מדוע לא הוקמה 'ממשלת החירום' כבר ביום הראשון למלחמה? / יוסף טיקוצ'ינסקי

1.
למי יש זמן לפוליטיקה:
כגודל המרחק מממשלת החירום, כך גודל הניתוק מהמציאות

"כשאדם אחד מת זו טרגדיה. כשמיליון אנשים מתים זו סטטיסטיקה". את המשפט האיום והנורא הזה טבע רוצח ההמונים סטאלין שר"י, שבציניות איומה היטיב לבטא את החולשה האנושית מול טרגדיות עצומות הפוקדות את העולם.

הלב האנושי נחרד מטרגדיות מוגבלות. כשמחבלים פרצו לאיתמר וטבחו בבני משפחת פוגל הי"ד, עם ישראל נחרד. כשפיגועים קשים גבו מספרים דו ספרתיים של הרוגים, עם ישראל בכה. כשעשרות נספו במירון עם ישראל נבעת. אבל כשמתרחשת שואה המקפלת בתוכה את כל הטרגדיות הללו במכפלות ובחזקות, הלב האנושי לא באמת מסוגל להכיל ולעכל.

באופן אבסורדי, יותר קל ואפשרי למוח האנושי להזדעזע, לכאוב ולבכות עם משפחות שחוו טרגדיות מחרידות כמו שהיו בפיגועים האחרונים שידענו בשנה האחרונה, יותר אפשרי ומעשי לבכות ולהתחזק יחד עם הורים שעברו טרגדיה אישית בלתי אפשרית, זה מה שנאלצנו לעשות כאן בגל הטרור שהתחולל כאן בשנה החולפת.

אבל כשמתחוללת מלחמה בסדר גדול ענק, אי אפשר כבר באמת להבין. ביישובי הדרום נמחקו משפחות שלמות שנטבחו באכזריות בלתי נתפסת, התיאורים המזוויעים על מה שבאמת התרחש שם נחסכו ובצדק מקוראי 'יתד נאמן' כדי שלא להשחית את הנפש היהודית העדינה. סיפורים כמו משפחות פוגל ופלאי, אירועים כמו אסון מירון ופיגועי טרור גדולים, הם אחוזים קטנים מאוד מאוד ממה שמתחולל כעת. וכשזה המצב, בני אנוש לא באמת מסוגלים להכיל זאת, פתאום המשפט המחריד של סטאלין מתברר כנכון. המספרים המופיעים בכותרות נשמעים פשוט כמו סטטיסטיקה מרושעת, המספרים הללו לא באמת מחלחלים פנימה ואולי טוב שכך, כי לא בטוח שנצליח לעמוד בזה.

וכשהלב לא באמת מעכל עדיין את מה שקרה כאן, יש עדיין מקום בדיסק הקשיח האנושי לעסוק בדברים מטופשים כמו פוליטיקה. חלקים בצמרת נבחרי הציבור פשוט בורחים לאזור הנוחות המוכר והאהוב של ויכוחים קטנוניים על השפעה, תפקידים ותדמית ציבורית. חייבים לדון אותם לכף זכות ולומר שזו הדרך שלהם להימלט מהמציאות ומהחדשות הקשות. אחרת אין הסבר לכך שלקח יותר משלושה ימים עד ההכרזה על ממשלת החירום וגם אז לא כל האופוזיציה התייצבה להיות חלק ממנה.

העובדה שגם אנחנו נאלצים לדבר בשבוע כזה על מה שקורה בממשלה ובכנסת, היא בלתי נסלחת. מי בכלל יכול לחשוב על פוליטיקה כשהמלחמה משתוללת וכנראה שהיא רק בראשיתה. איחוד השורות בהנהגה הוא הצעד המתבקש, אין בעולם אף נושא שצריך להיות מטופל מלבד ניהול המלחמה ושמירה על חיי האזרחים. ובכל זאת, הנושא הפוליטי עודנו מדובר ומטופל.

פעמיים בהיסטוריה של ישראל הוקמו ממשלות חירום רחבות של ימין ושמאל. זה קרה בערב מלחמת ששת הימים ולאחר מכן בתקופת ההתשה בין ששת הימים למלחמת יום הכיפורים. בשתי הפעמים זה התרחש בתקופות מתוחות אמנם אבל לא תחת אש ולכן היה זמן לבדוק, לדון, להתווכח ולבסוף ליישם.

