"אל תשליכני לעת זקנה": העלייה בשכיחות מחלות הדמנציה – והחשיבות בזיהוי מוקדם

בעשור האחרון נרשמה עלייה דרמטית במספר החולים במחלות דמנטיות ובאלצהיימר בישראל. מדובר במחלות הפוגעות בזיכרון, בשיפוט, בשפה וביכולת ההתמצאות, ומעמידות את החולים ובני משפחותיהם בפני אתגרים יומיומיים לא פשוטים.

ד"ר בלום, מנכ"לית עמותת עמדא ומי שמובילה את המאבק הציבורי בהעלאת המודעות, מספרת כי כיום חיים בישראל כ-200 אלף חולי דמנציה, והמספר צפוי להכפיל את עצמו בעשור הקרוב. "מדובר במגפה שקטה שמקיפה כמעט כל משפחה בישראל."

לדבריה, העלייה נובעת משילוב של תוחלת חיים ארוכה יותר, תזונה לקויה, מתח מתמשך ופחות פעילות מוחית וחברתית בגיל המבוגר. "אנחנו רואים יותר אנשים מעל גיל 65 שמפתחים ירידה קוגניטיבית, אבל גם צעירים יותר שמתחילים לסבול מתסמינים מוקדמים של שכחה, בלבול וקושי להתמצא", מוסיפה ד"ר בלום.

בקהילה החרדית, אומרים גורמים רפואיים, נושא מחלות הזיכרון עדיין מלווה לעיתים בחשש או בבושה. "יש משפחות שמסתירות את הבעיה כדי לא לעורר דיבור או רחמים", אומרת ד"ר בלום. "אבל דווקא הפתיחות והפנייה המוקדמת לרופא יכולות לחסוך שנים של סבל."

בניגוד למה שנהוג לחשוב, ישנם כיום תרופות וטיפולים המסייעים להאט את קצב ההידרדרות, וכן מסגרות תמיכה לחולים ולמשפחותיהם. מומלץ לפנות להתייעצות רפואית בהקדם האפשרי ולשמור על  מעורבות חברתית ותרגול מחשבתי – כל אלו מסייעים לשמור על חדות הזיכרון.

"אלצהיימר איננו גזירת גורל," מדגישה ד"ר בלום. "אם נזהה את הסימנים מוקדם, נפנה לאבחון ונקבל טיפול מתאים, ניתן לשמור על איכות חיים ולהתמודד בכבוד."

בציבור החרדי, שבו הערבות ההדדית היא יסוד חיים, יש מקום לתמוך במשפחות המתמודדות עם מחלות מהסוג הזה. ביקור קטן, שיחה, עזרה בשגרה – אלו מעשים קטנים בעלי משמעות גדולה.

טיפולים חדשים ואבחון מוקדם:

בשנים האחרונות חלה התקדמות משמעותית בתחום המחקר והטיפול בדמנציה ובאלצהיימר. לצד תרופות חדשות המאושרות לשימוש במקרים מסוימים ומסייעות להאט את קצב ההידרדרות, האבחון המוקדם מאפשר להתאים טיפול אישי בשלב שבו הנזק למוח עדיין חלקי – ובכך לשפר את איכות החיים של המטופל לשנים ארוכות.

מומחים מדגישים כי כל עיכוב באבחון עלול להביא להחמרה בלתי הפיכה, ולכן חשוב לזהות סימנים מוקדמים כמו בלבול, שכחה תכופה או שינוי בהתנהגות – ולפנות בהקדם לרופא משפחה או נוירולוג.

"אנחנו כחברה חייבים לדבר על זה," מסכמת ד"ר בלום. "ככל שתהיה יותר מודעות, כך יקטן הפחד, ויותר אנשים יפנו בזמן לטיפול.