- מקור הדין
"איתמר הביאו לפניהם פתיתין ושלמין, אמר רב הונא מברך על הפתיתין ופוטר את השלמין ור' יוחנן אמר שלמין מצוה מן המובחר" (ברכות לט ע"ב).
רש"י (ד"ה פתיתין ושלמין) מבאר כי, הפתיתין (פרוסות לחם) והשלמין שווים בגודלם, ובמקרה זה סובר רב הונא שאין עדיפות לברך על השלם או על הלחם הפרוס, והבוצע רשאי לברך על איזו פת שירצה (שלמה או פרוסה), אבל במקרה שהפרוסה גדולה יותר מהשלם, אזי יש להעדיף ולברך על הפרוסה שהיא גדולה יותר, ואילו ר' יוחנן סובר שיש להעדיף את השלם גם על פני פרוסה גדולה.
תוספות (ד"ה מברך על הפתיתין) חולקים על רש"י וסוברים כי לשיטת רב הונא הבוצע רשאי לברך על איזו פת שירצה, גם במקרה שהפרוסה גדולה יותר מהשלימה משום שמעלת השלם והגדול שווה היא, ואילו ר' יוחנן סובר שמעלת השלם עדיפה על הגדול ולכן יש לברך על הפת השלימה.
עוד מבואר בגמ' (ברכות לט ע"ב) כי במקרה שמצויה לפני המברך פרוסה של פת חיטים ושלימה משעורים, הרי שלכו"ע יש להעדיף את פרוסת החיטים על פני פת השעורים השלימה, וזאת משום שמעלת החיטה גדולה יותר שהרי היא מוזכרת לפני השעורים בפסוק "ארץ חיטה ושעורה… "( דברים ח' ח').
לאור האמור עולה כי קיימת מחלוקת לעניין עדיפות השלם על פני הגדול.
הראשונים מבארים (תוד"ה אבל פרוסה) הרא"ש (ברכות פ"ה ו סי' כא) כי ישנן מעלות נוספות (מלבד שלם וגדול) המשליכות על העדפת סוג הפת (מתוך המצוי לפני המברך) לצורך ברכת המוציא וכדלהלן:
מובא בתוספתא (ברכות פ' ד) "מברכין על הדגן שהוא מן המובחר כיצד שלמה של גלוסקין ושלמה של בעל הבית מברך על שלמה של גלוסקין פרוסה של גלוסקין ושלמה של בעל הבית מברך על השלמה של בעל הבית …" מדברי התוספתא למדו הראשונים כי, קיימת עדיפות לברך על פת נקיה (גלוסקין), אך ככל שפת הקיבר (פת בעל הבית) שלימה והנקייה פרוסה, הרי שיש עדיפות לברך על השלימה למרות היותה פת קיבר שהיא פחות נקיה ומשובחת.
עוד כתבו הראשונים כי, פת קיבר של ישראל ופת נקייה של עכו"ם, יכול הבוצע לברך על איזו מהן שירצה, וזאת למרות שלפת הקיבר יש חשיבות משום שהיא פת ישראל, דין זה למדו הראשונים מדברי הירושלמי ברכות (מה ע"ב) "פת טמאה ופת טהורה ר' חייא בר ווא אמר אומר על הטהורה פת נקייה טמאה ופת קיבר טהורה ר' חייא בר אדא בשם ר' אחא על איזה מהן שירצה יברך."
לאור האמור עולה כי, מלבד מעלת גדול ושלם המובאת בגמ' מסכת ברכות כאמור לעיל (והמצויה במח' רב הונא ור' יוחנן) מצינו מעלה בפת נקייה כדאיתא בתוספתא, ומעלה בפת ישראל כפי שהראשונים למדו מדברי הירושלמי (שיש להעדיף פת טהורה על פני פת טמאה).
עוד מבואר בתוס' (שם) כי, רבינו שמשון ציווה לסלק מהשולחן פת עכו"ם לבנה (נקייה), עד לאחר ברכת המוציא שנאמרה על פת קיבר ישראל וזאת למרות שהתוס' והרא"ש הסיקו מדברי הירושלמי (שהובאו לעיל) שניתן להעדיף ולברך על פת עכו"ם נקייה (שחביבה יותר על המברך) אף במקום שמצויה בפני המברך גם פת קיבר של ישראל.
- פת נקייה עדיפה
כתב הבית יוסף (או"ח סי' קסח) כי, מדברי התוספתא והראשונים (שהובאו לעיל) עולה שיש להעדיף ולברך המוציא על הפת הנקייה ביותר וממילא במקרה שלפני המברך מצויה פת נקייה ביותר ופת נוספת שנקייה פחות, הרי שיש להעדיף את הפת הנקייה ביותר.
עוד כתב הבית יוסף כי, יש להעדיף ולברך על הפת הנקייה ביותר אף שהיא פחות חביבה על המברך, וזאת משום שבטלה דעת המברך אצל כל אדם וברי כי הפת הנקייה ביותר היא החשובה וממילא שהיא גם החביבה.
להלכה פסק השו"ע (או"ח סי' קסח סעי' ד) "פת נקיה ופת קבר מברך על הנקייה, ואם שתיהן נקיות וזו לבנה יותר מזו, מברך על הלבנה יותר."
הקשה המגן אברהם (או"ח סי' קסח סע"ק ז) מדוע השו"ע השמיט את מעלת החביב (עי' ברכות מא ע"א) שנפסקה להלכה לעניין קדימות בסדר הברכות (שו"ע או"ח סי' ריא סעי' א-ב) ולא מנה אותה לעניין העדפת פת נקייה על פני פת קיבר, או העדפת פת נקייה ביותר על פני פת נקייה פחות.
לאור קושיית המגן אברהם כתב המשנה"ב (סי' קסח סע"ק טז) כי, ככל שהפת הנקייה פחות קודמת בחביבותה על פני הנקייה יותר (ומבלי לדון במעלת שלם, גדול ושבעת המינים) הרי שניתן להעדיף ולברך על הנקייה פחות משום חביבותה, וכן כתב בשער הציון (שם סע"ק יב) בשם האליה רבה עיי"ש.
לאור האמור עולה, כי פת מקמח מלא שהיא דומה לפת קיבר המוזכרת בתוספתא ובראשונים לעיל, ייתכן שאין להעדיף ולברך עליה, אלא יש לברך על הפת הלבנה והנקייה יותר כפי פסק השו"ע שהובא לעיל, אלא שייתכן לומר כי, בזמן חז"ל פת קיבר הייתה מאכל עניים וחשיבותה הייתה פחותה, אך בימינו לחם מקמח מלא, למרות שאינו נראה לבן ונקי, הוא משובח וטעים, ויש אשר לחם זה חביב עליהם ומועדף מטעמי בריאות, וממילא שיש לברר ולעיין בדבר, והאמור לעיל הינו בבחינת תן לחכם ויחכם עוד ואין בדברים כדי לפסוק דבר הלכה כלל.
לעילוי נשמת ר' יחזקאל בן הרב יהודה אריה ז"ל
