היום (ולא אתמול כפי שנהגו) הוא יום השנה הנ"ט לכ"ח אייר תשכ"ז שבו גורש האויב הירדני מירושלים וחזרה האפשרות להתפלל בשריד בית מקדשינו, אין ספק שמדובר בציון של יום חגיגי שבו נעשו ניסים גדולים לישראל ואעפי"כ איננו נוהגים לציין שום שמחה ביום זה ומדוע?
מצד אחד אכן שמחה גדולה על השתחררות מעול האויב שהיה צולף בכל מי שלא מצא חן בעיניו ברחובות ירושלים, החומה שבלב עיר הקודש הייתה כעול וברוך השם הוסרה ויחד עימה נוצרה אפשרות להגיע לחלקים גדולים מארץ ישראל שעד עתה היו תחת השלטון הירדני, כולל עיר מגוריי מודיעין עילית בה מתגוררים היום מאה ועשרים אלף שומרי תורה ומצוות החרדים לדבר ה' והינה היישוב הגדול ביותר ביו"ש.
אך איך נוכל לשמוח בראותנו עיר אלוקים מושפלת עד שאול תחתיה? כאשר רוב בני העיר רחוקים מהתורה והמצוות והשבת מתחללת בה בראש כל חוצות, וכל מרכזי העבודה זרה דוקרים את ליבה בכל יום, ומעל הכל כאשר שלושת מרכזי המרידה בהשם יתברך – בג"ץ, הכנסת והממשלה – איוו למושב להם דווקא את פלטרין של מלך ויושבים בהם להכריז כל יום כי בניו של המקום גלו הרחק משולחנו דווקא בתוך ארמונו.
כן, עלינו לשבח לאדון הכל שהביאנו ליום כזה כאשר מאות אלפי בני ישראל מתגוררים בירושלים כמעט ללא עול הגויים ויכולים (מי שאינו בגיל גיוס) לשבת על התורה ועל העבודה, אך ההודאה היא יותר כמו מי שמברך "הטוב והמטיב" בהלוויית מי שמוריש לו ירושה, שהוא צריך להודות על הטוב אך פשוט שהרבה יותר יכוון בברכת דיין האמת שאומר לפניה, יש להודות להקב"ה שהקל מהגלות אך בעיקר לבכות על הגלות ולהתפלל שיחזיר שכינתו לציון במהרה.
וגם מהבחינה הגשמית אי אפשר באמת לקרוא לכך עיר שחוברה לה יחדיו, העיר לא חוברה והיא עדיין חצויה מאוד.
לפני כעשרים שנה נסעתי עם אמי ע"ה ברכב של גיסי יבלחט"א לבי"ח הר הצופים בדרך נכנסנו בטעות פנייה אחת קודם – לכפר עיסאווייה ולא הצלחנו לצאת, תוך דקות זיהו אותנו ילדי המקום והחלו לערוך בנו לינץ' בלי יכולת שלנו לזוז מהמקום, אמרנו שמע ישראל והחילונו לומר וידוי כדין, נס עשה עימנו הקב"ה שעבר שם ערבי מבוגר שהבין את הסיטואציה והוא צעק על השבאב וסייע לנו לצאת מהכפר, את פחד המוות שהרגשתי אז לא אשכח.
מספר חודשים לאחר מכן התארחתי בקונוונשן האגודאי בקונטיקט, ארה"ב, אורח הכבוד היה ראש העיר החרדי דאז, ר' אורי לופוליאנסקי ז"ל והוא דיבר על הצורך לחזק את העיר והסכנה לחלוקתה (היה אז חשש מדיני כזה, איני זוכר מדוע).
מרן הג"ר אהרן שכטר זצוק"ל הכירני (היו אלו ימי נפילת חפציבה ונשלחתי להפעיל את הגולה לצורך כך וב"ה בהצלחה גדולה בזכותו שהוא סייע לנו מאוד) וזכיתי לשאת חן בעיניו, הוא ביקש לקרוא לי ושאלני מקרוב: "אתה הרי ירושלמי אמיתי, מה דעתך על הנאום של ראש העיר?"
סיפרתי לו את אשר ארע עימנו זה עתה והנס הגדול שהיה לנו, הוספתי לספר על הרבה יהודים שעברו נסים כאלו ועל כאלו שלא זכו לניסים, הי"ד "שראש הישיבה יידע שכבר היום ירושלים מחולקת הלכה למעשה", מרן נהנה מאוד מהתשובה הזו ואמר שהיא משקפת את המצב היטיב.
עד שיבוא ויגאלנו ויבנה ירושלים ברחמיו, אמן.
לחגוג אולי לא, אבל להודות לה' על חסדיו הגדולים ברור שכן! למה כל כך ברור שלא מציינים את היום?
