העורך הראשי של 'יתד נאמן', ישראל פרידמן, התראיין בסוף השבוע לעקיבא וייס ב'מקור ראשון' והסביר על עבודתו ועל עמדת גדולי הדור אותה הוא משתדל להציג לציבור החרדי ובכלל.
בתאריך ד' תמוז תשפ"ד (10 ביולי 2024) הוא נקרא לביתו של מרןהרב דב לנדו בן ה־95. מרן רצה לפרסם הכרזה על שינוי יחסי צה"ל עם המגזר החרדי, וביקש לעבור עם העורך על כל תג ותג בנוסח, טרם פרסומו בשער העיתון. "היה חשוב לו לדייק את המסר, זאת הייתה הכרזת מלחמה", סיפר פרידמן בריאיון שהתקיים במערכת העיתון בבני־ברק. בבוקר למחרת הופיע המסר של הרב לנדו בכותרת הראשית של העיתון: "ההוראה לבני הישיבות שלא להתייצב כלל בלשכות הגיוס, ולא להיענות לכל זימון שהוא, גם לא לזימון ראשון".
פרידמן הסביר ש"הכרזת מלחמה", הכוונה היא שהמדינה היא שהכריזה מלחמה על החרדים. וכפי שכתב הרב לנדו: "הערכאות הכריזו מלחמה כנגד עולם התורה, והם אלו שפתחו חזית ובאו לשנות מההסדר שהיה כל השנים… אין ביכולתנו לסמוך על סיכומים והבנות עם ראשי הצבא כיוון שידיהם כבולות בשלשלאות ברזל בידי השופטים, וכל היענות לגזרות הערכאות מהווה כניעה למלחמתם בהשם ובתורתו… והשי"ת יצילנו מידם".
הכותרת "מלחמה" הופיעה גם בשער העיתון כשנה לאחר מכן, בי"ג אב תשפ"ה (7 באוגוסט 25), בעקבות מעצרם של כמה בני ישיבה. "החברה הישראלית פירשה את זה כאילו אנחנו מכריזים מלחמה על המדינה", אמר פרידמן. "הכותרת נכתבה מתוך זה שהכריזו עלינו מלחמה. מלחמה נגדנו, על השם ועל משיחו".
אנשים נלחמים בעזה, ואתה כותב שהכריזו עליך מלחמה? נשאל, והשיב: "כן, הכריזו עלינו מלחמה – מלחמה על השומרים של עם ישראל, על רוחו של העם".
הכותרת עברה את אישור הרבנים? "אין אצלנו כותרת שלא מאושרת".
על עצרת הענק בירושלים אמר: "חשוב להדגיש שהיהדות החרדית התכנסה בהמוניה לא כדי להפגין. יצאנו כדי לדאוג לבני הישיבות, בתחינה. אתה יודע מה זה מאות אלפי אנשים שעומדים ברחוב עם עיניים לשמיים, וצועקים 'השם הוא הא־לוקים'? רק מלדמיין את הסיטואציה נוראת ההוד הזו אני יכול לבכות. בשמיים מתרחשת טלטלה. מה יצא מזה? רק הקב"ה יודע. אך כשעומדים פה ברחובות מאות אלפי אנשים בעת ובעונה אחת וצועקים 'שמע ישראל', זה קורע שערי שמיים".
למה לא רואים מאות אלפי חרדים מתפללים ברחוב למען חיילי צה"ל, אלא רק נגד הגיוס?
"אנחנו מתפללים על כולם בעת צרה וצוקה. הציבור החרדי התפלל, ועוד איך התפלל, ולמד לזכותם. מי שהתפקיד שלו לשבת וללמוד תורה, שומר על החיילים. זאת ההגנה על החיילים".
אחרי 7 באוקטובר היה הלם גם ברחוב החרדי, אבל יתד נאמן יצא למסע של "חבר'ה, אל תתעוררו, אתם צודקים – תמשיכו ללמוד, אל תלכו לעשות מנגלים לחיילים".
פרידמן: "היו אנשים שהחליטו שהם צריכים ללכת לאפות עוגות ולחלק סופגניות. זה מפגין נחיתות. אני צריך להראות שגם אני חלק מהמערכה? אני עושה מה שמוטל עליי ולומד תורה. אל תרגישו רגשות נחיתות. היו אנשים שהלכו לפעילות הזאת של ה'מה יפית', וגדולי ישראל לא אהבו את זה – לא כי המעשה עצמו הוא הבעיה, הבעיה היא שתייצר נחיתות. שיילקחו תרומות מעולם התורה ויועברו לכל מיני פעולות 'חיוביות' ו'סימפטיות' ו'לבביות'. אני לא אמור להתנצל בפני אף אחד. הקב"ה אמר לאהרן 'שלך גדולה משלהם, שאתה מדליק ומיטיב את הנרות'".
