כשהאגו גדול מההיגיון: ככל שנתניהו וסמוטריץ’ ממשיכים להתקוטט על סמכויות גם בעיצומו של גל טרור קשה, הם מאבדים את אמון המצביעים
אחד ממשלי החכמה העתיקים מספר על עקרב שהיה צריך לחצות את הנהר אך לא מצא דרך לעשות זאת. בצר לו הוא ניגש לצפרדע וביקש ממנה לעשות עמו חסד, להרכיב אותו על גבה ולהעביר אותו את הנהר הגועש.
הצפרדע חששה ובצדק שהעקרב יעקוץ אותה כדרכו, אך הוא מיהר להבטיח שלא יעשה כך והצהיר שגם הוא יודע להכיר טובה ולשמור על מי ששמר עליו. הצפרדע השתכנעה, קיבלה את ההבטחה והעמיסה את העקרב על גבה מתוך הבנה שאם הוא יעקוץ אותה, הרי שגם הוא עצמו יטבע למוות.
אבל בהיותם באמצע הנהר בתוך המים הגועשים, לא עצר העקרב בעצמו ועקץ אותה עקיצה ארסית הגונה. כשהחלו שניהם לשקוע במים השוצפים הספיקה הצפרדע לשאול: מדוע עשית זאת? הרי הבטחת, ועכשיו שנינו טובעים! השיב העקרב: מה לעשות, עקרב אני ואני עוקץ, כך ברא אותי הקב”ה ואין לי אפשרות לשלוט בכך.
אין שום הסבר הגיוני בעולם להסביר את מה שמתחולל בשבועיים האחרונים בחדרי המשא ומתן הקואליציוני. אבסורד כזה לא נראה אי פעם ולא זכור בתולדות הפוליטיקה הישראלית. כבר קרוב לארבע שנים שנתניהו מוכר לנו הבטחות על ‘ממשלת ימין על מלא’, כבר כמעט ארבע שנים שסמוטריץ’ מדבר על הצורך ב’ממשלה ללא תומכי טרור’ וללא מפריעים מהשמאל, והנה קם הדבר ונהיה.
מעולם לא היתה מערכת בחירות שהביאה תוצאות כל כך ברורות, עם רוב בעם שהצביע בעד ממשלה מאוד מסוימת ובתמהיל מאוד ברור, גלוי וידוע מראש. העם הצביע בעד ממשלה אחת אבל יותר מזה: הוא הצביע נגד ממשלה אחרת אותה הוא לא רוצה לראות. תוצאות הבחירות הללו לא הביאו רק ממשלה מסוימת אלא יצרו מצב בו לאף אחד אין ברירה אחרת, אין שום היתכנות לממשלה אחרת ואין לאף אחד רצון לראות מרכיבים אחרים בממשלה שתקום, מלבד אלה שהוא הצביע עבורם וידע מראש שהם השותפים הטבעיים המיועדים.
במוצאי הבחירות זה היה כל כך ברור וחזק, לאף אחד לא היה ספק שזו הממשלה שתקום פה עד כדי כך שנתניהו רצה לעשות היסטוריה ולהשביע ממשלה יחד עם הכנסת תוך שבועיים מסגירת הקלפיות. ומה הפריע לו לעשות כך? שום דבר.
למעשה – שום דבר לא הפריע לנתניהו ולא לסמוטריץ’ להקים משלה מיד. ומדוע זה לא קרה? רק בגלל סיבה אחת: כי פוליטיקאי הוא פוליטיקאי, יש לו טבע מאוד מסוים שאין לו שליטה עליו. הוא רגיל לעקוץ והוא יעקוץ גם את מי שמציל אותו.
אם נתניהו ישבור את הכלים מול סמוטריץ’, הוא יהיה זה שיישאר ללא ממשלה, הוא זה שיטבע בנהר הפוליטי המאיים. כנ”ל סמוטריץ’. אם אין לו ממשלה עכשיו לא תהיה לו אחרת. כל ההבטחות שהפריח על מדיניות ימין לא יוכלו להתממש אם הוא יהיה עקשן. אז למה שניהם עדיין עקשנים? כי אין להם את היכולת לשלוט בזה.
