מטרידה מאוד הידיעה כי בית המשפט הבינלאומי בהאג מתכנן להוציא צווי מעצר כנגד בכירי הממשל והצבא בישראל. המשמעות היא שראש הממשלה, הרמטכ"ל, וכמה שרים, לא יוכלו לנסוע לחלק ממדינות העולם בלא תאום מראש, מחשש שייעצרו שם.
זוהי התערבות בוטה בזכותו הטבעית של העם היהודי להגן על עצמו, והיא מעצבנת במיוחד, לאור העובדה שביהמ"ש הזה, שמונע מהיהודים להגן על נפשם, שוכן על אותה אדמה 'נאורה' וארורה, שבה הובלו הוריהם וסביהם של אותם יהודים אך לפני כמה עשורים.
ייתכן מאוד שחלק מאותם פרקליטים ושופטים מעונבים שאמורים להוציא את הצווים הם בעצמם צאצאיהם של מי שהובילו את אותם יהודים, וכעת הם כביכול מבקשים להשלים את המלאכה שלא סיימו הוריהם וסביהם. אך סמלי הוא להוציא צווים כאלו בערב "יום השואה".
האשמת היהודים הייתה תמיד הדלק המניע והתירוץ לרדיפתם: ערבוב דם נוצרי במצות והפצת מגיפות, הרעלת בארות וחרחור מלחמות. תמיד היהודים אשמים ולכן מותר לעשות להם מה שרוצים מלכתחילה.
יחד עם זאת, אסור לממשלה להיכנע לתכתיבים הללו ולהחליש את המלחמה. אחרת עלול להיווצר הרושם (בתקווה שזה רק רושם ולא מציאות, כפי שטוענים שונאי הממשלה), כי הממשלה, שריה ויועציה, שולחים בקלות חיילים צעירים לסיכון חייהם, בהצדקה שלכל מבצע צבאי עלול להיגבות מחיר, אך נרתעים מלשלם בעצמם מחיר נמוך יחסית שאולי לא יוכלו כמה שנים לטוס לסקי באלפים השווייצרים (לטיסות מדיניות יש חסינות).
סיסמת הבחירות הנצחית של הליכוד "נתניהו מנהיג חזק מול החמאס" עומדת כעת למבחן קריטי, לאחר שנכשלה כבר פעם אחת. אסור לממשלה להיכנע לתכתיבי המפגינים נגדה, הקוראים להיכנע בפני החמאס במקום להכנעתו.
עם כל הכאב על החטופים, שסובלים סבל נוראי, אי אפשר לשלם את המחיר של הותרת החמאס על כנו. אותם חז"ל שלימדונו שמוכרים ספר תורה לפדיון שבויים, לימדונו גם כי אין פודים שבוי יותר מכדי דמיו, על מנת לא לתת מוטיבציה לשבאים אחרים.
כניעה לחמאס היא מחיר שאיננו יכולים לשלם, לא בעבור החטופים ובוודאי לא בעבור הטיולים של כמה משרי הממשלה. יש לקבל החלטה ולנוע לכיוון הכנעתו הסופית של האוייב והורדתו מבמת ההנהגה.