על העיתוי של עצרת הענק הוא מסביר: "הגיעה סיטואציה – פה מעצרים, שם מעצרים, נכנסים לבתים… די, הגיעו מים עד גועל נפש. הגיע הזמן כאיש אחד, בלב אחד, לקרוע שערי שמיים. יש כאלה שמפגינים נגד הממשלה. גדולי ישראל, וכך גם כל הקו של יתד נאמן, לא קוראים להפגין נגד הממשלה, אלא לצעוק לקב"ה. זה הנשק שהיהודי יודע לסייף בו: בתפילות, בתחנונים. כך עם ישראל עובד וכך הוא מנצח. וגם אם אנחנו כביכול המיעוט, והעומדים בצדדים צופים בנו כלא מבינים, זה לא אמור לעניין אותנו. אנחנו לא במסע הסברה. אנחנו במסע תפילה, תחנונים, שהשם יחוס על לומדי התורה מידי המבקשים למעטם. הרי כל ביטחון המדינה תלוי בכך, התפילה הזו היא גם תפילה לשלום המדינה".
הוא מתייחס למאמר ב'יתד' שקבע שרק לימוד התורה הציל את עם ישראל ב־7 באוקטובר, ושמי שפוגע בלומדי התורה הוא כמו פושע מלחמה ופוגע בביטחון המדינה. "מתמטיקה אתה יודע? אחת ועוד אחת זה שתיים?", שואל פרידמן. "מי שמצילים את המדינה הם לומדי התורה, אז מי שפוגע בלומדי התורה פוגע בביטחון המדינה. מתמטית, מה לא נכון בזה? אנחנו השימור של העם היהודי, ובעניין הזה של שימור העם היהודי אין שוויון בנטל, רק אנחנו תורמים".
ללכת להילחם בעזה זה לא שימור העם היהודי?
"זה לא שימור העם היהודי, זה שימור העם הישראלי".
אלה מילים מרתיחות. יש פה מלחמה שנמשכת שנתיים, אנשים שילמו מחירים איומים, ואתה אומר "רק אנחנו תורמים"? זעם המראיין.
"אם אתה רותח, אני לא אגיד את האמת? זאת האמת שאנחנו מאמינים בה. ללכת להילחם בעזה זה שימור העם הישראלי, לא שימור העם היהודי. בעניין של שימור העם היהודי, רק אנחנו תורמים".
נלחמים שם כדי שמחבלים לא יהרגו יהודים.
"זה שימור חיי יהודים. אני לא דיברתי על חיי יהודים, שזאת משימה חשובה בפני עצמה. הלוחמים האלה ראויים לכל ההערכה, ואנחנו בתורתנו שומרים עליהם. דיברתי על העם היהודי, שהעם היהודי ימשיך להתקיים. בקשר לשימור העם היהודי, רוב הציבור בארץ ישראל משתמט, אין שוויון בנטל. החיילים שנלחמים לקחו על עצמם לשמר את העם הישראלי, להגן על הגופים, אבל אין עיסוקם בשימור העם היהודי.
"כשיהיה שוויון בנטל שימור העם היהודי, גדולי ישראל יגידו לנו מה לעשות. זאת עמדת היהדות הנאמנה. עומדים גדולי ישראל ואומרים לנו 'תקיעה' – אז אנחנו תוקעים בשופר שלהם תקיעה. הם אומרים 'שברים' – אנחנו תוקעים שברים. אנחנו שופר".
פרידמן שיתף בתפקידו כעורך ראשי בעיתון הכפוף לגדולי הדור ואמר: "עורך ראשי זה תמיד מקצוע של אגו, והאגו שלי הוא להתבטל, לדעת להיות כלום. כל הצוות שלנו – הבעלים, המנכ"ל, העורך הראשי, עורכי המגזינים והכותבים – כולם כפופים למרנן ורבנן גדולי ישראל. אנחנו מקבלים את הקו, יש לנו ועדה רוחנית של תלמידי חכמים גדולים, וגם הם כופפים את עצמם לגדולי ישראל.
"אני אומר במפורש: יתד נאמן הוא לא עיתון, הוא ביטאון. היה פעם בעולם עיתון שקראו לו 'פרבדה' – אנשים נוהגים לציין את המילה פרבדה לגנאי, כי התרגום המילולי שלה הוא 'אמת', ולא היה שקר מגויס יותר מאשר העיתון פרבדה. אבל אני לשם שינוי אומר לך: כן, אני פרבדה, אמת. אני לא עיתונות חופשית. אני קולם של גדולי ישראל.
