התפטרות הרמטכ"ל – מעט מידי וצפוי מידי / דעה

הודעתו של הרמטכ"ל רא"ל הרצי הלוי על התפטרותו הצפויה לא הפילה איש מהכסא, היה ברור לכולם שזה יקרה, השאלה היחידה הייתה העיתוי וגם זה נקבע שלא מרצונו אלא יותר מרמזים עבים שהגיעו מלשכת שר הביטחון כי עדיף שיעשה זאת בעצמו ולא ישתק את הצבא כולו עימו.

לא הייתה כל אפשרות שהאיש האחראי יותר מכל על האסון הנורא יישאר בתפקידו כאילו כלום לא קרה, אין מצב להמשיך עולם כמנהגו אחרי כזה אירוע, ומי שישן ילך וישוב הביתה וימשיך לישון וימתין לתוצאות וועדת החקירה הממלכתית (היא תקום, אולי עם ברקסים קטנים, אך היא קום תקום) אשר מסקנותיה יהדהדו כאן עוד שנים רבות וישנו את פני המדינה.

יחד עם זאת, מילה אחת של כבוד אפשר לומר: ההתנהגות הזו שבה מי שכשל באופן מוחלט מניח את המפתחות ונותן לאחר לנהוג – היא מציאות מבורכת ויש לעודד אותה, גם בנוגע לנושאי משרות אצלנו ואכמ"ל.

ועוד משהן: הניסיון של שאול מופז ועוד רבים ורעים היה שכאשר הם יצאו מלשכת הרמטכ"ל הם בחרו להתמקד בעניין החרדי, בהיותו נוח לתקיפה ומגנט זרקורים ומנדטים.

החשש הוא כי מר הלוי, בניסיון להסיט מעצמו את החרפה, ילך לכיוון הזה גם כן, רמזים לכך ראינו כבר במהלך כהונתו, כאשר למרות היותו עובד מדינה הירשה לעצמו להתבטא כנגד חלק מהעם, אם כי בלשון עדינה יחסית.

אם אכן יעשה כן, נזכיר לו כי הוא הוא עצמו – בהיותו אחיין של הראי"ה קוק ואף קיבל חינוך דתי – ההוכחה הגדולה ביותר לאיסור הגיוס וההסבר הטוב ביותר מדוע איננו יכולים לשלוח את ילדינו לשם ומה קורה למי שכן מתפתה ללכת לשם.