סמוטריץ’ יודע להסביר בשפה ברורה וקולחת שהמאבק שלו כרגע הוא חס וחלילה לא אינטרסים, אלא כי הוא רואה חובה לעגן בהסכמים הקואליציוניים את כל עקרונות הימין אותם הוא רצה ליישם ובלי זה לא שווה שתהיה ממשלה, אם הוא לא יוכל ליישם זאת. לכאורה מדובר בטיעון הגיוני. אבל מצד שני, מה האלטרנטיבה? הרי אם הוא יתעקש ובגלל זה לא תהיה ממשלה, עלולה לקום ממשלה הרבה יותר גרועה שתעשה בדיוק את ההיפך. סמוטריץ’ נמצא כרגע מול נהר שוצף ואין לו הרבה ברירות. הרי מה עדיף, לאבד הכל ולטבוע, או להקים ממשלה שקודם כל לא תהיה גרועה יותר מקודמתה ואחר כך אפשר יהיה לקדם בתוכה את מה שכן ניתן לעשות? הרי ברור שהאופציה השניה עדיפה עשרת מונים.
במצב התקדימי ההיסטורי שיצרו הבחירות הללו, אין לאף אחד את הפריבילגיה להתפנק, להיות פרפקציוניסט ולומר שאם הוא לא מקבל את כל ארגז הכלים שהוא רוצה, הוא זורק הכל ושובר את הכלים. את זה עושים כשיש לך אופציה אחרת ותכנית ב’. אבל כשהנהר גועש מתחתיך, אתה חייב לאחוז קודם כל בקרש ההצלה המזדמן הראשון ולהציל קודם כל את המצביעים שלך מהמצב הגרוע יותר, הרי זה בדיוק מה שהם הבטיחו. ככה הם הפחידו את המצביעים שלהם ועל זה בדיוק הם קיבלו את הקולות שלהם.
כשנתניהו וסמוטריץ’ מתעקשים על תיקים או אגפים כאלה ואחרים במשרדי ממשלה, ולא חדלים מלעשות כך גם כשהטרור מכה בעוז, הם מאבדים את כל הלגיטימציה שקיבלו מהעם. הם הרי הפחידו אותנו כבר כמעט ארבע שנים ואיימו עלינו מפני ‘שמאל חלש ורופס’, מפני ממשלה שאינה ימנית, הם גרמו לכולנו לחשוב שכל מה שאנחנו צריכים זה קודם כל שהם יהיו בשלטון ויבלמו את בנט, לפיד וגנץ המסוכנים, הם אמרו לנו שאין ערך נעלה יותר מאשר ממשלת ימין וזה מה שהביא בסופו של דבר לתוצאות הדרמטיות.
והנה כעת, כשזה קורה ויש להם ממשלת ימין ביד, ועוד כשהטרור ממשיך להשתולל והציבור מצפה שהם יעשו בדיוק את מה שהבטיחו, פתאום אנחנו שומעים זמירות חדשות לפיהן בלי אגף כזה או אחר בידיים של ח”כ כזה או אחר, אין לזה עדיין חלות-דין של ממשלת ימין וממילא איגלאי מילתא למפרע שלא בממשלת ימין עסקינן ועדיין לא הגיע זמן גאולת הימין.
לזה בדיוק קוראים זלזול באינטליגנציה של כולנו. נתניהו כנראה חושב שכולנו טיפשים וסמוטריץ’ כנראה לא ממש סבור אחרת. בפעם הראשונה בהיסטוריה יש להם ממשלת חלומות ביד, בדיוק ממשלה כמו שהבטיחו וגרמו למצביעים שלהם לחלום, לשאוף ולייחל ובכל זאת הם עדיין מתקוטטים על אגפים וסמכויות. אבל למעשה הם לא אשמים. בדיוק כמו העקרב במשל העתיק, יש להם טבע שאין להם שליטה עליו. הם רגילים להתקוטט ולעקוץ גם כשזה יעלה במחיר חייהם הפוליטיים.