"כדי שהקהל יקרא אותי אני צריך להיות מעניין, אני צריך לספק לו חדשות, אני צריך להיות ויזואלי, מעניין בתוכן ומעניין בכותרות, אבל גם כשאני עושה כותרת פוליטית, אני מתפלל: יהי רצון שיהיה לי עיתון טוב כדי שיוכל לעשות את תפקידו ולהשמיע ברמה את קולם של גדולי ישראל. פעם שאל אותי פוליטיקאי בכיר מאוד: מה מרגיש עורך של עיתון שלא קובע כלום? אמרתי לו: אני גאה בזה, אבל איך אתה מרגיש כשאתה בתפקיד בכיר במדינה שלא קובעת כלום לעצמה?"
פרידמן נשאל בריאיון מה ההבדל בין הממסד הליטאי לפלג הירושלמי? הוא ענה בסיפור: "אדם אחד בסתם יום של חול אמר שצריך ליטול לולב, וכולם צחקו עליו ולעגו לו. כשהגיע סוכות ראה שכולם הולכים עם לולבים, ואמר: 'אתם רואים שצדקתי? אמרתי לכם שצריך ליטול לולב'. מה שלא היה נכון אז, לא היה נכון. עכשיו המצב שונה, אז הם נעשו צודקים?"
על צורת העריכה והביקורת של העיתון הוא מספר: "אנשים כותבים את מה שהם כותבים. אחר כך עובר על זה אברך תלמיד חכם, שהוא 'המבקר': תפקידו לראות כל מילה וכל אות בעיתון, כולל מודעות, וכל דבר קשה הוא מעלה לוועדת הרבנים שמתווה את הקו לעיתון. שאלות של מאקרו או שאלות קשות מאוד, כאלה שלא קיבלנו תשובה עליהן, מעלים לגדולי ישראל ומבקשים תשובה. האחריות גדולה, יש שאלות שיכולות להיות להן השלכות מרחיקות לכת וארוכות טווח".
אז יש לך קבוצת ואטסאפ עם הרב לנדו?
"הקשר הוא ישיר. אתה יודע כמה זמן זה ללכת ברגל מפה עד הבית שלו? שלוש דקות. כשצריך אני הולך ברגל. אתמול בלילה שאלתי אותו שאלה גדולה ואמיתית עם השלכה מדינית מעניינת מאוד", מספר פרידמן.
הוא הוציא מארון משרדו קלסר הנושא את הכיתוב "שכר על הפרישה": שם הוא אוסף מאמרים שכתב אך גנז לבקשת הרבנים. "יום אחד קרא לי מורי ורבי הרב שטינמן זצ"ל, וביקש שאכתוב מאמר בנושא מסוים", הוא מספר. אחרי שסיים לכתוב הגיע לבית הרב, כדי להראות לו את הטקסט. "הרב אמר לי: 'במחשבה שנייה, יש עוד סיבות לשקול את כל הסיפור הזה. לא כדאי לכתוב את זה, כי כך וכך'. כתבתי למעלה 'כשם שקיבלתי שכר על הדרישה כך קיבלתי שכר על הפרישה', והלכתי לכתוב מאמר אחר.
"אתן לך דוגמה אחרת למאמר כזה: אילן רמון נסע וחילל שבת, ומצד שני נשא את שם השם בגאווה יהודית לאורך כל המסע שלו. כתבתי עליו מאמר, 'מצד אחד ככה ומאידך גיסא כך', ואז הרב שטינמן אמר לי: 'הציבור אולי לא יבין כמה ניואנסים במאמר, זה בעייתי. שמור את זה ותפרסם בעוד עשר שנים'. ואכן פרסמתי אחרי עשור. יש מחשבה אצל גדולי ישראל".
מה השאיפות שלך כעיתונאי?
"לנסח את הכותרת הראשית המבשרת שהמשיח הגיע, ואולי למחרת לזכות לראיין אותו. זו שאיפה באמת ובתמים, לא קלישאה. אפילו ביקשתי ברכה מגדולי ישראל, שאזכה לבשר על בואו של המלך המשיח".
"אנחנו עוסקים בשימור העם היהודי, בחברה שעוסקת בשימור העם הישראלי"
יש קוד אתי ליתד נאמן?
"ועשית ככל אשר יורוך".
זה לא היה עובר את מועצת העיתונות.
"שיתמודדו. יתד נאמן הוא לא עיתון סטנדרטי. מחד גיסא הוא העיתון הכי תורני שיש, ומאידך גיסא הוא מדבר בשפה עכשווית, לעיתים נוקבת. כביכול יש ניגוד בין המסר הרוחני התורני ובין השפה שהיא ללא רחמים. יש גם חמלה כשצריך לחוש ולתת את הלב. אבל אין לנו מלחמה באישים, רק בשיטות ובהשקפות. יש לנו מלחמה של אמת נגד השקר. משימת חיי היא להעביר את הלפיד מדור לדור ולתת כלים לאנשים, דע מה שתשיב".
