מפתיע: האיראנים מצאו את האשמים במשבר המים החמור

האיראנים מצאו דרך להאשים את ישראל בגרימת משבר המים החמור במדינה. סוכנות הידיעות תסנים טוענת הבוקר (שלישי) כי לאיראן יש ניסיון רב שנים בניהול משק המים וניהולו גם בתקופת שחונות ושנות בצורת. לטענתם הסיבה שאיראן ניצבת כעת בפני משבר חסר תקדים של מחסור חמור במי שתייה נובע מפעילות של מדינת ישראל לפני עשרות שנים.

על פי הפרסום בתקופת שלטון השאה הפרסי הגיעו לאיראן מומחים ישראלים לטובת קידום פרויקטים חקלאיים והשקיה תוך שיתוף פעולה עם משטר פהלווי, לדבריהם לאותה פעילות יש תפקיד מיוחד ביצירת לחץ על משאבי המים של איראן.

בכתבה מובא כדוגמה פרויקט מישור קזווין; חפירת בורות עמוקים על ידי חברות ישראליות בקזווין שגרמה לירידה חדה במפלס המים התת-קרקעיים, וכתוצאה מכך להרס הדרגתי של החקלאות המסורתית.

עוד נטען בכתבה כי שיטת החקלאות שכפתה ישראל הייתה מבוססת על רווח מקסימלי בטווח הקצר; כלומר ייצור מהיר ורב של תוצרת, ללא התחשבות בקיימות הקרקע והמים. תוצאת דפוס כזה הייתה בלאי ושחיקה של הקרקע בזמן קצר וירידה ביכולת החקלאית של מישור קזווין.

"ישראל, על ידי השרשת תרבות חפירת בארות עמוקים, כפתה דפוס ניצול לא בר-קיימא על החקלאות האיראנית; דפוס שהתפשט מאוחר יותר ברחבי המדינה והפך לאחד משורשי משבר המים הנוכחי של איראן", נטען בכתבה בכלי התקשורת המרכזי של איראן.

הטענות לאחריות ישראלית על משבר המים באיראן מתפרסמות ימים לאחר שראש הממשלה בנימין נתניהו פרסם סרטון מתורגם לפרסית ובו הציע לעם האיראני כי מומחים ישראלים יסייעו לאיראן לפתור את משבר המים החמור.

נתניהו הציב כתנאי לסיוע בטכנולוגיות של התפלת מי ים ועוד, את התקוממות העם הפרסי כנגד משטר האייתוללות. הוא הבטיח סיוע בהפלת המשטר ולאחר מכן בסיוע למציאת פתרונות למי שתייה לאזרחי איראן.

כעת מאשימים האיראנים את ישראל באחריות לשורת מחדלים:

• הרחבת קידוחי בארות עמוקות: בארות קאנאט, שהבטיחו את מאזן המים של איראן במשך אלפי שנים, ננטשו. במקום זאת, בארות עמוקות עם משאבות מכניות הורידו באופן דרסטי את מפלס מי התהום.
• שינוי דפוסי גידולים: גידולים עתירי מים כמו אספסת, תירס וכותנה החליפו גידולים מסורתיים עתירי מים.
• תלות ביבוא ובטכנולוגיה זרה: החקלאות האיראנית התרחקה מעצמאות מקומית והפכה לתלויה במערכות מערביות מודרניות.
• קריסת קהילות כפריות: הרס מקורות המים המסורתיים ושינויים במערכות החקלאות האיצו את הגירתם של אנשים כפריים לערים.
• נזק סביבתי: שקיעת קרקע, הידרדרות קרקע והפחתת כיסוי הצמחייה היו תוצאות ישירות של מדיניות זו.