ההסבר היחיד הנוסף שאפשר לתת לכל זה הוא שלמעשה יש שם מישהו שלא באמת רוצה שתקום ממשלת ימין, הוא חושש מכך מאוד ואת זה אפשר להבין, כפי שנכתב כאן בשבוע שעבר. אבל הסבר כזה מוציא אותו, איך נאמר? לא ממש דובר אמת למצביעיו. כך שכבר לא ברור איזו מהאפשרויות גרועה יותר.
ומשכך, כעת זה הזמן של העם ושל ציבור המצביעים, להתבונן ולהבין, ללמוד ולהכיר. זה הזמן להתפכח מהאשליות שהאנשים הללו מכרו לנו ולהבין בדיוק עם מי יש לנו עסק.
המלחמה על הנרטיב: בן גביר מנסה להיות יותר ימני מסמוטריץ’, בליכוד מנסים להיות יותר ימנים משניהם
לפני שבוע וחצי, יצאו בנימין נתניהו ואיתמר בן גביר מחדר הדיונים עם חיוך ענק מרוח על פניהם ובישרו לעם היושב בציון, שהושג הסכם בין המפלגות והפינות החשובות נסגרו ונחתמו.
בן גביר הציג למצביעיו יבול נאה של הבטחות סופר ימניות שנשמעו מאוד יומרניות, הוא הבטיח רפורמות שנתניהו עצמו התחמק מהן לאורך השנים ונמנע מלבצע אותן, בן גבר הצטייר בהחלט כמי שהצליח להביא לראשונה למצביעי הימין את מה שהבטיח.
הסעיף הראשון דיבר על הסדרת ‘ההתיישבות הצעירה’ תוך 60 יום מכינון הממשלה, כשאיש לא זוכר שנתניהו עצמו כבר הבטיח זאת בכל מקרה ועוד אמר שזה יקרה תוך שבוע מהקמת הממשלה ולא שישים יום אבל למי אכפת, בדיוק כמו שלא אכפת שנתניהו עצמו לא טרח לעשות זאת לאורך כל הקדנציות שלו. סעיף נוסף דיבר על הסדרת ההתיישבות בחומש שפונתה בהתנתקות וההתנחלות אביתר הנמצאת במרכז סערה פוליטית ומדינית.
השניים הסכימו גם על חקיקת חוק שיתן אפשרות לחיילים ולחקלאים בדרום להילחם במכת הגניבות והפשיעה הבדואית המופנית נגדם, הם סיכמו גם על הרחבת כביש 60 מוכה הטרור ותכנון כבישים עוקפים ובטוחים יותר באזור המסוכן של הר חברון, בקיצור יבול נאה מאוד למצביעי הימין שאם לפחות חצי מזה יבוא לידי יישום, הרי שמדובר בדרמה של ממש כי זה מעולם לא קרה קודם.
והנה בתחילת השבוע הזה יצא פתאום בן גביר למצלמות ועטה גם הוא על עצמו פרצוף של נעלב, של ברוגז. הוא טען שהליכוד לא מוכן לתת לו את תיק הנגב והגליל ולכן בלי זה הוא לא מתכוון להיכנס לממשלה.
קשה היה שלא לתהות לאן נעלמו החיוכים ואנה פנה סל ההבטחות שניתן לבן גביר. הרי גם בלי תיק הנגב והגליל יש למפלגת עוצמה יהודית נדוניה נאה מאוד ביד עבור הימין, אז למה הוא צריך להכביד עוד יותר על עגלת המשא ומתן השוקעת בבוץ?