"אנחנו עוסקים בשימור העם היהודי, אך מתפקדים בחברה שעוסקת בשימור העם הישראלי, בבניית חברה ישראלית", הוא מסביר את עמדת הזרם שלו. "ליתד נאמן, כמו לכל הציבור החרדי, תמיד היו בכיס החליפה שני דרכונים: דרכון יהודי ודרכון ישראלי. הדרכון היהודי הוא בן 3,300 שנה, מאז עמדנו למרגלות הר סיני. הדרכון הישראלי הוא בן 80 שנה, גיל מכובד של 'מפני שיבה תקום', אבל יש קצת הבדל. הריבון של העם היהודי הוא ריבון עולם. הריבון של העם הישראלי הוא העם, באמצעות הכנסת.
"ארץ ישראל שייכת לעם היהודי, לא לעם הישראלי"
"כל עוד לא ביקשו מאיתנו לבחור, היו לנו שני דרכונים. בניגוד לציבור הדתי הלאומי, שיש לו דרכון אחד עם מקף מחבר, אנחנו לא דתי־לאומי אלא יהודי וגם ישראלי, שני דרכונים. אבל המדינה הישראלית אילצה אותנו לבחור: או־או. היא לא מאפשרת לנו היום, בנסיבות הקיימות, גם וגם. לפני 3,300 שנה בחרנו בדרכון היהודי, ושלא תהיה טעות: על זה אנחנו נלחמים, וזו גם המשימה של יתד נאמן".
החלוקה הזאת בין "העם היהודי" ל"עם הישראלי" קשורה גם לארץ ישראל, בעיניו: "אנשים החליטו שארץ ישראל שייכת לעם הישראלי, והגמרא והחומש והסטנדר שייכים לעם היהודי. מישהו התבלבל כאן. ארץ ישראל שייכת לעם היהודי, לא לעם הישראלי. העם הישראלי המתהווה ניכס אותה לעצמו בכוח. זה לא שלו. הקב"ה הבטיח את ארץ ישראל בתנאי: הוא אמר 'כי לי הארץ', והוא נותן אותה בהשאלה 'אם בחוקותיי תלכו'. הארץ הזאת תלויה במצוות.
"יקומו כל מיני גורמים ויגידו לנו, 'האחיכם יבואו למלחמה?'. אבל מה לעשות שהרב דב לנדו וכל רבותינו גדולי ישראל קוראים שניים מקרא ואחד תרגום כבר למעלה מ־90 שנה, והם מכירים את הפסוק הזה שכל לבלר בתקשורת מצטט, ויודעים את כל הפרשנויות שלו והפירושים, ורואים את התמונה הרחבה, והם אומרים שהתורה מגינה ומצילה כפשוטו.
"זאת ארצנו והיא תלויה במצוות. כל השנים צעקנו 'ותחזינה עינינו בשובך לציון' ושפכנו צקון לחש 'לירושלים עירך ברחמים תשוב'. לא הרצל הביא אותנו לארץ ישראל, כי אם זה היה תלוי בהרצל, כבר מזמן היינו באוגנדה ובבירוביג'אן. הוא עסק בקיום הגופים, ואנחנו עוסקים בשימור הרוח היהודית כדי להעביר אותה מדור לדור. אחרים עוסקים בשימור העם הישראלי, ואנחנו בשימור העם היהודי. ויתד נאמן הוא אחת הזרועות של העברת המסר הזה, והוא מהדהד כדי להטמיע אותו לפחות בבית".
גם הקפלניסטים אומרים: יש מדינת יהודה ויש מדינת ישראל.
"לא חשוב לנו מה הם אומרים. יתד נאמן עוסק בעיצוב האידאולוגיה החרדית בשליחות גדולי ישראל, שקיבלו את הלפיד מהדורות הקודמים, דור מפי דור ברצף ממשה רבנו, והלפיד הזה ימשיך להימסר עם הבנה של הציבור הכללי או בלי הבנה שלו. הדבר היחיד שיכולים לעשות הוא לפגוע בנו דרך הכיס. אבל את המנגינה הזאת אי אפשר להפסיק, כי ביום שהיא תפסיק, לא אנחנו נהיה ולא הם יהיו. לא תהיה כאן מדינה, ולא יהיה כאן עם, וארץ ישראל תהיה שוממה.
"המשימה הזאת של יתד נאמן לא יכולה להיות פופולרית. היא הולכת נגד כיוון הרוח. אנחנו לא מבקשים שתבינו אותנו, אני לא נמצא פה כדי להסביר. מי שירצה להטות אוזן יבין שלא מדובר בנייטיבס, לא מדובר בילידים פרימיטיביים שאתה בא לחשוף אותם לאור. מדובר בציבור אינטליגנטי שמשנתו סדורה. ציבור שיודע מה הוא חושב, יש לו משימת חיים, הוא יודע מאיפה בא ולאן הוא הולך, יש מי שמניע ומכוון אותו. יש לנו עמוד ענן ולפיד אש, כרגע זה מורנו ורבנו הרב דב לנדו ועמו הרב משה הלל הירש, הרב ברוך דב פוברסקי, הרב מאיר צבי ברגמן, הרב צבי דרבקין, הרב משה יהודה שלזינגר, הרב יצחק זילברשטיין ושאר חברי מועצת גדולי התורה".