הפעם זה קורה תחת אש, כשהאויב כבר נתן את מכת המחץ האיומה שלו, כשהמלחמה כבר החלה בפועל. במצב כזה אין את הלוקסוס להתווכח ולשפר עמדות, ממשלה אחת רחבה היא כורח המציאות כדי לנהל מערכה בסדר גודל כזה, מערכה קיומית כזאת מחייבת הנהגה שתדבר בקול אחד, בלי ויכוחים של קואליציה ואופוזיציה.

בצד הימני, נתניהו קרא מיד להקמת ממשלה רחבה ללא תנאים, אחריו היה זה סמוטריץ' שהצהיר כי הוא מוכן לוותר על מקומו ובלבד שתהיה ממשלה רחבה. הוא גם לא התעקש על מקום בקבינט המלחמתי, בניגוד לבן גביר שאמנם לא ניהל מלחמה קולנית מידי אבל בהחלט הציב דרישה ועמד על שלו.

מהצד האופוזיציוני, הראשון שהתייצב הכן הוא בני גנץ שלא הציג תנאים מוקדמים אלא פשוט הצטרף. אחרי שהחלו השיחות הוא כבר הציב את הדרישות שלו, את המינויים שהוא רוצה להכניס לממשלה ולקבינט וכמובן את ההבטחה שהממשלה תעסוק אך ורק בענייני המלחמה ולא בנושאים אחרים עליהם יש מחלוקת.

במפלגת יש עתיד כבר פחות לחוצים ופחות מוטרדים מאיחוד השורות. ללפיד יש ריאקציה חזקה מאוד מכל הקשור לסמוטריץ' ובן גביר ולכן הוא לא ממהר להצטרף לקבינט שיתכן ותהיה בו נוכחות של מישהו מהשניים הללו. באופן פורמלי הוא מצהיר שיתמוך מבחוץ בכל מהלך צבאי עבור ביטחון ישראל, אבל עדיין המהלכים יהיו מסורבלים יותר כשהוא בפוזיציה של אופוזיציה.

הקיצוני ביותר הוא ליברמן, שהפך בשבוע האחרון להיות בן גביר החדש, דווקא בגלל שנאתו לבן גביר המקורי. ליברמן לא מתכוון להצטרף לממשלה ובמקום זאת הוא עסוק בריצה בין האולפנים והרשתות החברתיות ולא מפסיק להטיף לממשלה מה היא צריכה לעשות בזמנים אלו. הוא דורש את מיטוט החמאס בתקווה שעם ישראל ישכח לו את הבטחתו לחסל את הנייה תוך 48 שעות אם הוא רק יקבל לידיו את תיק הביטחון.

ליברמן עושה בדיוק את מה שאסור שיקרה בזמן מלחמה. הדברים שלו נופלים על אוזניים קשובות אצל אזרחי ישראל המתוסכלים מכך שצה"ל מפציץ רק נדל"ן בעזה ולא מטפל בראשי הנחש. נתניהו וגלנט משמיעים הצהרות נחרצות מאוד אבל הם לא מבטיחים את מיטוט החמאס ותושבי הדרום חוששים מכך. וכך נוטל לידיו ליברמן את תפקיד הבן גביר, גיבור המקלדת והאולפנים שיודע רק לתת עצות במקום להיכנס למוקד קבלת ההחלטות ולהתחיל לעבוד באמת. ההודעות הארוכות שהוא מפרסם עם תזות מנומקות להפליא לדעתו על מה ואיך צריך להיות עכשיו, לא תורמות למאמץ המלחמתי אלא להיפך.

כל זה מתרחש ומתאפשר רק בגלל שרבים מאיתנו לא באמת הפנימו את מה שקורה. אפילו אחרי פיגועים קשים, הוויכוח הפוליטי נדחק הצידה וגם אם הוא מתקיים בעצימות כזאת או אחרת, זה עדיין נתפס כלגיטימי. אבל כשעם ישראל נמצא במצב חסר התקדים של היום, אין שום הצדקה לדבר על פוליטיקה ולעסוק בפוליטיקה.

נכון לשעת כתיבת השורות, הממשלה החדשה טרם אושרה בכנסת ועדיין נשארת האופציה לשאר חלקי האופוזיציה להצטרף אליה גם אחרי שתאושר ותצא לדרך. כעת הכל תלוי במידת האחריות שיגלו ובמידת ההפנמה שלהם את הסיטואציה. האם הם עדיין רואים באירוע סטטיסטיקה איומה או שהם מתחילים לעכל את עוצמת הטרגדיה ומבינים את מקומם בתוכה.

