במדינה מתוקנת, לדבר על התכניות המיועדות לרגע שאחרי הרכבת הממשלה, זה דבר שבשגרה. אבל זהו, שאצלנו בישראל, מתברר שאנחנו עדיין לא במדינה מתוקנת. במדינות אחרות, לא מעט מנהיגים מספקים הצהרות בחירות, אבל בשונה מישראל, הם גם מקיימים אותם. רק כאן בישראל, במשך שנים, כשהימין היה בשלטון, היו הבטחות בחירות לרוב, אך בפועל הדרך למימושן הייתה רחוקה ותיזכר לטוב ההבטחה להחיל ריבונות ביום ראשון.
אתמול, היה זה יום נוסף בדרך אל הרכבת הממשלה המתמהמהת, וכמו בכל יום שכזה, חברי הכנסת והשרים המיועדים המשיכו להתראיין ולדבר על התכניות שלהם. הקמת הממשלה שבדרך עדיין אינה בגדר עובדה מוגמרת, אבל חברי הכנסת והשרים המיועדים, מפטפטים את עצמם לדעת, מדברים על חוקים וחקיקה ופורטים פה ושם וגם שם את התכניות ליום שאחרי.
רק דבר אחד הם לא לקחו בחשבון: את עובדת ההד התקשורתי שייצרו הדברים שלהם, ואת ההבנה שעד מהרה יקוממו עליהם את החברים לקואליציה המיועדת, בעיקר מהליכוד, אך לא רק. הפעם במוקד הסערה היו חברי הכנסת שמחה רוטמן, פרלמנטר מצויין ויו"ר ועדת חוקה ומשפט המיועד. עוד על הסקאלה, הייתה השרה המיועדת אורית סטרוק.
הדברים שהם אמרו, פחות מעניינים לטור שלנו, אבל התוצאה מעניינת גם מעניינת. כמו בכל מקרה שכזה, ראש הממשלה המיועד ויו"ר הליכוד בנימין נתניהו מיהר להוציא הודעת הסתייגות מהדברים, וכמה שעות לאחר מכן, הוא שב והבהיר זאת בסרטון וידאו שיצא על ידו. מה שיכול ללמד על עוצמת החשש של מי שאמור להרכיב את הממשלה הבאה, ואלו שעוררו את הסערה התורנית, אמורים להיות שותפים בכירים בממשלתו.
בשונה מנתניהו, חברי הכנסת של הימין, הפנימו את הקולות שעלו מן השטח והפיקו לקחים מממשלת בנט-לפיד, שלמרות הזמן הקצר שכיהנה כאן, אין חולק שחבריה באו לשלוט. הם קידמו את האג'נדה שלהם בכל מחיר, דרסו ורמסו את כל מי שרק חשב אחרת מהם, ואפילו היועצים המשפטיים, נדחקו הצידה בלהט החרב המתהפכת. שלא לדבר על היועצת המשפטית לממשלה שנבחרה בדיוק כדי להגשים את המטרות הללו. ותודה לה שהיא התעוררה בדיוק כעת, כשממשלת ימין עשויה לקום כאן.
זו הסיבה שחברי הכנסת של הימין, אלו שזכו ברוב מובהק בבחירות החולפות, הגיעו מוכנים. את התכניות שלהם הם פרשו לאורך כל הקדנציה. בכל פעם שהיה צורך לתקן, הם הבטיחו זאת בשעת מעשה, והמסר שלהם לא השתנה: נבחרנו כדי לשלוט.
מי שלא הפנים זאת, הוא דווקא יו"ר הליכוד נתניהו. זה לא חדש שהאחרון לא ממש רוצה שהימין ישלוט כאן. יש הסבורים שנתניהו עושה זאת מאימת מערכת המשפט, אבל מי שעקב אחריו במשך השנים, יודע שזו היא משנה סדורה שלו. הימין יכול לעשות קצת קולות של שלטון, אבל אם יקבלו מעט מתוך ההבטחות הללו דיים.
זו הסיבה שגם הפעם לנתניהו היה חשוב לצאת לציבור ולהתנער משותפיו בעבר, בהווה ועל פי המסתמן גם בעתיד. היה חשוב לו להתנער מאלו ששמרו על היכולת שלו לשוב כל כך מהר למשרד ראש הממשלה, להתנער מאלו שהמליצו עליו לנשיא המדינה, להתנער מאלו שהוא הולך להרכיב איתם ממשלה. לפחות עד שגנץ או אחרים יסכימו להצטרף לקואליציה בראשות נתניהו, בשם הדאגה לשלום הדמוקרטיה וחופש החירות בישראל.
השרה המיועדת אורית סטרוק וחבר הכנסת רוטמן, הם לא הסיפור כאן, הסיפור האמיתי הוא הניסיון של השמאל למנוע מהימין לעשות את מה שהוא מאמין, ובחסות התקשורת שבמשך שנה וחצי שמרה על הממשלה מכל משמר, עכשיו הם מנסים לזרוע תבהלה בממשלה שעוד לא קמה.
דווקא בשל כך, נתניהו שוגה בהתנערות שלו. לא מדובר בימי בחירות, גם אין חשש שאחת ממפלגות הקואליציה המיועדת תחזור בה. אפילו החשש לעריקה של חברי ליכוד אינו קיים, אבל נתניהו שוב חושש. חושש ונסחט בידי התקשורת, או בידי כאלו שמעולם לא תמכו בו בקלפי.
כמדינאי, נתניהו לא היסס להתעמת עם ראשי מעצמות, אבל כפוליטיקאי, נתניהו נשאר נתניהו הישן. הלחיץ, הסחיט והשביר.
כשזה המצב, לחברי הכנסת של הקואליציה העתידית, אין מנוס מלשמור על שתיקה לכמה ימים, לפחות עד שתוקם ממשלה. זה נכון שיש תכניות, זה נכון שיש הרבה מה לתקן, אבל עוצר ראיונות לא יזיק. כן, חברי הכנסת מימין לא חוששים ממה יאמרו בתקשורת, אבל עוצר הראיונות נדרש כדי לשמור על נתניהו, שלא יצהיר הצהרות שיאלצו אותו לפגוע בהסכמים וסיכומים שכבר הושגו.
קצת שקט לא יזיק. אולי רק יעשה טוב, כשנתניהו יוכל להתעסק שוב בענייניו, עד להרכבת הממשלה, שלאחריה יהיה קשה יותר לצאת נגד השותפים.
חכם