מסתבר שגם בן גביר נפל שדוד במלחמה על הנרטיב. בליכוד פרסמו את ההסכם עם בן גביר כדי ללחוץ על סמוטריץ’ ולגרום לו להבין שהוא עומד לאבד את הבכורה כמוביל מדיניות ימין וגם בן גביר קיווה שמשהו יזוז אחרי ההישגים שינופף בהם. אבל זה לא קרה, סמוטריץ’ התעקש והמשיך לנסות ולהשיג לעצמו את לוחם מלחמת הימין כדי לצאת גיבור מול הליכוד לעיני המצביעים, כשהוא מנופף בנושאים משמעותיים יותר כמו ביטחון והחלת ריבונות.
ככל שחלף הזמן התחיל בן גביר לחשוש שהוא עלול להצטייר כתבוסתן, כמי שקנה בזול את ההבטחות של נתניהו ולא ממש הביא הישגים לימין. הוא הבין שבמלחמה על התודעה סמוטריץ’ עומד לנצח אותו ולהוציא אותו חלש ולכן מיהר לאגף שוב מימין ולשבור את הכלים. פתאום משרד הנגב והגליל יהיה חזות הכל והקו האדום שיכריע האם הוא ייכנס לממשלה או לא.
בליכוד זיהו את המלחמה התודעתית הזאת ומיהרו לפרסם רשימה ארוכה ולא פחות מכך – הזויה. בכותרת נכתב כי מדובר ברשימת הדרישות של הליכוד במשא ומתן בלי להסביר ממי בדיוק הם דורשים זאת, הרי הם מפלגת השלטון. ברשימה מופיעים כל הסעיפים מהם התחמק נתניהו לאורך השנים, החל באכיפת עבירות בניה פלשתיניות בשטחי C דרך חינוך חינם מגיל אפס וכלה בתוכנית רכבת מטרו שאפתנית כמו באירופה.
גם בתוך הליכוד מגחכים בהנאה מול הרשימה הלא מציאותית הזאת, אבל פרסומה חשוב לצורך המטרה הזהה, המלחמה על הנרטיב הימני. נתניהו לא יכול לשבת בשקט כשסמוטריץ’ ובן גביר מתחרים ביניהם על ‘מימוש חלום הימין’. הוא חייב להיות שם ולעקוף אותם ולכן מפרסם רשימה שכל מטרתה היא להוציא את העוקץ מכל הדרישות שיוגשו ע”י המפלגות השותפות. כל דרישה שיציגו סמוטריץ’ ובן גביר כבר מופיעה במצע של הליכוד ולכן הם בעצם מתפרצים כביכול לדלת פתוחה.
כשמפלגות הימין יושבות בחדר המשא ומתן הן ממשיכות את הלוחמה הפסיכולוגית ולמעשה את הקמפיין שמבטיח ממשלת ימין ובפועל עוד לא עושה כלום. ממשיכים לדבר ימין אבל לא טורחים לעשות ימין. וככל שזה מתארך זה גם יותר מסתבך, כי כשכל אחד מנסה להיות יותר יצירתי ולאגף את כולם מימין, המערבולת הזאת לא תוכל להסתיים.
המבחן והמציאות: גם כשתקום ממשלת ימין, קשה לראות איך היא משתלטת על מציאות בלתי אפשרית שצמחה כאן בשנים האחרונות
לאחר הפיגוע הנורא בירושלים, גברה שוב הביקורת בעיקר בקרב מצביעי ימין, על כך שעדיין לא הוקמה ממשלה ואין עדיין ממשלת ימין שתטפל בטרור ביד קשה, בדיוק כמו שהבטיחה בקמפיין הבחירות. מבחינת הפוליטיקאים עצמם מדובר בהפרת האמון שנתנו בהם הבוחרים, אפשר בהחלט להבין את הזעם המוצדק המופנה כלפיהם כשהם ממשיכים להתקוטט על ג’ובים בזמן שהאזרחים מתפוצצים בתחנות ההמתנה.
אבל אם נצא רגע מהריבוע הפוליטי, קשה לראות כיצד ממשלת הימין מצליחה לעמוד בהבטחתה ולגדוע את גל הטרור. טרור הסכינים ואינתיפאדת היחידים כמו גם סבבים בלתי פוסקים בעזה התרחשו במשמרות הקודמות של נתניהו ואף אחד לא באמת חושב שסמוטריץ’ ובן גביר יצליחו פתאום לשנות את המציאות.