יש הרבה אנשים ששומעים את הדברים שלך, וזה צורם להם. הם אומרים: מעולם לא הייתה כל כך הרבה תורה כמו שיש היום במדינת ישראל ובתמיכתה, בתקציבים אדירים. עכשיו יש משבר בעניין הגיוס, אבל הגישה החרדית קצת כפוית טובה. טוען עקיבא וייס
פרידמן: "אנחנו בצד של עושי הטובה, בזכותנו המדינה כאן. אני לא צריך להסביר איך הקב"ה דואג לי. התורה מתקיימת בנס, ואיך הוא עושה את הניסים – אני לא יודע. אני עובד אצלו, לא הוא אצלי. אני מאמין באמונה שלמה בכל מילה שאמרתי כאן. חוץ מזה, ארץ ישראל לא מתקיימת בגלל 'כוחי ועוצם ידי'. כי אם לא ילמדו בישיבות, הטנקים לא יותנעו. המטוסים לא ימריאו. במבצע שהמריאו אליו כל כך הרבה מטוסים, הם לא יכלו לחזור בלי תקלה אפילו בבורג. זה בניגוד לכל סטטיסטיקה, לא הגיוני.
"זה קורה בגלל משהו אחר: התורה. אם השם לא ישמור עיר, שווא שקד שומר. ולכך צריך זכויות. מדינת ישראל, יש לה זכות שהיא מחזיקה תורה, ולכן היא שורדת נגד כל הסיכויים. אחרת אין לך צ'אנס להיות פה יום אחד במרחב השמי. גם עם הצבא החזק, ויש צבא חזק, וגם עם החוכמה והתבונה הדיפלומטית, ויש חוכמה – בסוף אנחנו מדינת חסות אמריקנית. כתוב 'כי הוא הנותן לך כוח לעשות חיִל'. לא מספיק כוח, צריך גם כוח לעשות חיל. יכול להיות לך צבא אימתני, אבל יקום מישהו עם עניבה אדומה במרחקים, ויאמר לך נו־נו־נו, ונגמר. הידיים כבולות. פעם היה צריך להיות מאמין. היום צריך לא להיות עיוור ושוטה".
"הצבא אומר שחסרים לו לוחמים, ואני אומר: חסרים לומדים!"
עורך 'יתד' מתייחס לטענות על אי גיוס חרדים ואומר: "בסוגיית הגיוס יש הרבה טיעונים רגשיים שאפשר להבין. לא רק להבין, לחוש. להיות עמם בצרה", הוא אומר. "אבל כשאתה בא לנתח סוגיית ליבה כזאת, אי אפשר לנתח אותה במחלקת הפסיכולוגיה או במחלקת הפסיכיאטריה. עם כל הכבוד, את זה מנתחים במחלקת הפילוסופיה, ויש דברים שבכלל צריך לנתח רק בבית המדרש, כמו הסוגיה הספציפית שעומדת עכשיו על הפרק. מי שרוצה לנהל איתנו שיח רגשי – בואו נעבור לגורמים שמספקים טיפול רגשי. הסוגיה הטעונה, הקשה והכואבת הזאת מלאה שאלות רגשיות. אבל אפשר לברר אותן באופן ענייני רק בין כותלי בית המדרש, במחיצתם של גדולי הדור".
על הטיעון שלצה"ל חסרים חיילים הוא משיב: "הצבא מעולם לא ניצח בגלל מספר החיילים. במכללת וסט פוינט לומדים את מלחמות כל העולם ולא את מלחמות ישראל, אתה יודע למה? כי הכללים של המלחמות לא תופסים כאן. כאן אין היגיון. התוצאות של מלחמת יום הכיפורים לא הגיוניות, והתוצאות של מלחמת ששת הימים לא הגיוניות. יש כללים במלחמה, ופה זה לא עובד, לא מתאים.
