שורת גורמים ביטחוניים ומדיניים ישראליים בכירים ביקרה בשנים האחרונות בסעודיה – כך ניתן לפרסם כעת, לאור המאמץ האמריקני הנוכחי לקרב בין המדינות. כך חושף הבוקר (ראשון) לראשונה, הפרשן הצבאי של "ישראל היום", יואב לימור.
ביקורי הישראלים בריאד מתקיימים כבר יותר מעשור. מדובר בביקורים חשאיים, שלמעט אחד מעולם לא ניתן להם פומבי. החריג היחיד היה ביקורו של ראש הממשלה לשעבר בנימין נתניהו, בנובמבר 2020 בעיר ניאום שלחופי הים האדום, שם נפגש עם יורש העצר הסעודי מוחמד בן סלמאן. בפגישה השתתף גם מזכיר המדינה האמריקני דאז מייק פומפאו. נתניהו יצא לפגישה הזאת במטוס פרטי, שנחכר במיוחד. גם רוב הטיסות האחרות של בכירים ישראלים לממלכה בוצעו במטוסים פרטיים.
מי שארגן אז את הפגישה מהצד הישראלי, ונלווה אליה כמובן, היה ראש המוסד הקודם יוסי כהן. כהן הוא לא ראש המוסד היחיד שביקר בסעודיה; גם שני קודמיו, מאיר דגן ותמיר פרדו, ביקרו בריאד. מפגשים נערכו גם בדרגים נמוכים יותר במוסד, בהובלת ראשי אגף "תבל" – האגף במשרד שאחראי ליחסים הבינלאומיים הן עם מדינות שלישראל יש עימן יחסים דיפלומטיים, ובעיקר עם מדינות שהיחסים עימן מתנהלים בחשאי, דוגמת סעודיה.
גם בכירים בצה"ל ובמערכת הביטחון ביקרו בעשור האחרון בסעודיה. הראשון והבולט שבהם היה בני גנץ, שביקר בסעודיה בתקופה שבה כיהן כרמטכ"ל. מפגשים עם הסעודים נערכו גם בדרגים אחרים ובמקומות אחרים, בהשתתפות כמה אלופים, וכן גורמים שונים ממשרד הביטחון. בריאד ביקרו גם כמה ראשי המועצה לביטחון לאומי, ובהם כהן ומאיר בן־שבת. נציגי המל"ל קיימו מפגשים עם בכירים סעודים גם במדינות שלישיות, בעיקר במפרץ ובאירופה.
המפגשים האלה נועדו להדק את התיאום הביטחוני בין המדינות, שמתמודדות עם שורה ארוכה של איומים משותפים, ובראשם איראן. סעודיה מותקפת בתדירות גבוהה בידי שלוחיה של איראן – החות'ים בתימן – בעיקר באמצעות טילים בליסטיים, ולאחרונה גם במל"טים ובטילי שיוט. איראן גם היתה אחראית ישירות למתקפת המל"טים בספטמבר 2019 על מתקני חברת הנפט הסעודית אראמקו, שספגה נזקים פיזיים וכלכליים כבדים.
באמצע העשור הקודם סייעה ישראל לסעודיה להיערך ולהתמודד טוב יותר עם האתגרים שנשקפו מצידו של ארגון דאעש, שאיים על יציבות המשטרים הסוניים בכל האזור. סעודיה לא היתה המדינה היחידה באזור שלא קיימה יחסים עם ישראל ונהנתה מסיוע כזה: פרסומים שונים חשפו כי ישראל ניהלה קשרים אינטנסיביים עם איחוד האמירויות ועם בחריין קודם לחתימת "הסכמי אברהם", וכן עם שורה של מדינות אחרות שבחרו להישאר מחוץ להסכמים, ובראשן קטאר ועומאן.
