בעוד הציבור החרדי ברחבי העולם נושם לרווחה לאחר סיום הסאגה הכואבת של כת 'לב טהור' שפורקה לאחר מאמצים מרובים, מתברר שהספיחים שלי עדיין קיימים ואף מאיימים להתרחב.
הסיפור הזה נשמע כמו תסריט בלהות דמיוני, אך למרבה הצער הוא מציאות כואבת ומדממת המתרחשת בימים אלו ממש. אישה חרדית ושני ילדיה הקטנים, פליטים שנמלטו בעור שיניהם מכפר נידח במרוקו, מתהלכים בינינו בירושלים כשהם נושאים עמם מטען כבד של אימה וטראומה.
תחילתו של הסיפור לפני כחמש שנים. משפחה ברוכת ילדים, אבא, אמא ועשרה ילדים, שניהלה אורח חיים שגרתי. הבעל, אברך ששאף להתנתק מהבלי העולם הזה, החל לרקום חלום על מעבר למרוקו. הוא שכנע את רעייתו כי שם יוכלו לחיות "חיי קדושה וטהרה" בעלות מחיה זולה, עם כולל ובית מדרש צמודים. האשה, רבקה (שם בדוי), האמינה לבעלה וארזה את הבית. יחד עם תשעה מילדיהם (התינוק העשירי נולד שם, על אדמת הניכר), הם יצאו אל הלא נודע.
גודל השבר התברר מיד עם הגעתם. במקום הקהילה התוססת שהובטחה, הם מצאו את עצמם בכפר מרוחק, ריק מיהודים. כל מי שהיה שם בעבר – עזב. ללא תלמוד תורה, ללא מקווה מסודר וללא כל מסגרת חברתית, נאלצה המשפחה לשרוד בתנאי שדה. הבעל למד עם הילדים בבית, בעוד רבקה מנסה להביא לחם לפי הטף. היא נהגה לרכוש קמח גולמי בשוק המקומי ואפתה חלות בתנור ביתי פשוט כדי להשביע את רעבונם.
היא סבלה בדממה, אך המפנה הדרמטי והאפל אירע לפני כשנתיים. אל הכפר הגיע "אורח"- חבר עבר של הבעל, דמות המקושרת לכת הידועה לשמצה 'לב טהור'. באחד השלבים של פירוק הכת הוא הבין שהגיע הזמן למצוא מקום חדש להשפעה, ונחת בכפר המדובר במרוקו.
הילדים, בחושיהם החדים, זיהו מיד את האכזריות הנשקפת מעיניו של האיש, אך עבור האב זה היה מאוחר מדי. הוא היה שבוי בקסמיו של האיש עוד מן העבר, וברגע אחד נפל שוב ברשתו. תהליך שטיפת המוח היה מהיר: האב הפך לצייתן עיוור לכל גחמותיו של ה"רב" החדש, ותוך זמן קצר הפך לאויבם של אשתו וילדיו שלו, שסירבו לקבל את הכללים המעוותים שנכפו עליהם.
הזוועה הגיעה לשיאה במקרה של הבן הגדול, בחור כבן 18, שעמד על שלו וסירב לשתף פעולה עם דרישות אנשי הכת. העונש שהטיל עליו אביו, בהוראת מורה דרכו, היה בלתי נתפס: הנער נכלא בחדר סגור למשך שלושה חודשים תמימים.
נאסר על בני הבית לקרוא לילד בשמו. הכינוי היחיד שהותר היה "הוא". האוכל הוגש לו דרך החלון, כמו לכלב. במשך רבע שנה ישב הנער בבידוד ורעב, עד שחברה של האם מלונדון, ששמרה עמה על קשר טלפוני רופף ושמעה את בכייה חסר האונים, החליטה לעשות מעשה. החברה ובעלה טסו למרוקו, ובמבצע מורכב ומסוכן הצליחו לחלץ את הנער ולהבריח אותו ללונדון.
בשלב זה הבינה רבקה כי עליה להימלט, אך הבעל, שאיבד צלם אנוש, טען כי היא אינה שפויה ומנע ממנה לקחת את הילדים. אחותה מישראל התחננה באוזניה שתברח, ולבסוף, ברגע נדיר של היסח הדעת מצד השומרים עליה, תפסה רבקה את שני ילדיה הקטנים, בני 5 ו-7, ונמלטה לקזבלנקה. בסיוע בני משפחה שגייסו עבורם כספים לדרכונים וכרטיסי טיסה, הם עלו על המטוס לישראל.
שבעה ילדים נוספים נותרו מאחור, שבויים בידי האב והכת. האם נקרעת בין ההצלה של הקטנים לבין הדאגה לאלו שנותרו בתופת.
לפני כחודש הם נחתו בישראל. המראה בשדה התעופה היה קורע לב: ילדים יחפים, בבגדים בלויים ומלוכלכים, עם מבט מפוחד בעיניים שנראו כילדי שואה. בשבועיים הראשונים נמצא מי שאירח אותם, אך כעת הם נותרו חסרי כל. הילדים, שאינם יודעים קרוא וכתוב ואינם מכירים את העולם, זקוקים לשיקום מן היסוד ולמלמד פרטי שילמד אותם את אבני היסוד של החיים היהודיים כדי שיוכלו להשתלב בתלמודי תורה.
"הם יצאו מהתופת בעור שיניהם, זהו פיקוח נפש ממש", אומר עסקן ותיק המלווה את המקרה המזעזע ודואג לאספקת מזון בסיסית למשפחה. "אני מודה, כבר ליוויתי הרבה מאוד מקרים לצערי, אבל כזה דבר עוד לא ראיתי ולא חשבתי שאראה אי פעם. האמא אכולה רגשי אשם על כך שהשאירה את הילדים האחרים מאחור, והילדים הקטנים שכאן לא מבינים איפה הם נמצאים. המצב שם נורא, וחייבים התגייסות דחופה כדי לשקם אותם ולהכין תוכנית לחילוצם של שאר הילדים".
לאור המצוקה הנוראה והדחיפות הקריטית, הוקמה בהכוונת גדולי ישראל קרן סיוע מיוחדת באמצעות 'קופת העיר', כדי להעניק לרבקה ולילדיה קורת גג, מזון וטיפול רפואי ונפשי מיידי.
אנשי הצדקה המטפלים בפרשה מדגישים, כי ככל שההיענות הציבורית תהיה רחבה ומהירה יותר, כך ניתן יהיה לסיים את שלב הייצוב הראשוני של המשפחה שניצלה, ולהתפנות בהקדם האפשרי לתכנון המהלכים המורכבים והיקרים לחילוצם של ששת האחים והאחיות שנותרו שבויים בצד השני של העולם. הציבור נקרא לפתוח את הלב ולקיים מצוות פדיון שבויים והצלת נפשות כפשוטה.
זה נשמע סיפור מתח, אך קופת העיר אימתה כל פרט בסיפור. האם ו-2 ילדיה משוועים לעזרה. אל תעמדו מנגד.
לסיוע דחוף לאמא ו-2 ילדים הקליקו כאן>>>