"אנשים שואלים שאלות קשות, אבל הן לא נכונות. לא ניצחנו כי אנשים תפסו נשק, אלא כי למדו תורה. היה סיפור עם רבי חיים מבריסק – המשכילים עשו הצגה בעיר, על 'מי האיש אשר בנה בית ולא חנכו, מי האיש הירא ורך הלבב', ובסוף כולם הולכים הביתה ונשארים 15 זקנים. המשכילים לעגו לתמונה הזאת ושאלו: יש מלחמה ואתה אומר תהילים? אמר רבי חיים מבריסק: כן. והם, 15 הזקנים, יצאו וניצחו במלחמה. אתה שואל אותי, הרי זה לא הגיוני. אבל מה כן הגיוני כאן? מתי משהו פה היה הגיוני? מלחמת יום הכיפורים, שפתאום הסורים מסתובבים, זה היה הגיוני? המחשבה שכוחי ועוצם ידי עושה לי את החיל הזה – זה היבריס ישראלי. וראינו את התוצאות.
"הצבא אומר שחסרים לו לוחמים, ואני אומר: חסרים לומדים! צריך להגביר עוד יותר את הלימוד בישיבות, ואז 15 לוחמים קשישים ינצחו את כל המלחמות האלה, ואני מאמין בכך באמונה שלמה. אלא מה, יש מי שאומרים 'לא, אתה תחיה לפי השאלות שלי, לפי ההיגיון שלי ולפי האמונה שלי'. אני, בשליחות גדולי ישראל, מנסה להסביר לכולם: אנחנו נחיה לפי האמונה שלנו, ואל תיקחו בחשבון את האי נעימות. כן, תבכו על הנופלים, תעשו כל מה שאתם יכולים, אבל תהיו אברהם העברי. תלמדו, תגנו ותצילו. אל ירך לבבכם כי אתם צודקים, וצודק ופופולרי לא חייבים ללכת ביחד".
ומה באשר לחרדים שלא לומדים? אם הם יתגייסו הם לא יבטלו תורה.
פרידמן: "לאורך כל השנים שהיה קיים הסדר 'תורתו אומנותו', גדולי ישראל התייחסו רק לאלו שלומדים. אך מרגע שהרשות השופטת השתלטה על הרשות המחוקקת, ומערכת המשפט והיועמ"שית זעזעו וטלטלו את ההסדר הקיים, כל הדברים עוברים בחינה מחודשת. בימים כתיקונם לא מתנהל מאבק על ערקתא דמסאנא – שינוי שרוך הנעל. אבל בשעת גזרה, אם הנוכרים כופים עליך לשנות את שרוך הנעל שהוא לכאורה דבר שולי ופעוט, מוסרים על זה את הנפש.
"כאשר מדינת ישראל אומרת 'כולם לצבא', כשאיש מראשי המדינה אינו אומר בפומבי 'יש ערך ללימוד התורה שהיא מגנא ומצלא ולומדיה הם מגיני העם', ויש הרבה יותר מתחושה שרוצים לשנות את החרדים – זו השעה לבחון אם הצבא הוא מקום מתאים גם למי שאינו לומד. לבחון אם יש אפשרות שמי שאיננו לומד ייכנס חרדי ויצא חרדי. כאשר ידוע שהצבא הוא לא רק כוח לוחם, אלא בעל אג'נדות של הפרוגרס כמו שוויון מגדרי, והוא אפילו מוכן לוותר על איכות לוחמים ולהוריד את רף הדרישות כדי להתאימו לאג'נדה – דבר שאפילו טובי בניה של הציונות הדתית מתלוננים עליו ומודים שהם משלמים מחיר רוחני עבור ערכיו – זה אומר שאין מסגרת מתאימה. מה יהיה בעתיד? אינני סבור שהתשובה לשאלה זו נמצאת בידי הציבור החרדי, אלא בידי מי שעדיין סבור בטעות שבכוחו לשנות".
המגזר הדתי־לאומי משלב: ביד אחת הוא מחזיק אם־16, וביד האחרת את הגמרא. הוא בתוך המדינה וגם בעזה. והוא לא מצליח להבין: למה אתם נשארים בבית המדרש? תהה המראיין
פרידמן עונה בחדות: "היום אין 'ציבור דתי־לאומי'. צ'רלס דיקנס כתב ספר 'בין שתי ערים', והתכוון בין פריז ללונדון. היום המיינסטרים של הציבור הדתי־לאומי נמצא בין שני הרים, הר המור והר עציון. זה רצף, וכמעט כל אחד בציבור הדתי־לאומי נמצא על הרצף הזה. משני צידי הרצף יש עוד, לכאן ולכאן. יש בציבור הזה אנשים שיתד נאמן לא אמור בכלל לפנות אליהם – אנשים שכיפתם לראשם רק כסמל חברתי שיוכי, והיא לא קשורה כמעט למציאות הדתית. אחרים הם בכלל סוג של עמי ארצות, אנשי 'מי ייתן לי תלמיד חכם ואנשכנו כחמור', ואני לא רוצה לנתח את זה כי אינני רוצה לפגוע. ויש כאלה שמתאימים להגדרה שאתה הגדרת, אבל הם לא באמת מאמינים שתורה מגנא ומצלא. ויש גם כאלה שכן יודעים וכן מאמינים".
