התכנסות היסטורית ומרוממת של כמאתיים רבנים ושלוחים מרחבי רוסיה והמדינות הסמוכות בראשות רבה הראשי של רוסיה הגאון רבי בערל לאזאר שליט"א • מסע בין עולמות ממושבים מקצועיים על שילוב כלי בינה מלאכותית, ניהול בריאותי להצלחת הקהילה וכלים להגדיל את מספר המשתתפים במערכת החינוך היהודית • עד לסגירת מעגל מצמררת בבית הרבי ביום בו נלקח למאסר
ישנם מקומות בעולם שההיסטוריה בהם אינה רק זיכרון רחוק, אלא אש יוקדת שניתן לחוש באוויר. העיר פטרבורג ('לנינגרד' לשעבר), בירתה הקיסרית של רוסיה, היא מקום כזה. כאן, בין הארמונות המפוארים ונהרות המים הרחבים, נכתבו בדמעות, בדם ובמסירות נפש עילאית, הפרקים המטלטלים ביותר בתולדות יהדות רוסיה וחסידות חב"ד בפרט.
בשבת שחלפה חוותה העיר חוויה יוצאת דופן, כאשר כמאתיים רבני ערים ושלוחי חב"ד מכל רחבי רוסיה ומדינות חבר העמים לשעבר, התכנסו ל"כינוס השלוחים" האזורי. הם לא הגיעו לכאן כנרדפים או כאסירי מלכות, אלא כמנהיגים גאים, נושאי לפיד האור, בסימן "שבת אחים גם יחד". מטרת הכינוס הייתה ברורה: גיבוש, חיזוק והענקת כלים רוחניים ומעשיים להמשך עבודת הקודש מתוך עוצמה וגאווה יהודית, בהמשך ישיר לאותה מסירות נפש של הדורות הקודמים.
כבר בבוקרו של יום שישי, התמלאו אולמות בית הכנסת הגדול והמפואר של פטרבורג בהמולת קודש. הכינוס נפתח רשמית באירוח לבבי ומוקפד של רב העיר השליח הרב מנחם מענדל פעווזנער, ובארגונו המופתי של מנכ"ל המוסדות בפטרבורג, השליח הרב חיים שאול ברוק, שלא הותירו פרט אחד ללא תשומת לב.
את שולחן הכבוד במושב הפתיחה פיארו אישי ציבור רבים, ובראשם מושל העיר, מר אלכסנדר בגלוב. במחווה מרגשת, העניק לו רבה הראשי של רוסיה הגאון רבי בערל לאזאר, מתנה יוקרתית לרגל יום הולדתו ה-70, על העזרה לקהילה היהודית הגדולה בפטרבורג ואירוח הכנס המיוחד. כמו-כן ישבו בראש האירוע נשיא איגוד הקהילות היהודיות ברוסיה הרב אלכסנדר ברדה וראש הקהל בפטרבורג מר מרק גרוברג.
במוקד היום עמדה אסיפת הרבנים השנתית. במשאו המרכזי והבולט, שילב רבה הראשי של רוסיה, את העבר המטלטל עם תנופת העתיד. בהתייחסו לציון 99 שנים למאסר הרבי הריי"צ, אמר: "כפי שהרבי ציין פעמים רבות, רגעי המאסר היו למעשה 'התחלת הגאולה'. מטרת השלטונות באותם ימים קשים הייתה לשתק את הפעילות, אך ההחלטה הנחרצת של הרבי הייתה הפוכה לחלוטין – להוסיף ביתר שאת וביתר עוז".
בדממה שהשתררה באולם, ציטט הרב הראשי את מילותיו האלמותיות של הרבי הריי"צ שנישאו כאן, בתחנת הרכבת בפטרבורג, טרם צאתו לגלות: "רק הגופים שלנו נמסרו בגלות, אבל הנשמות שלנו לא נמסרו בגלות". מתוך דברים אלו, יצא הרב לאזאר בקריאה נחרצת אל מאתיים הרבנים: "זהו מוסר השכל לכולנו – קשיים נועדו אך ורק כדי שנתגבר עליהם ונפעל יותר. במיוחד כיום, כשהתנאים נוחים בהרבה, חובתנו לפעול במסירות נפש ולדאוג שלא יישאר ילד יהודי אחד ללא חינוך שורשי". לקראת סיום משאו, חשף הרב לאזאר את התוכניות האדירות לפתיחת שנת המאה לגאולת כ"ק הריי"צ נ"ע, הכוללות היערכות להרחבה חסרת תקדים של מוסדות החינוך והקמת מחנות קיץ לאלף ילדים כבר בשנה הקרובה. "העשייה העצומה שלכם בכל פינה ברחבי רוסיה, היא התשובה הניצחת ביותר. ההצלחה שאנו רואים רק מחייבת אותנו ליותר, עד שנזכה כולנו תיכף ומיד לגאולה האמיתית והשלמה".
בדברי הברכה שנשא המארח, רב העיר הרב פעווזנער, הוא שיתף את הקהל בזיכרון היסטורי מרגש: "לפני 24 שנים, במלאת 75 שנים למאסר הרבי הריי"צ, ביקר כאן נשיא ארצות הברית דאז, ג'ורג' בוש. סיפרנו לו אז על ספרי תורה שהוסתרו בעליית הגג של בית הכנסת בשנות הבלוקדה הקשות, ולאחרי עשרות שנים אמר הרבי שהם עוד יבואו לשימוש בתוך רוסיה. הנשיא התרגש ואמר: 'זו נבואה שמתקיימת'. היום, כשאותם ספרי תורה שופצו וחולקו לקהילות החדשות שפרחו סביב פטרבורג, אנו רואים את הגשמת הנבואה במלואה". הרב פעווזנער חתם את דבריו במסר מעשי ברוח הפסוק איש את רעהו יעזורו: "העזרה האמיתית היא לשמוח כששליח ורב אחר מצליח. מנהיגים ואישים באים והולכים, אבל אנחנו נשארנו פה כדי לעזור איש לרעהו ולהמשיך את העבודה".
