שלמה פילבר מסביר: לאן נעלמו מאות אלפי מצביעי גוש הימין?

הוא מסביר כי גוש הימין קיבל בבחירות 64 מנדטים (למעשה 62 + 2 עודפים). מייד לאחר הבחירות איבד הגוש 4 מנדטים: אחד של מושבניקים וקיבוצניקים שנתנו לבן גביר צ'אנס לטפל בפשיעה החקלאית וחזרו לביתם בעבודה/ מחנה ממלכתי כשהתאכזבו. אחד של מצביעי שקד – שהתלבטו ועברו לגנץ. אחד מבוחרי ימינה המקורית של בנט שהצביעו ליכוד ועזבו, ומנדט נוסף של בוחרי תקווה חדשה המקורית שהצביעו ליכוד וגם עזבו לגנץ.

וכך התייצב הגוש על 56-58 מנדטים לאורך כל תקופת המחאה, קמפיין ההשחרה במאות מיליוני ש"ח לא באמת השפיע.

מאז תחילת המלחמה יש כ 12 מנדטים נוספים של בוחרי ימין מלא-מלא שהפכו "מתלבטים/ לא אצביע" ויושבים על הגדר, (לא בכל שבוע אלו אותם מצביעים). וכך ירד הגוש (לכאורה) ל 40-42 מנדטים אצל הסוקרים האחרים.

לפי פילבר, כאן הסיפור שלא מספרים. אותם 12 מנדטים, לא עברו לגנץ ולא יצביעו לו, אבל הם גם לא מוכנים להצביע למפלגות הימין הקיימות – הליכוד, הציונות דתית, עוצמה יהודית או המפלגות החרדיות ופשוט "ירדו כרגע ממצבת הנדגמים בסקרים", מה שיוצר הטיה טכנית לטובת גוש המרכז-שמאל.

רובם מאותם מתלבטים (כ7-8 מנדטים) הם ימין אידאולוגי שלא בטוחים שנתניהו יינצל את ההזדמנות עד תומה ויחסל באמת את החמאס, שילחם גם ברש"פ באיו"ש, שישנה את ה"קונספציה" שהייתה נחלתו עם הדרג הבטחוני בעשור האחרון. וגם אחרי חידוש הלחימה יש להם ציפיות וביקורת על התנהלותה. הם היו צריכים לכאורה לרוץ לזרועות בן גביר וסמוטריץ' – אבל הם לא.

למה אין להם אמון בבן גביר, סמוטריץ' ובמפלגות שלהם? חלקם חילוניים שלא רוצים מפלגות עם אידאולוגיה דתית, אבל הרבה מהם סולדים מהסגנון, החובבנות של חלק מהטירונים הפוליטיים שם, מהפרובוקציות התקשורתיות, וסלדו מהמו"מ הקואליציוני השערורייתי שהיה הכי פחות ממלכתי שאפשר. לא, הם לא מאמינים לקמפיינים של השמאל שמשחירים את המפלגות הללו – הם שופטים בעצמם, ולא אוהבים מה שהם רואים.

הבעיה אינה אידאולוגיה – אלא התנהלות וסגנון.

החלק האחר של המתלבטים (כ 4-5 מנדטים) הם "ליכודניקים" – חלקם הקטן רוצים בהחלפת נתניהו מהרבה סיבות עוד קודם, אבל אירועי ה 7.10 היו בשבילם "הקש ששבר את גב הגמל". האחרים בוחנים את מהלכי המלחמה ויחליטו בסוף, אבל כבר עכשיו כולם אומרים שאיכות החכ"ים וחלק מהשרים החדשים, חוסר מקצועיותם, סגנונם והתאמתם כנבחרי ציבור (בעיקר נבחרי "הדילים") מרחיקים אותם לחפש אלטרנטיבה.

גם הם לא יצביעו לגנץ, הם מחכים למפלגת ימין חדשה. עתידו של נתניהו אישית ייגזר מניהול הלחימה, ומהמסקנות על האירועים שקדמו לה. אבל גם לכל יו"ר אחר בליכוד תישאר אותה בעיה עם חלק מהרשימה. לפי כל סקרי העמדות העם זז ימינה בעמדותיו המדיניות ביטחוניות, ומפלגת ימין חדשה תגרוף כנראה גם את העוזבים לגנץ אחרי הבחירות וגם חלק מבוחרי גנץ מקוריים.

הבעיה עם המתלבטים אינה אידאולוגיה או אמונה בצדקת הדרך אלא יותר סגנון, התנהלות והתאמה של נבחרי הימין הנוכחיים בעיניי בוחריהם.

לכן כותב פילבר כי במקום להתכתש עם האופוזיציה, צריכים נבחרי הציבור של הימין לנצל את ימי ה"ביחד" הללו להתכנס לבדק בית פנימי (כולל החרדים). להבין שאם מנהלים מדינה אחראים לכולם, צריך להעמיד אנשי מקצוע טובים ומנוסים, לעבוד קשה יותר, ולהיות יותר צנועים ופחות מטרילים. ולרכוש קודם כל את אלו שבעבר נתנו בכם אמון. אם תעשו את זה יהיו לימין 70 מנדטים בקלות.

יש חצי שנה לפחות(!) עד הבחירות – זה הזמן להתעורר. אחרת הימין לראשונה מזה דור – ינצח באידאולוגיה ויפסיד את השלטון על התנהלות.