סגירת ציון הרשב"י במירון – ההבדל בין תירוץ לסיבה / דעה

קורה לפעמים שאדם שצריך לעשות מטלה מסויימת מודיע שאינו חש בטוב או כל טעם אחר מדוע אינו יכול לבצע את המשימה, זוהי תופעה שמוכרת אצל כל אחד מאיתנו וכיצד יודעים להבחין אם זהו טעם אמיתי או תירוץ? כאשר רואים מה הוא עושה במקום המשימה הזו, אם פתאום לדברים אחרים יש לו כח אות הוא כי הכל תירוץ.

בערש"ק הודיע השר בן גביר כי הוא מבקש לסגור את ההר "עקב חומר סודי שנחשף בקבינט" בעקבותיו הודיע ראש הממשלה כי הוא סוגר את ההר לחלוטין (200 איש זה לסגור) , איננו חשופים למידע אותו הם רואים וייתכן שהם צודקים וזה מאוד מסוכן, איך נדע אם זה תירוץ או סיבה אמיתית? בודקים איך מתייחסים לציבורים אחרים ואירועים מקבילים.

וכשבוחנים את האירועים בצפון בשבועות האחרונים התמונה שמתקבלת היא שכרגיל כל הסיבות קורות כשזה מגיע לקדשי ישראל, הנה רשימה חלקית של "להבדיל": משחקי ספורט המוניים עם רבבות משתתפים, אירוע נבי שועיב בהר הדרוזים וכן עוד אירועים המוניים שהתרחשו ללא כל הפרעה, איננו יכולים לדעת עד כמה הסכנה היא אמיתית ויש יסוד עקרוני להניח שאכן קיימת סכנה במירון, אך כאשר הסכנה היא סלקטיבית ורק במירון זה יוצר תחושת אי נוחות.

יגידו שהשתנו הנסיבות והגיע מידע חדש (שתמיד מגיע איכשהו כשזה נוגע לדברים שחשובים לנו) איפה נראה את ההבדל בימים הקרובים?

בהתייחסות של כוחות הביטחון! אם הם יסכימו למתווה מינימלי כלשהו, נניח תחלופה של מאות אנשים בכל שעה אנחנו נבין שהם באמת דואגים לנו, גם אם נמשיך לסבור שהם טועים לפחות נדע שזה נוגע מדאגה כנה ואמיתית.

אך אם נראה חלילה ניסיון להוציא אנשים שכבר נמצאים במירון ורדיפה אישית אחרי כל חרדי שהצליח להסתנן למירון כאילו מדובר במחבלי חיזבאללה כי אז נדע שכל עיקר דבריהם היא במקרה הטוב חוסר איכפתיות מהציבור החרדי ובמקרה הפחות טוב שנאה לציבור הזה.

ביום שישי קבלתי טלפון מאחד מגדולי התורה והתבקשתי להעביר את המסר דלהלן:

אם יוחלט לסגור את ההר אסור לעלות בהר ולנגוע בקצהו, היות וכוחות הביטחון כבר הוכיחו שדם חרדי זול בעיניהם והם מוסתים מאוד נגדנו ולפיכך הדבר יכול להסתיים באסון רח"ל, בנוסף התמונות שיצאו ויפורשו בעיוות כביכול חיילים נלקחים מהחזית על מנת למנוע מהחרדים להסתכן הם חילול השם נורא בזמן שבו אנו הכי הרבה צריכים להיזהר מכך.

לשאלתי מדוע לא אוכל לצטט את מוסר ההודעה נאמר לי כי מכיוון שאותו גדול אינו נמנה על הציבור החסידי עלול הדבר להתפרש אצל חסידים כחוסר כבוד לרשב"י לפיכך עדיף להעביר בלי המקור.

הנני מעביר הדברים כמצווה ועומד וזכות הרשב"י תגן עלינו שלא תצא תקלה מתחת ידינו.