הרבנית ימימה מזרחי בהספד לרב אדלשטיין זצ"ל, ראש ישיבת פוניבז' עם פטירתו:
"אמנם האיש הזוכה לידיעת התורה, הוא הולך בין אנשים ונראה כבן אדם. אבל באמת הוא מלאך שגר בין בני תמותה, וחי חיי אצילות, מרומם על כל תהילה"…
אין זמן טוב לצדיק כזה להילקח, אבל אם יש זמן שבו היינו זקוקים לדמות כזו, כמו הרב גרשון אדלשטיין, אם יש זמן שלא יכול להרשות לעצמו כזה אבדן, זה עכשיו.
בשסע הנורא, בראיית הרע אצל מי ששונה ממך, התנוסס הרב אדלשטיין ברוחב דעתו, באהבת האדם שבו, ביחס האישי לכל תלמיד, לכל סוגיה שהוצגה בפניו, לכל אדם.
איפה ישנם עוד אנשים. מלאכים כבני אדם.
לפניכן ציטוטים מופלאים שלו על האומה שלנו ועל חיי משפחה:
"לפעמים בני אדם מתנהגים שלא כפי טבעם הישר מחמת חשבונות וטעויות שונות, וכגון מי ששקוע בלימודו ואינו רוצה לדבר דברים בטלים, עד כדי כך שאינו שם לב להתייחס כראוי לבני ביתו ולסובבים אותו. היה מעשה באברך שהיה שקוע מאד בלימוד, ולא דיבר שום דברים בטלים, וכשהיה חוזר לביתו היה אוכל ונח ומיד חוזר לתלמודו. והעירו לו כי לא זו הדרך, אלא צריך להתעניין בשלומם של בני ביתו, ולתת יחס למי שזקוק לזה, והתחיל לעשות ככה, ומאז נהפכו חייו לחיים מאושרים. כל אדם שהוא בעל משפחה, משועבד לבני משפחתו, וצריך להקדיש להם זמן, ולשמוע מאשתו את מה שרוצה לספר ולומר לו, וכבר אמרו (קידושין מט, ב) תשעה קבין שיחה נטלו נשים, ומצרכי האשה שיהיה לה עם מי לדבר את ה"תשעה קבין"".
"גם חילונים שאינם שומרי תורה ומצוות, אם הם מוסרים את נפשם על הצלת אחרים מתוך אהבת הבריות, יש להם עולם הבא כמו הרוגי לוד שמסרו את נפשם לטובת בני העיר. מה זה לאומיות? אהבת העם. חילונים בצבא מוסרים נפשם על הצלת אחרים. מה, זה לא "הרוגי לוד"? אם החילוני מוכן למסור את נפשו יותר מהחרדי, הוא יותר גדול ממנו".
