ההישג הגדול ביותר של הציבור החרדי? זו המשמעות האמיתית של חוק יסוד: לימוד תורה

מי שעקב אחרי הדיונים בכנסת יכול היה לחשוב שחוק יסוד: לימוד תורה הוא בעיקר הצהרה ערכית. כמה משפטים קצרים שמבטאים את מעמד לומדי התורה במדינת ישראל. זה נכון, לחוק ישנה משמעות הצהרתית חשובה שמדינת היהודים מוקירה ומכבדת את לומדי התורה.

אבל משיחות עם גורמים פוליטיים בכירים עולה תמונה שונה ורחבה הרבה יותר: מבחינת חברי הכנסת החרדים, זהו החוק המשמעותי ביותר שעבר עבור הציבור החרדי בשנים האחרונות, לא בגלל מה שהוא משנה היום, אלא בגלל מה שהוא עשוי לאפשר מחר.

כדי להבין את המשמעות צריך לחזור כמעט עשור לאחור, לפסילת חוק הגיוס בבג"ץ.

מאז פסילת החוק, נקודת המוצא של מערכת המשפט הייתה אחת: "ערך השוויון". אף שמעולם לא נחקק כחוק יסוד, השוויון הפך בפסיקת בג"ץ לערך חוקתי מרכזי, שמולו נבחן כל הסדר הנוגע למעמדם של בני הישיבות.

מכאן נולדו כמעט כל הקשיים המשפטיים של השנים האחרונות, החל בפסילת חוקי הגיוס, דרך הסנקציות הכלכליות והמעצרים, ועד הקביעה כי המדינה אינה יכולה להמשיך ולתקצב מסגרות המעודדות, לשיטת בג"ץ, הפרת חוק.

בסיעות החרדיות הבינו שכדי לשנות את נקודת המוצא, אין די בחוק גיוס חדש (שאותו לא הצליחו לקדם בגלל סיבות שונות ובהן התנגדות הייעוץ המשפטי לממשלה ולכנסת). צריך קודם לשנות את השפה החוקתית וחפור יסודות מוצקים.

כאן נכנס חוק היסוד למגרש הפוליטי.

לראשונה, מדינת ישראל קובעת ברמת חוק יסוד שלימוד התורה הוא ערך לאומי שהמדינה מבקשת לקדם. לכאורה מדובר בהצהרה בלבד. אבל למעשה, מבחינת יוזמי החוק, זו אבן היסוד שעליה ניתן יהיה לבנות בעתיד הסדרים רבים.

אם בעבר כל החלטה ממשלתית הייתה צריכה להצדיק מדוע היא חורגת מערך השוויון, הרי שכעת ניתן יהיה לטעון כי היא מגשימה ערך חוקתי שמעוגן בחוק יסוד: לימוד התורה.

המשמעות האפשרית רחבה בהרבה מסוגיית הגיוס.

החוק עשוי לשמש בעתיד בסיס משפטי איתן לתקצוב מוסדות תורה גם כאשר אינם עומדים בחובת לימודי ליבה, לעגן הטבות שונות הניתנות ללומדי תורה ואף להסדרים נוספים שעד היום נתקלו בהתנגדות משפטית.

גם במשרד האוצר ובמערכת המשפט הבינו היטב את המשמעות הזאת, ולכן התנגדו בחריפות לקידום החוק מלכתחילה.

עם זאת חשוב להדגיש: החוק עצמו אינו משנה את המצב המשפטי הנוכחי. הוא אינו מבטל את הסנקציות הכלכליות, ואילולא עבר החוק להקפאת המעצרים אתמול, גם זה היה נמשך. תלמיד ישיבה שמעמדו הצבאי אינו מוסדר, עדיין כפוף לדין הקיים, וחוק היסוד אינו מבטל את הסנקציות, אינו עוצר (לבדו) את המעצרים ואינו מחליף את הצורך בחוק חדש שיסדיר את מעמדם של לומדי התורה.

מה כן החוק מביא? הוא יוצר את הקרקע שעליה ניתן יהיה לבנות חוק גיוס שונה לחלוטין מזה שנדון עד היום. במקום לנסות ולהתאים את שיעורי הגיוס ועקרונות החוק לעקרון השוויון המקודש של בג"ץ, ניתן יהיה לטעון כי ההסדר החדש נועד לקדם ערך חוקתי אחר – לימוד התורה.

כאשר בג"ץ יידרש בעתיד לבחון חוק גיוס שכזה, הוא לא יוכל עוד להעמיד מולו רק את ערך השוויון שנקבע בפסיקה, אלא גם חוק יסוד מפורש שחוקקה הכנסת ומעמדו חזק יותר מכל פסיקה משפטית.

ניתן לומר שאין מדובר בהישג נקודתי אלא שינוי אסטרטגי.

גם העובדה שהליכוד התעקש להסיר מהנוסח הסופי ביטויים מרחיקי לכת ולהשאיר חוק קצר והצהרתי, שיחקה בסוף לטובת העניין. ככל שהחוק מצהיר על ערך בלבד ואינו פוגע באופן ישיר בזכויות אחרות, כך יהיה קשה יותר לבג"ץ למצוא עילה להתערב בו.

יש לכך תקדים מסוים בחוק הלאום. גם שם נמנע בית המשפט מלפסול את החוק עצמו, בין היתר משום שמדובר בחוק יסוד הצהרתי שאינו יוצר פגיעה קונקרטית ומיידית.

האם זה מבטיח שבג"ץ לעולם לא יתערב? בוודאי שלא. אבל מבחינת יוזמי החוק, כללי המשחק במגרש המשפטי השתנו.

מעתה, כל דיון עתידי בחוק הגיוס, בתקצוב מוסדות תורה או בהטבות ללומדי תורה יתנהל כאשר על השולחן מונח גם חוק יסוד המעניק ללימוד התורה מעמד חוקתי.

ייתכן שהציבור החרדי לא ירגיש בכך מחר בבוקר. ייתכן שגם בעוד מספר חודשים לא ישתנה דבר. אבל אם אכן זו תהיה נקודת המוצא של החקיקה הבאה, ייתכן שבעוד כמה שנים יתברר שהמהלך המשמעותי ביותר לא היה חוק הגיוס עצמו, אלא דווקא חוק היסוד הקצר, השקט והכמעט הצהרתי שעבר לפניו.