למה אתה חושב שהם לא מאמינים שתורה מגנא ומצלא?
"כי בשעה שיושבים ולומדים בישיבה – הטנקים נוסעים, הפגזים פוגעים, המבצעים המזהירים מצליחים, הבלתי ייאמן קורה. ואם אין לימוד תורה, אי אפשר לנהל את המלחמה. המלאך – שר צבא השם שנגלה ליהושע בלילה במדי צבא – אומר לו: אמש ביטלתם תמיד של בין הערביים ועכשיו בלילה אתם מבטלים תורה, ואני 'עתה באתי', על ביטול התורה, כי אינני יכול לנהל את המלחמה אם מבטלים תורה.
"כשניטשת מלחמה, אני צריך ללמוד תורה. אם אני קם עכשיו כי אני רוצה לשלב ספרא וסייפא, וברגע האמת כשנדרשת תורה אני סוגר את הגמרא והולך להילחם, זה כמו איש חיל האוויר שמניח את המטוס בהאנגר ורץ לשטח להילחם לצד כוח החי"ר. סליחה, התפקיד שלך הוא להיות בחיל האוויר. כך גם בן תורה: מה אתה סוגר את הגמרא? אם אתה יודע ומאמין באמת שתורה מגנא ומצלא, ואתה משרת בחיל תורה שהוא שמנצח את המלחמה – למה אתה נוטש את עמדת המגן ברגע האמת? לשלב זה אולי מעניין, אבל אתה לא מאמין שתורה מגנא ומצלא. אתה לא מאמין ששקיעה בסוגיה מיירטת טילים ומדייקת ירי ושומרת על הלוחמים".
החייל שעומד עם הגמרא בעזה ומנצל כל רגע פנוי כדי ללמוד, יודע שאם הוא לא יחזיק נשק, המחבלים יבואו אליך הביתה. טוען וייס
פרידמן: "לא יעזור שהוא יחזיק נשק אם בפוניבז', בחברון ובמיר יפסיקו את הלימודים ואת הבערה בכבשן התלמודי, ה'ברען' בשפתנו. הנשק שלו מיותר ולא יעיל. אם אין מי שעכשיו יושב ולומד, אתה נוסע על פריילוף, אתה סתם מדווש. אני חייב שתהיה קבוצת איכות שמשמרת את העם היהודי, אחרת היהודי שנלחם לא יצליח במלחמתו. אז למה אתה עוזב עכשיו את עמדת המגן?"
פרידמן מתייחס לעיסוק של העיתון באיסור העלייה להר הבית ואומר: "יש מסורת של דיפלומטיה חרדית. לא הולכים נגד ארצות הברית, כי אתה לא באמת בעל הבית כאן. אז היהדות החרדית לא מוכנה בשום מחיר להכעיס את אמריקה. גם בנושא הר הבית, מלבד זה שכל הרבנים הכריעו שאסור לעלות להר באיסור כרת, יש כאן צעד מסוכן. כאשר אתה רוצה להפגין ריבונות במקום שהם קוראים לו אל־אקצה, אתה לוקח סכסוך לאומי והופך אותו לסכסוך דתי כדי להפגין שרירים. לא מעניין אותך שהדרך להר הבית תעבור בהר הזיתים, ולא אכפת לך שנרות הניצחון שלך יהפכו לנרות נשמה. כשמדובר באל־אקצה, אין מוסלמי ידידותי ואין מוסלמי מתון. כולם נגדך. מותר להרכין את הראש. העם היהודי ידע לשרוד, הוא ידע להוריד את הראש בפני מושלים ערבים. זאת עובדה היסטורית, זה מה שהיה. אנחנו לא אמורים להתגרות, זו לא חוכמה".
הרוצחים לא מחפשים סיבה לרצוח.
"נכון, אבל אנחנו מספקים להם תירוץ. ישמעאל פרא אדם, ישמעאל רוצה לרצוח, אבל אל תספק לו את התירוץ. והכול בשביל גאווה לאומית".
זה מאוד גלותי, מה שאתה אומר.
"אני גאה להיות גלותי. זאת עוד אחת מהמטרות של יתד נאמן: ליצור זהות יהודית, ואם להיות יהודי זה גלותי, אז אני גלותי גאה. ארץ ישראל ומדינת ישראל הן לא אחת. אם יש מקום שהוא ארץ ישראל על פי ההלכה, הוא ארץ ישראל גם תחת שלטון ירדן, מצרים, סוריה או ארה"ב. ואם זה לא שטח הארץ המובטחת, גם אם יש ריבונות ישראלית זו לא ארץ ישראל. ארץ ישראל ומדינת ישראל הן שתיים שאינן אחת".
אז אתה אנטי־ציוני, בעצם.