אמי תחי' היתה ילדה במלחמה, הבית שלהם ממש אחרון על הגבול, ספג פגיעות וניסים גדולים ביותר! בודאי שיום זה הוא יום נס עבורה אנו מציינים זאת. אבל אין ספק שירושלים עדיין בגלות 🙁
אני אספר לך סוד, גם בנס חנוכה עדיין לא הכל היה מושלם. המלחמות מול היוונים המשיכו לאחר טיהור המקדש, יהודה המכבי ורוב אחיו נהרגו בקרבות , ולאחר שנים רבות של מלחמה יורשי החשמונאים נטו לצדוקיות והתייונות. ואעפ"כ אנחנו אומרים הלל בברכה שמונה ימים. על הניצחון שהיה. שהוא העיקר, ונס פך השמן רק סימן לו כרמבם
תמשיך להשוות בין מכבים ללוחמי צה"ל. בושה
ודרך אגב, רבים בציבור החרדי כן חוגגים את יום ירושלים, בהם מו"ר הרב דב קוק שליט"א, ישלח לו ה' רפואה שלמה
אסור להיות כפוי טובה, הנס היא גם על שכונות רמות, רמת שלמה, גבעת זאב, נווה יעקב, תל ציון, ביתר עילית, מיצד, וכמובן מודיעין עילית וכו’ וכו’.
לקינוח יש גם הכותל המערבי, קבר רחל ומערת המכפלה.
ברור שצריך להודות וגם כתבתי את זה, השאלה הייתה אם צריך לחגוג.
לדעתי זה בערך כמו ברכת הטוב והמטיב שצריך לברך בהלוויית אב שהוריש סכום גדול – להודות ולברך כן, לחגוג? חלילה!
חזרנו לארצינו, ישבנו אותה, מספר לומדי התורה גבוהה ביותר, הארץ נותנת פריה, עם ישראל אהובים כולם.
שנחיה בראיה פנימית של המציאות ומתוכה נראה כמה עם ישראל התקדם.
שחרור ירושלים – פלא גדול במלחמה שכולה סיעתא דשמיא ללוחמינו האמיצים.
כדאי להודות על הנס.
כפי שאמרתי להודות כן, לחגוג? כנראה שאי אפשר
חבל שלא היית בתקופת המכבים.לא היינו צריכים לחגוג חנוכה והיינו חוסכים המון קלוריות
בגולה לא יחגגו פסח סוכות.
את חנוכה לבטל כי נחרב בית המקדש.
צריך להודות לקבה על הניסים שנעשו לנו בימים ההם בזמן הזה
עם כל הכבוד, מי שלא רואה את הניסים והנפלאות שהקב״ה עשה איתנו בירושלים בדור הזה עיוור למציאות. ירושלים פורחת, בנויה וחזקה יותר מאי פעם. ובעזרת ה׳, עם כוח, אמונה ונחישות, נשחרר את ירושלים מכל אויביה ונשלים את גאולתה.
מי שלא מאמין בהשגחת ד' עלינו אסור לו להודות כי זו הודאה ללא אמונה. המאמין יודה לקב"ה בלי לחפש תרוצים עלובים.
כפיות טובה על המתנה הגדולה של שחרור ירושלים על כל מרחביה ( לא רק הכותל)
איזה מין הסתכלות זאת עד שלא הכל מושלם לא להודות לה'
גם בימי ניסי חנוכה ופורים ואפילו ביצי"מ היו דברים לא טובים. ה' יתברך עשה לנו נס ויש להודות
הכל כדי לא לומר שלא חוגגים כי הצבא ה"ציוני" הוא זה ששחרר את ירושלים.
הצורך המאד לא ברור לראות את מה שלא טוב בחלק מן העם ,לשיטת הכותב, כנימוק הזוי לא לחגוג את יום ירושלים הוא לא ראוי
צדיקים לא מתלוננים על החושך אלא מגבירים את האור.
בדיוק.
ותוך כדי שחוגגים ומודים לה' מתפללים לירושלים השלימה והמאוחדת.
זה נס של עמלק. כל המדינה הזאת , כתוב גדול המחטיאו יותר מההורגו לכן היחס שלנו למדינה היא שהיא גרועה מאומות העולם , וגם כאן יש אנטישמיות אז לא הרווחנו כלום .
כשאתה רוצה להודות למישהו קרוב על משהו גדול שעשה למענך, אתה נותן לו מתנה אבל עוטף אותה בשקית אשפה כי הוא אומנם עשה לך טובה גדולה אבל עדיין לא הביא אותך אל המנוחה והנחלה השלימה? איך בכלל אפשר להודות בלי לחגוג? מה מציין את ההודיה?