המציאות כיום היא שארגוני הטרור צמחו לממדים מפלצתיים לאורך השנים האחרונות בזכות השקט המוחלט שהם קיבלו מממשלות ישראל שרק ביקשו רוגע רגעי. ובחסות ההתפתות הזאת זכו גם ערביי ישראל לעדנה שלא היתה כמוה בעידוד ישיר של ארגוני הטרור.
אחת ההערכות מדברת על כך שהפיגוע בירושלים בוצע ע”י חוליה של ערבים ישראלים או כזאת שפעלה בתוך הריכוזים הערביים. ערביי ישראל כבר מזמן מרגישים כאן בעלי בית, בכל מפגש עם פועלים ערביים באתרי בניה או בסופרמרקט אפשר לזהות מיד בבירור את התנשאות וחוסר הפחד שהם חשים, ההתנהלות שלהם היא כמו של אדוני הארץ וזה מה שהם מרגישים ללא יצא מן הכלל. החולצות עם תדפיסי הנשק הן רק דוגמא קטנה וקצה הקרחון. ערביי ישראל מדברים היום ללא חשש ומבלי להסתיר, על החלום שלהם בעתיד הלא רחוק לגרש מכאן את כל היהודים דרך ג’יהאד ודרך “מלחמת חופש” הזוכה לגיבוי מצד השמאל הקיצוני בישראל ומצד כמעט כל מדינות אירופה.
בהנחה שבן גביר וסמוטריץ’ אכן יצליחו ליישם לפחות חלק מהדיבורים שלהם ולנקוט יד קשה מול הטרור, ובהנחה שהם ישנו למשל את נהלי הפתיחה באש או יחמירו את התקיפות בעזה, עדיין הסיפור המלא והכולל גדול גם עליהם בכמה וכמה מידות.
מערכת הביטחון ושירותי המודיעין מורכבים מאנשי מקצוע שמתווים את רוב המדיניות הממשלתית וגם הם מתקשים כעת מאוד להתחקות אחר מבצעי הפיגועים בירושלים. הם לא ידעו לזהות את ההתראות מראש ולא משתלטים על האירוע גם אחרי שהתרחש, בלב ליבה של ירושלים הריבונית.
לנו כיהודים מאמינים, יש חיים קלים יותר ביודענו היכן באמת נמצא הפתרון. אבל בעיני בשר ודם לא ברור כיצד מצביעי ימין באמת מצפים שממשלת ימין על מלא תצליח לשנות את המצב ולהחזיר את הביטחון המלא לאזרחי ישראל.
היה מאוד קל להפנות השבוע את הזעם, הכאב והתסכול מפיגוע הטרור כלפי נתניהו וסמוטריץ’ שעדיין עסוקים בשלהם. אבל הזעם יהיה יותר גדול כשהם יסיימו לריב ונסיון הפיגוע הבא רח”ל, שלא יקרה, יתפוס אותם כשהם על כסאות השלטון, משם הם כבר באמת יצטרכו לספק תשובות.
הטור פורסם במוסף ‘יתד השבוע’ מבית יתד נאמן
חבל שאתם מתפכחים רק אחרי הבחירות המיותרות האלה!!
רקמו לעדר התמימים סיפורי סבתא על ימין מלא (כשיודעים שזה לא ניתן לביצוע,
תפסיקו להיות תמימים ולחשוב שניתן לפתור פה את הבעיות עם האקדח של בן גביר על מיידי האבנים, וואלא גאון, איך לא חשבנו על הפתרון הזה קודם?!)
ושנאה תהומית לכל מי שלא בגוש העבודה זרה המתקראת נתניהו…
כמה חבל שאתם התמימים שהייתם שותפים מלאים לשנאה וההשמצות לכל מי שלא חושב כמו העבודה זרה, מתעוררים רק עכשיו…