"אני מתפלל בכל יום 'ותחזינה עינינו בשובך לציון ברחמים'. אני מתפלל 'ולירושלים עירך ברחמים תשוב'. ציון היא שלי. אני חי בארץ שתלויה במצוות ושומר את המצוות, דואג שהארץ לא תקיא אותנו. האם אלה שעומדים בכיכרות וברחובות ושרים 'ארץ ציון וירושלים', אבל מחללים את קדושתה וגורמים בהתנהלותם שבני מעיה של הארץ ירצו להקיא אותנו כפי שכתוב 'ולא תקיא הארץ אתכם', הם ציונים?"
אתה קצת מתעלם מהנס של המדינה הזאת. אחרי שואה, אחרי אלפי שנות גלות ורדיפה, אנחנו יושבים פה בבני־ברק. כל הדורות חלמו שנוכל לשבת ככה בבני־ברק או בירושלים.
"הציבור החרדי הוא לא נגד ציון, הוא נגד רעיונות העוועים של התנועה הציונית, של 'עולם ישן עדי יסוד נחריבה', של הניסיון להיות 'כאחד העמים בית ישראל' ולהקים זן חדש של יהודי מתחדש בארץ מתחדשת, מתבולל. אנחנו עם ישן ונמשיך להיות עם ישן. יש שלושה קריטריונים שמגדירים עם אפילו על פי המשפט הבינלאומי: שפה, טריטוריה והגדרה לאומית משותפת.
"שים לב, זה לא עובד על היהודים. אני יכול להיות בלי שפה משותפת, לא לדעת מילה בעברית, ואני יהודי. אני יכול לא לראות את ארץ ישראל מיום לידתי ועד יום מותי, ואני נשאר יהודי. אני יכול להגדיר את עצמי כלא ישראלי, ועדיין אני יהודי: יהודי אמריקני, יהודי צרפתי. אתה יודע למה? כי ההגדרה של העם היהודי היא הדת. ואם זה נשמע לך גלותי, עם הכתם הזה אני לא הולך למכבסה. הגלות הזו תביא אותי אל הנצח. הרב שך ב'נאום השפנים' אִתגר את הישראלים ושאל בזמנו: במה אתם יהודים? היום, אם אתה בא לדבר עם מישהו על יהדות, הוא יכול לומר שהוא יהודי בגלל החומוס. אנחנו האותנטיים. קראת לזה גלותי? כן, אנחנו נציגי האותנטיות שהייתה. שלא שינו שמם ולשונם".
יש אפשרות שהחרדים לא ילכו עם נתניהו אחרי הבחירות?
"אתה שואל אותי שאלה שאני לא יכול לענות עליה, כי היא מסורה אך ורק לגדולי ישראל ולהחלטתם, ונעשה ככל אשר יורונו. אבל אנתח איתך את המצב. זה לא סוד שבעמדות הפוליטיות שלנו, אנחנו לא שייכים לימין. אנחנו לא ימין ולא שמאל, אלא מונחי דעת תורה. אבל מתוך 'ערבים זה לזה' הלכנו עם הצד האמוני, המסורתי, שהוא רוב העם. בהרבה דברים כיסינו על הימין למען ההליכה המשותפת הזו, וברגע האמת הימין לא החזיר לנו באותה הצורה.
"בסוף אנחנו צריכים את הדבר הכי יקר לנו, לשמור על הכספת שלנו, שזה לומדי התורה. זו לא רק הכספת שלי, אלא גם של החילונים. ביום שההליכה יחד תסכן את הליבה של הליבה של הקיום היהודי, שמקרין גם על הקיום הישראלי – ביום הזה השאלה תחזור לשולחנם של גדולי ישראל, ואני לא יכול להגיד לך מה יהיה. מבחינתי תלוי מה ההוראה שתצא מלשכת הגזית, משולחנם של גדולי ישראל, ושום דבר לא מופרך".
דברים כדורבנות !
הסברים חדים וברורים, בגאווה יהודית אמיתית, ומבלי להתנצל על מה שלא צריך להתנצל.
ההיסטוריה של אלפי שנות קיום העם היהודי, מוכיחה בוודאות כל מה שנאמר פה.
תשובות מדוייקות, ואני שואל האם יש מישהו שם המסוגל לשמוע?
כל מילה זהב
דע מה שתענה לאפ…
לשון רבנו בחיי פרשת לך:
"וירק את חניכיו ילידי ביתו.. כמניין שי"ח. כי כל המספר הזה היו ילידי ביתו של אברהם אבינו אוכלי שלחנו, ואחר שנזדרז לצאת למלחמה מיעט אותן וריקנן, לפי שהזכות הוא המנצח ולא ריבוי עם, ולכן ציווה שיחזרו כל החוטאים כדין תורה.. וכיוון שנתמעטו, מצא אברהם את עצמו עם אליעזר לבדו"! ע"כ.