בשיחה תורנית מעמיקה שנתקיימה בעניין, עלה החיבור בין חזקיהו המלך לבין דמותו של האמורא חזקיה, שפעל בטבריה ונהג לקרוא את המגילה בימי הספק, בי"ד ובט"ו. מהלך זה נקשר למאבקו של האמורא ב"עמלק", שכן גימטריא של "ספק" שווה לגימטריא של עמלק, ושמו של חזקיה מורה על "חזק י"ה", כוח של בירור וחיזוק העומד כנגד ניסיונות ההכחשה של עמלק. במישור המעשי, נקשר הדבר למסירות נפשו של מרן הרב קוק שליט"א לטהר את טבריה ולעמוד בפרץ כנגד גורמים שניסו לצנן את קדושת השבת והצניעות בעיר. הזיקה בין הנהגתו של הרב לבין כוחו הרוחני של חזקיהו המלך מתבארת כאן כקשר עליון המחבר בין העבר לבין פועלו של הרב בהווה.
הרב מצידו התייחס לדברים בהתפעלות, תוך שהוא מוסיף נדבך נוסף לקשר זה – זיקתו לרבי יוחנן, גדול האמוראים ומייסד הישיבה בטבריה, שלצד קברו מסר הרב נפש שנים רבות עד שזכה להקים במקום ישיבה לתפארת. הקשר בין חזקיה האמורא לבין רבי יוחנן מופיע לאורך הש"ס כיחסי רב ותלמיד, וכאשר משלבים זאת בזיקה העתיקה לחזקיהו המלך, נוצר מארג רוחני מופלא המאחד את דמויות המופת הללו עם פועלו של הרב.
במרכז הדברים ניצבת אמרתו המפורסמת של חזקיהו המלך לישעיהו הנביא: "אפילו חרב חדה מונחת על צווארו של אדם אל ימנע עצמו מן הרחמים". רמז מפעים לביטוי זה נמצא בראשי התיבות של המילה "חדה", המרמזים על "חזקיהו דב הכהן". רמז זה משמש כעת כמקור לתפילה ולביטחון, לנוכח הנסים שראה הרב בחסדי שמים לאחר שיצא מסכנה. התפילה המרכזית הנישאת בפי כל שוחרי תורתו היא לחזק את הרב, שיקום ויתהלך בכוח גדול כבימי עלומיו, וימשיך להנהיג את עדתו בגאון. וכפי שמרן רבי דוב נוהג לסיים: "מי שענה לחזקיהו מלך יהודה בחלותו על ידי ישעיהו הנביא, הוא יענה אותנו".




