2.
וקיבול דמה בדרום:
עם כל הצער והזעם, לא בטוח שיש אפשרות למוטט את חמאס

דרישה נחרצת ולגיטימית מאוד, נשמעת בזעקות מכל עבר מאז התרחשה המתקפה המחרידה על ישראל: למוטט את חמאס.

נתניהו הוא זה שהבטיח למוטט את ארגון הטרור, כשהיה באופוזיציה בשנת 2009 וניסה לפלס את דרכו בחזרה לכס ראה"מ, כשהוא רוכב על הטרור העזתי שהיה אז בראשיתו. אבל כשהגיע לתפקיד הוא כמובן לא עשה זאת, בבחינת דברים שרואים משם וכו'.

עזה נחשבת צרעת בלתי ניתנת לריפוי, זה לא סתם שהיא לא נכבשה מחדש ויש סיבה הגיונית לכך שחמאס לא הוקרס עד היום, אם זה היה כל כך פשוט זה כבר היה קורה. אחרי ששרון ביצע את הפשע נגד האנושות בהתנתקות מרצועת עזה, הסיטואציה שם מאוד מורכבת בפרט אחרי שחמאס השתלט על המקום בכח הזרוע.

קיימת אפשרות לטפל בכך באמצעות כיבוש מחדש של הרצועה אבל מחיר הדמים יהיה כמובן כבד. הבעיה תתחיל בסיום הלחימה כשתעלה השאלה מי יחזיק בשטח. ישראל לא יכולה לחזור לימים של שליטה בשטח עוין שהוציא מתוכו הרוגים רבים, ועל הרשות הפלשתינית אי אפשר לסמוך שתהפוך את המקום הזה לשווייץ של המזרח התיכון. מה גם שישראל לא תמסור לרש"פ חבל ארץ עבורו הקיזה את דם חייליה.

נתניהו החזיק בכח את החמאס כגוף השולט בעזה מתוך רצון לקנות שקט זמני, במחיר יקר של מיליארדי דולרים במזומן שהוזרמו לשם במזוודות ואיפשרו את הטכנולוגיה באמצעותה בוצעה השואה בשמחת תורה. התובנה מאחורי המהלך היתה שכל זמן שחמאס שומר על שקט, זה מאפשר רגיעה באזור ודוחה את הצורך בטיפול שורש.

כעת עולה השאלה מה עושים עכשיו. הרי ברור שאי אפשר להמשיך את שלוות חייו של חמאס שבכל רגע נתון מתכונן כבר לפעולה הבאה רח"ל. מצד שני פתרון אמיתי אין. אבל הזעקה הנשמעת היא "למוטט את חמאס" עד שתושבי העוטף התנו זאת בחזרתם לשטח ואמרו שזה "או אנחנו או הם".

רבים השוו השבוע את פרעות העוטף למתקפת ה-11 בספטמבר על מגדלי התאומים והפנטגון בארה"ב. גם שם נשמעה אז הזעקה לנקום אבל לא היה כל כך במי. המעצמה הגדולה בעולם נטלה את הטכנולוגיה הצבאית המתקדמת ביותר שהיתה באותם ימים, ויצאה להילחם בפחונים של אל קאעידה על אדמת אפגינסטן הנחשלת והפרימיטיבית. קצת מזכיר את הסיטואציה הנוכחית של ישראל מול עזה.

בפועל, תאוות הנקם האמריקנית לא באה על סיפוקה, לטרור ההוא לא היתה כתובת וגם הכתובת החלקית של ארגון הטרור שרבים לא שמעו עליו עד אז, ספגה מהלומה חסרת פרופורציה בממדיה הזעירים להשפלה ולטרור המחריד שספגה ארה"ב.

סביר להניח שבמידה מסויימת זה גם מה שעלול לקרות כעת כאן. אין ספק שעזה תחטוף, מן הסתם ישראל תיכנס רגלית לעזה ותיגרר למערכה כבדה ומסוכנת ה"י, אבל כדאי להתכונן לתרחיש שעם כל הצער שבדבר, לא בטוח שהחמאס הולך להיעלם. ארה"ב לא הנחיתה בזמנו נקמה פרופורציונלית על מה שספגה וגם ישראל לא ממש יכולה לעשות זאת, זו המציאות וזה מה שקורה כשמדינה מסודרת נלחמת מול ארגון טרור שלא מחוייב לשום חוק, אמנה או נורמה.

נקמה של נחמה לא בטוח שתהיה כאן, ק-ל נקמות ה'. רק יש לקוות שמה שכן יקרה זה לפחות פתרון כלשהו שישיג שקט ארוך ככל האפשר.

