הכתב המדיני של חדשות 14, תמיר מורג, מפרסם ידיעה מעניינת ולפיה ראש הממשלה בנימין נתניהו שוקל: נסיגה מפילדלפי לאחר סיום המלחמה והשמדת היכולות של חמאס – ומסירת הציר לאחריות ביטחונית של האמירויות במקום לצבא המצרי.
לפי הדיווח של תמיר מורג במהדורה המרכזית של חדשות 14, בין ירושלים לאבו דאבי, וגם בין נתניהו אישית לנשיא האמירויות מוחמד בן זאיד, שוררים יחסים הדוקים ומבוססי אמון גם בימים המתוחים האלה של המלחמה. על הרקע הזה בישראל רוצים לראות את האמירויות מעורבות כמה שיותר ברצועת עזה ביום שלאחר המלחמה.
בין היתר, נבדקת האפשרות שצה"ל ייסוג מציר פילדלפי לאחר סיום המלחמה, ויעביר את השליטה בו לחיילים אמירתים. לישראל יש כמובן אמון מוחלט בחיילי צה"ל, וקרוב לאפס אמון בצבא המצרי בנוגע לפילדלפי, והצבת חיילים מהאמירויות לאורך הציר נבחנת כפתרון שאינו אידיאלי, אך ייתכן ששני הצדדים (הישראלי והמצרי) יוכלו לחיות איתו.
הרציונל הוא שהחיילים האמירתים הרבה פחות מועדים לפיתויי שוחד ושחיתות ממקביליהם המצרים – הם מרוויחים הרבה יותר כסף ומגיעים ממדינה שהתרבות השלטונית בה הרבה פחות מושחתת – והאמון בין ישראל לאמירויות כאמור גבוה בהרבה מהאמון בין ישראל למצרים.
בנוסף, נוכחותם של חיילים ערבים בציר תשלול מהמצרים את שני התירוצים שהם נאחזים בהם כדי לנסות להטיל וטו על נוכחות חיילי צה"ל: התנגדותם לשיתוף פעולה, כביכול, עם "כיבוש יהודי" של חלק מהרצועה; וטענה (שבישראל מכחישים) שעל פי הסכמי קמפ דייויד אסור לצה"ל לשהות באזור פילדלפי.
תמיר מורג מציין כי חשוב להדגיש, מדובר ברעיון שמתגלגל בירושלים ולא בהחלטה. בנוסף, כדי שהאמירתים בכלל ישקלו אותו ברצינות יש צורך לסיים קודם לכן לכתוש עד דק את היכולות הצבאיות של חמאס, כי בן זאיד לא ישלח את חייליו לנהל שגרה של קרבות רחוב ברצועה.
כמו כן, עדיין לא סוכמו הפרטים של איך תתנהל בפועל השליטה בציר: ייתכן שבאופן שוטף היא תהיה בידי חיילים אמירתים, אך בכל פעם שתתקבל אינדיקציה להברחה חיילי צה"ל יוכלו להתלוות אליהם לנקודה החשודה.
בנוסף, בישראל היו רוצים לראות את האמירתים – אולי יחד עם הסעודים – מובילים את מאמצי השיקום של עזה. האמריקנים מנסים לדחוף גם את קטאר לקלחת הזו, אך בישראל לא מתלהבים מכך – בלשון המעטה.
תפקיד נוסף שמייעד נתניהו לאמירתים הוא הקמת מערכת חינוך חדשה ברצועת עזה, במקום זו של אונר"א. בשנים האחרונות הוביל בן זאיד רפורמה מרחיקת לכת במערכת החינוך באמירויות: תחת הוראותיו סולקו מספרי הלימוד התכנים האנטישמיים ואלה שמטיפים לג'יהאד ולאסלאם רדיקלי, והוחלפו בתכנים שמדברים על אסלאם מתון, שוחר שלום וקדמה – בדיוק מה שנתניהו מתכוון אליו כשהוא מדבר על "דה-נאציפיקציה" של הרצועה.
לבסוף, נבחנת גם האפשרות להחזיר לתפקיד מרכזי בניהול הרצועה את מוחמד דח'לאן – בעבר האיש החזק בעזה מטעם הרשות הפלסטינית וכיום יריב מר של אבו מאזן, שיושב באבו דאבי ונחשב לאחד האנשים הקרובים ביותר לבן זאיד.
דח'לאן, שחיי חיי מותרות נוחים באמירויות, לא משדר כרגע התלהבות לחזור פיזית לעזה, וייתכן שינהל את העניינים מרחוק, כאשר בשטח ייצג אותו ואת בן זאיד נאסר אל-קידווה, לשעבר שר החוץ של הרשות הפלסטינית.
כרגע, כאמור, מדובר ברעיונות שטרם גובשו להחלטות סופיות, ובכל מקרה הם יוכלו להתממש – אם בכלל – רק לאחר סיום המלחמה; אבל הם מצביעים על הכיוון שהיו רוצים להתוות בישראל לרצועת עזה לאחר השגת מטרות המלחמה, וחיסול היכולות הצבאיות והשלטוניות של חמאס.
חיים בסרט.
הרצועה זה לא שטח של פיקניק, ואם לא מדובר על חיילים שיורים על מנת להרוג כמו צה"ל אלא על "כח שלום", אז יקרה בדיוק מה שקרה בלבנון עם האירופאים ההגונים מהאו"ם.
למה לא לומדים מטעויות?
בשום פנים ואופן, ציר פילדלפיה חייב להיות אך ורק בידי צה"ל,כל אלטרנטיבה אחרת, זה עבודה בעינים,ולא יחזיק מעמד