רגע מצמרר של סגירת מעגל נרשם עת נעמד הרה"ח רבי יצחק הכהן קוגן מול הקהל הנרגש, ונשא ברכת כהנים מרטיטה, לאחר 40 שנה תמימות מאז יצא ממיצרי פטרבורג במסירות נפשו הידועה. כעת הגיע לשבות במקום לראשונה, כשהוא מביט בדור העתיד הפועל בה ללא חת. מיד לאחר מכן, זכה כל רב לקבל מידיו של הרב הראשי שליט"א מתנה אישית ויקרת ערך – הספר "שליחות כהלכתה", כצידה רוחנית להמשך הדרך.
חלקה השני של הפתיחה הוכיח כיצד מסירות הנפש ההיסטורית לובשת היום כלים חדשניים, עת הוקדש הזמן לעשייה מקצועית פורצת דרך. השלוחים התפזרו לשורת פאנלים וסדנאות: מחיזוק מוסדות החינוך והתמודדות עם אתגרי כשרות, דרך סדנה מרתקת מפי ד"ר גיל יוסף שחר על רפואת הגוף והנפש כבסיס קריטי להצלחת השליח בפיתוח הקהילה, ועד למושב מבוקש במיוחד שעסק בשילוב "בינה מלאכותית" (AI) בשירות השליחות – כלי טכנולוגי מהפכני המאפשר לרבנים לייעל את הכנת השיעורים וניהול הקהילה היומיומי ללא כל ידע מוקדם בתכנות.
לקראת ערב, תפילת קבלת שבת בהיכל בית הכנסת הגדול הרעידה את אמות הסיפים. הניגונים החסידיים שבקעו מגרונם של מאתיים הרבנים התמזגו עם ההיסטוריה הספוגה בקירות.
ייחודה של העיר פטרבורג בחודשי סיון ותמוז הוא תופעת "הלילות הלבנים", בהם השמש מסרבת לשקוע והשמיים נותרים מוארים. עובדה מדהימה זו הובילה לכך שזמן יציאת השבת נקבע לשעה 00:56 בלילה (!). נתון זה העניק לשלוחים שעות ארוכות ובלתי נגמרות של נועם שבת. החל משיעורים בבוקר מוקדם, ועד סעודות השבת שהפכו להתוועדויות אש סוחפות אל תוך הלילה. רגע השיא הרוחני נרשם בשעת 'רעווא דרעווין', כשהשלוחים התיישבו לסדר ניגונים מעורר נשמה שהטעין את הלבבות במטען של גאווה יהודית-חסידית.
עם צאת השבת והבדלה שנערכה באישון ליל, פרצה השמחה. בשעה 1:15 בלילה, כשהאור המיוחד של הלילות הלבנים עוטף את העיר, יצאו הרבנים אל רציפי נהר הנייבה המפורסם לחוויית גיבוש יוצאת דופן. על גבי שתי אוניות ענק שחצו את הנהר מול הגשרים הנפתחים, התיישבו השלוחים ל'סעודתא דדוד מלכא משיחא'. תוך כדי השייט מרומם הנפש, הוזכר הסיפור החסידי המפורסם אודות האדמו"ר הזקן בעל התניא והשו"ע, שבאותו נהר ממש עצר באורח פלאי את סירת מאסרו על מנת לקדש את הלבנה, במקביל לסקירות מרתקות מפי רבנים ילידי העיר על ההיסטוריה היהודית השזורה בגלי הנהר האדיר הזה.
יום ראשון, ט"ו בסיוון, לא היה עוד יום בלוח השנה. היה זה בדיוק היום בו, לפני 99 שנים, החלה מסכת ייסוריו של הרבי הריי"צ נ"ע, עם לקיחתו למאסר המטלטל בגין עמידת העוז שלו על שמירת גחלת היהדות בברית המועצות.
בהיכנס שנת המאה לאותו מאסר מפורסם, צעדו הרבנים בחרדת קודש בדירה ממנה נלקח הרבי על ידי סוכני החרש למאסרו הקשה. משם המשיך המסע ההיסטורי ועוצר הנשימה אל מול ארמונו של פאבל הראשון, שחתם על שחרור אדמו"ר הזקן בי"ט כסלו, ולתוך כתליו העבים של מבצר 'פטרופבלובסקי' – בו נאסר בעל התניא והשו"ע במשך 53 ימים בתא אפל ללא חלונות.
בעוד ההתרגשות גואה אל מול תא המאסר, עמדו להם בחוץ קרוב למאה מילדי השלוחים, שהשתתפו במקביל בתוכנית חינוכית עשירה ומושקעת עם המדריכים. תמונתם של הילדים הטהורים, דור העתיד של האימפריה החב"דית, צועדים בחיוך ובגאון יהודי בין חומות המבצר האפל, הייתה הניצחון המוחץ ביותר.
בסיומם של ימים גדושים, שבו השלוחים איש איש לאוהלו ולעירו. הם חזרו ברכבים, ברכבות ובטיסות, אבל הפעם – מחוזקים ומאוחדים יותר, ונושאים עמם את הלהבה שלעולם לא תכבה, להמשיך את המהפכה ולתקן עולם במלכות ש-די.