3.
מחיר המלחמה:
מושב החורף של הכנסת ייפתח בשבוע הבא במתכונת חירום, עם הרבה תכניות שהוקפאו

בשש אחרי המלחמה, יתחיל שלב ועדת החקירה, יגיע שלב חיפוש האשמים ויתחיל מירוץ התירוצים וחילופי ההאשמות על מה שקרה כאן. קריסת הקונספציה בפעם השניה, חמישים שנה אחרי המחדל הענק של מלחמת יום הכיפורים תעמוד שוב במרכז השיח ואזרחי ישראל ידרשו תשובות.

בשלב זה כמובן שקשה למצוא אשמים וזה לא הזמן לכך. בינתיים מחאת קפלן נעלמה כמעט והזעם הציבורי מופנה כלפי הממשלה כולה מסיבות אחרות לגמרי. שרים וחברי כנסת שיצאו לשטח ספגו צעקות וזעם רב גם מצד מצביעי ימין על המחדל שהביא לפרעות ועל הטיפול הכושל בנפגעים ובמשפחות הנעדרים.

באופן טבעי, מלחמה קשה ל"ע היא המתכון הבטוח לנפילת שלטון. העם נוהג להוציא את זעמו על הממשל המכהן בלי לרדת לדקויות של מידת האחריות שלו. גם צ'רצ'יל שילם בכסאו אחרי מלחמת העולם השניה למרות שניהל את המערכה בתבונה, גם השמאל הישראלי הפסיד לראשונה בהיסטוריה את השלטון אחרי מלחמת יום הכיפורים.

נתניהו מבין שזה מה שעלול לקרות גם הפעם, בפרט לאור העבודה שגם כך מופנית אליו ביקורת על החזקת חמאס בחיים בכוונת מכוון במשך שנים ארוכות, גם אם יש לכך הצדקה מדינית או מבצעית מסויימת. הבנה כזאת עלולה לגרום לו לאחת מהשתיים: או שהוא יפעיל מאמץ כבד להביא את המערכה לניצחון מוחלט שישיב את הכבוד הלאומי ואת המנדטים לליכוד, או שהוא יחליט שגם כך העם יגיש לו חשבונית ולכן יתנהל כמי שכבר אין לו מה להפסיד.

לא כך ציפה נתניהו להתחיל את כנס החורף של הכנסת שאמור להיפתח בשבוע הבא. החלום שלו היה לדחוק הצידה את כל הרפורמה המשפטית וגרורותיה ולהתחיל להשקיע בהסכם ההיסטורי עם סעודיה. התוכנית שלו היתה להציב עובדה גם בפני השמאל וגם בפני חבריו לממשלה, ולראות מי מפריע לו בתהליך הזה כדי לגלגל עליו בסופו של דבר את האשמה אם משהו יסתבך.

חצי מהתוכנית הוא כבר קיבל השבוע אבל לא מהסיבות הנכונות, הרפורמה נקברה סופית בגלל המלחמה ואיש כבר לא ידבר עליה יותר בזמן הקרוב. גם תפוח האדמה הלוהט ששמו חוק מעמד לומדי התורה, יידחה ככל הנראה באופן טכני מכורח הנסיבות, מה שיגרור אנחת רווחה מכל הכיוונים.

אבל מנגד, גם ההסכם עם סעודיה יחכה כעת בצד ולא יקודם, אף אחד לא יעסוק במהלך כזה כשהמדינה נלחמת על חייה. גם סעודיה מצידה לא תחבור לישראל ולמערב בזמן שתושבי עזה סופגים אש, יש גבול למידת הריחוק והניתוק שהיא יכולה להציג מהפלשתינים בזמנים כאלה וגם שם יעדיפו לחכות שהמלחמה תסתיים וגם השלטון בארה"ב יתחלף.

נתניהו מבחינתו נכנס כעת למצב המתנה במובן מסוים, יחד עם מאבק הישרדות אישי שלו והכנה ליום שאחרי המלחמה, אז תוגש החשבונית הנזעמת לו ולחבריו. בשבוע הבא אמור להיפתח מושב החורף של הכנסת שתתפקד במתכונת חירום כמובן, וכל חברי הכנסת אבל נתניהו בעיקר, מכינים בצד מלאי של תוכניות ואינטרסים מוקפאים הממתינים עד לרגע בו תסתיים הלחימה והשגרה תחזור באופן כזה או אחר.

הטור פורסם במוסף 'יתד השבוע' מבית יתד נאמן
לתגובות: [email protected]