פרשת משפטים – בושה / דעה

מחר נקרא בע"ה את פרשת ואלה המשפטים שתשים לפניהם וכדפרש"י "לפניהם ולא לפני ערכאות", כולנו זוכרים את האמירה "פרשת משפטים – בושה" שנאמרה במוכחות היועץ המשפטי דאז מנדלבליט והובילה למעצר מתוקשר בעיצומה של שבת קודש, נראה כי מאז המערכת המשפטית מתאמצת מידי יום להוכיח כמה האמירה ההיא צדקה.

במסגרת עבודתי הנני מסייע בהתנדבות לארגון החשוב "אמת ליעקב בישראל" אשר שם לו למטרה לגזול את החנית ולהשתמש עם מערכת המשפט על מנת להקל ולו במקצת על העול המכביד על בני הישיבות בפרט והציבור החרדי בכלל.

בשנה האחרונה הגשנו אין ספור עתירות לבג"ץ על מקרים ברורים של אפלייה שאי אפשר לטעות בה, לא כל מקרה זוכה לעתירה אלא הרב גפנר בודק כל עניין לגופו ורק אם האפלייה זועקת ואינה משתמעת לשתי פנים הוא מורה לי להכין את העתירה ולהגישה.

וראה זה פלא: רוב רובן של העתירות נדחות וברוב המקרים אפילו ללא דיון רציני, התירוצים שונים מידי פעם והתוצאה זהה: הציבור החרדי אינו זוכה להגנה משפטית בידי ביהמ"ש העליון של מדינת היהודים.

כך למשל השבוע קבלתי פסק דין שהיה מקומם במיוחד, מדובר בעתירה שהגשנו לפני מספר שבועות אודות ביטול הפטור לבני ישיבות בתשלומי ביטוח לאומי תוך הותרת אותו פטור לתלמידי האוניברסיטאות ומוסדות ההשכלה.

והנה במקום גרירת הרגליים המוכרת עד לקביעת דיון ועוד דיון וכו' פתאום יש לנו כאן זריזות יוצאת דופן כאשר כבוד הנשיא (השנוי במחלוקת) יצחק עמית ועוד שני שופטים דוחים על הסף את העתירה מבלי קביעת דיון.

בפסק דין מגוללים על פני ארבעה עמודים השופטים הנכבדים את ההבדלים הדקים שהם הצליחו למצוא מדוע סטונדטים מקבלים את אותה הנחה שבני ישיבות אינם מקבלים, תוך שהשופט יחיאל כשר מגלגל עיניים כביכול  אין אפלייה כלפי הציבור החרדי שהרי כלשונו "ההנחה האמורה כן ניתנת לתלמידי ישיבה אשר הסדירו מעמדם באופן פרטני מול רשויות הצבא" כאילו הוא לא חי במדינה וכאילו אותו בג"ץ עצמו פסל את האפשרות "להסדיר את המעמד באופן פרטני" וכאילו יש לבן הישיבה ברירה כל שהיא או איזה אופן להסדיר את מעמדו מבלי להפסיק להיות בן ישיבה…

מצד שני אולי עדיף כך, שהם מראים בפנים גלויות איך הם מתנכלים ליהודים המקוריים שממשיכים את התורה בטהרתה, עדיף לנו כדי להמחיש את התהום שבין משפטי השם צדקו יחדיו לבין פרשת משפטים – בושה.