כדי להתמודד עם אויב אידיאולוגי קיימת חובה להכיר את מקורות מחשבתו, הדחפים שמניעים אותו לגבש את האידיאולוגיה הנגדית. ההכרה הזאת תלמד אותנו עד כמה רחוק הוא ילך בניסיונו לשנות אותנו. ואם אחרי הבנת עומק הבעיה שלו איתנו, אנחנו רואים שהוא נהיה נחמד ומנסה לעזור לנו, נהיה בטוחים שזאת רק טקטיקה להשיג את המטרה שלו, אחרי שהבין שבמלחמה לא יצליח. השבוע נעסוק בשוני הכלכלי.

השבוע פורסם תחקיר בעיתון היוקרתי 'ניו יורק טיימס' בו נטען בין היתר כי תלמידי הישיבות אינם זוכים ללימודי אנגלית מתאימים, ללימודי מדע ולימודי היסטוריה. עוד נטען כי החינוך החרדי משאיר את התלמידים במעגל אבטלה ובתלות תמידית בכספי סיוע של ארגוני צדקה ומיזמים ממשלתיים. בהמשך התחקיר עלו גם טענות על הערכים היהודים, אך בעיקר מה שהציק לעורכי התחקיר שמייצגים את עולם הערכים הליברלי, זאת העובדה שחלילה יגדלו בארה"ב אזרחים שכסף, ותרומתו לאוצרות המדינה, אינם עיקר עולמם.

***

המהפכות והתנועות הכלכליות שהתפתחו במערב במאות השנים האחרונות עברו הרבה גלגולים שלכולם מחנה משותף אחד – הם הובילו את האנושות לתלות מלאה בכלכלה. צבירה של עוד ועוד ממון הפכה עם השנים לאידיאל שמוביל את העולם המערבי ובכלל. הסגידה לכסף נכנסה לכל תחומי החיים, כאשר מעמד האנשים הכבולים בתרבות המערב נקבע בסופו של דבר רק לפי הקשר שלהם לממון.

כך, אדם יכול להיות מומחה עולמי בתחומו, אך לא יקבל כל הכרה אם לא יקבל דיפלומה מהאקדמיה. הוא גם "יזכה" לגיחוך מהממסד אם לא יהיה חלק מהקהילה האקדמית שנשלטת באופן מוחלט בידי בעלי הממון. דוגמא נוספת היא מנגנון הבחירה של מנהיגים בעולם כולו, שמחייב להיות עשיר או להיתמך ולהיות תלוי בעשירים. הדוגמאות רבות ונוגעות לכל חלקי החיים בעולם המודרני. זה לא עולם רע, החיים על פני האדמה יעילים ונוחים יותר, אך אלה עובדות שצריכים להיות מודעים להם כדי להבין שאנשים המקדשים רוחניות צריכים להתגונן מפני עולם כזה.

תחקיר ה'ניו יורק טיימס' נגד המוסדות החרדים

והנה קמה חברה שצוחקת על העולם כולו והופכת את המציאות. עשירי החברה החרדית באים לקבל את התכתיבים מיהודים שברחו כל חייהם מצבירת ממון. האוכלוסייה החרדית אינה רואה בכסף כערך, רק כדרך להגדיל ולחזק את הערכים העליונים – צבירת מצוות ולימוד תורה. זה מציק לכל מי ששבוי בכלכלה המודרנית. גרוע מכך, בתוך חברה המבוססת על ערך צבירת הכסף, קבוצה שלא מצטרפת למרוץ אל המספרים הגבוהים, מזיקה לשבויים בממון, מכיוון שאינה תורמת להגדלת הקופה הרעבתנית שלהם.

לא נצליח להסביר להם שדי לנו בקב חרובין ובלבד שהערכים הנתונים לנו מסיני יישמרו באדיקות. נקודות הרעב הבסיסי אצל כל אדם להכרה ולמעמד שווה, בעולם המספק זאת רק לפי מספרים בקופות, יובילו אותם למלחמה בכל התכסיסים האפשריים. בקום המדינה הם לא התייחסו אלינו, כשגדלנו בכמות הם החליטו להלבין אותנו עם מכונות הסתה אכזריות, משראו שאלה ואלה לא עוזרים, התחילה תופעת החיבוק – הבן של טומי לפיד המסית הוא זה שדחף בכל הכוח את הזרמת התקציבים לחינוך החרדי – העיקר שנוכל מידו המגואלת בעבדות למערב, והוא ישלוט בנו.

***

ברקע הסערה התקשורתית נגד ראש הממשלה לשעבר נתניהו, על כך שהבטיח, על פי הדיווחים, להשוות את תקציבי החינוך החרדי לתקציבים בשאר בתי הספר, קפצו נטולי הרוח הכבולים בממון לתקוף. אם רציתם הוכחה עד כמה ריק ערכי ואידיאולוגי עומד מולנו במלחמה על שמירת החיים הרוחניים, הגיע נפתלי בנט כדי להסביר לנו מה לא טוב בחינוך החרדי.

"העברת תקציבי עתק לבתי ספר שמסרבים ללמד אנגלית ומתמטיקה תיצור דור שלם של צעירים נטולי כישורי עבודה ופרנסה", מסביר האיש המרוקן שהוכיח כי אין אידיאל בחיי החברה הרודפת את הבוחרים ברוח. "זהו מהלך שמסכן את עתיד מדינת ישראל", הוסיף.

בהמשך בנט הטיף על הוגנות: "זה לא הוגן, לא לצעירים החרדים שעסקנים גזרו עליהם בורות, ושייצאו לעולם לא מוכנים, נטולי יכולת לפרנס את עצמם ואת משפחתם. וזה גם לא הוגן כלפי שאר אזרחי ישראל, שיצטרכו לשאת בנטל מסים הולך וגובר, כדי לאפשר את אורח החיים הזה".

התפיסה של בנט מייצגת היטב את הטיפשות של הרואים בשורת הרווחים של המדינה כערך העליון. אותם אנשים מסתכלים על המדינה כחברה כלכלית שהעיקר בה זה הגדלת הרווח. אך הציבור שלנו דואג להזכיר כי נכון שיש מקום לדאוג לרווחים שהם העוגן לחברה תקינה, אולם יש להשתמש בכלכלה היציבה כדי לחזק ולהגדיל את העולם הרוחני – לא לגדוע אותו רק כדי להביא עוד ועוד כספים.

***

מבנט ועד ה'ניו יורק טיימס', מתחבולותיו של לפיד האב עד להתייפייפותו של לפיד הבן, מההתקפות ושלילת הלגיטימיות עד לניסיונות ה"דאגה". לא יהיה סוף לדרכים של אנשי ה"עולם הנאור" לשנות את הקבוצה שדבקה במתנה שנשלחה משמים במיוחד לה. הם לא יבינו אותו, אנחנו צריכים לדעת מה מטרתם.