השבוע ציינו באתר 'JDN' ובעיתון 'שחרית' את צום עשרה בטבת – יום תחילת הגלות – עם שלל כתבות המזכירות לנו לאיזו תקופה אנו עדיין שייכים. בפרויקט 'יום יזכרם' שהתחיל בשנה שעברה והתרחב בשנה הנוכחית לכלי תקשורת נוספים, בהם עלו כתבות ושודרו תוכניות על צרות הגלות, ניסינו להעביר לדורנו את החשש התמידי בו חיו אבותינו.

למרות גודל האסון שפקד את עם ישראל לפני שמונים שנה, השואה האיומה, הנהיגו גדולי הדורות האחרונים זיע"א ויבלט"א שאנו לא נחדש דבר – לא ימי זיכרון או אבל ולהבדיל לא ימי שמחה. ירידת הדורות מחד, ומאידך ההבנה שחידוש ימים תהיה חרב פיפיות שתטיב עם התנועות המחדשות מנהגים ומצוות ביהדות ר"ל, הביאה את גדולי עולם לקבוע גבול ברור לפיו בדורותינו לא מחדשים דבר ולא משנה מה גודל האירוע שהתרחש – השמדת כשליש מהעם היהודי או חזרה של עם ישראל לחיות בארצו.

דרך ברורה זאת הובילה את הציבור החרדי שצועד בדרכם של עייני העדה שלא להתייחס ליום שקבעה המדינה לזכר השואה האיומה, וכן לא ליחס חשיבות מיוחדת ליום שקבעה הרבנות הראשית לישראל כ'יום הקדיש הכללי'. כך, בימים אלה לא היה מקובל בציבוריות החרדית – תקשורת ומוסדות החינוך – לעשות אירועים מיוחדים לזכר הנעקדים בשואה האיומה ולא לעסוק בסיפורם.

למרות שכציבור הלומד מוסר רב מהתרחשויות הנוראות בשואה ומסיפורי היחידים בתקופתה שקידשו את השם בדרך יוצאת דופן, למעשה השואה כמעט שאינה מוזכרת בכלי התקשורת החרדים (למעט מגזינים), אל רק בעקבות אירועים חדשותיים, כמו תגליות מיוחדות או 80 שנה לאירוע היסטורי כזה או אחר.

***

אך החלטות המדינה אינם יכולות לקחת מאיתנו את הזכות ללמוד מסיפורי הגבורה היהודית לאורך הדורות, הם אינם יכולים לקחת ממנו את הזכות והחובה שהורישו לנו חז"ל – להתענות ולהתבונן על הגלות שאנו נמצאים בה, גלות שהתחילה בחורבן בית המקדש ונמשכת כאלפיים שנה שבהן לא הפסיקו אומות העולם להוציא את זממם על העם היהודי. קביעות המדינה לא יוכלו גם לקחת מאיתנו את הזכות לפשפש במעשנו בעקבות אותם צרות ורדיפות שהולידו תורה שנכתבה בדם טהור – תורת מסירות הנפש לקיום התורה והמצוות.

בתווך שבין הדרך הברורה שלא לחדש ימים ומועדים בעם ישראל, לבין הרצון והצורך ללמוד ולהתבונן במה שעבר על אבותינו ובדרך שהם העבירו לנו מתוך האש, נמצאים התעניות שקבעו חז"ל על חורבן בית ראשון ובית שני, שהם ראש ותחילת הגלות המתמשכת ובהם אנו יכולים לעסוק במה שהתרחש בה. פרויקט 'יום יזכרם' אותו אנו מקדמים התמקדנו בצום עשרה בטבת, גם מפני שהוא יום תחילת הגלות כשנבוכדנצר התחיל את המצור על ירושלים, מצור שהביא בהמשך לחורבן בית המקדש, וגם משום שתאריכי שלושת הצומות הנוספים על החורבן, שבעה עשר בתמוז, תשעה באב וצום גדליה, גורמים לתקשורת לעסוק בחורבן ובמוסר הרבה יותר מעשרה בטבת.

אם אנו עוסקים בתקשורת, באופן טבעי השואה האיומה תבלוט יותר בשל קרבתה ההיסטורית ובשל העובדה שממנה יש הכי הרבה תיעוד, וכפי שגולשי האתר הנכבד נוכחו לראות, עדיין ניתן לתעד את סיפורה. אך ללא ספק המטרה בפרויקט 'יום יזכרם' זהו יום שבו נדבר על כל צרות הגלות, מחורבן בית המקדש הראשון ועד לאנטישמיות ופיגועי הטרור אותם אנו חווים גם בימים אלה, בתקווה לעורר הלבבות ולשוב בתשובה שתחזיר לנו את בית הבחירה.

***

לסיום אביא את מכתבו המיוחד של הפוסק הגאון רבי עמרם פריד שליט"א, אליו פניתי בשאלה האם ראוי לעסוק ביום זה בצרות שהתרחשו לעם ישראל לאורך הגלות. חשוב לציין שמכתב זה אינו עוסק בשאלה האם יש עניין לעסוק בכך בכלי התקשורת.

"בנידון מתי היום המתאים לעסוק בענין הצרות האיומות שאירעו לכלל ישראל בשנות ת"ש-תש"ה", פותח הגאון שליט"א את המכתב. "בנידון לקבוע יום מסויים לצרות שארעו בכלל ישראל, אין לעשות כן, וכנאמר בקינה לט"ב (כה) [שתוקן על חורבן קהילות באשכנז] מי יתן ראשי מים, ועיני מקור דמעה וכו', וכי אין להוסיף מועד ושבר ותבערה, וכו' עיי"ש הרי שאין מוסיפין יום מיוחד לזה".

"אך הזמן המתאים לזה הוא בתעניות שקבעו חז"ל על חורבן בית המקדש, שהוא השורש לכל הצרות הנוראות שעוברים עלינו בגלות המר הזה". הפוסק הנודע ממשיך את מכתבו ומוסיף, "ולכן כשרוצים בצום עשרה בטבת לעסוק בנושאים אלו, והרי כתב הרמב"ם (בהל' תענית פ"ה) שמטרת התענית כדי לעורר הלבבות ולפתוח דרכי התשובה ויהיה זה זכרון למעשינו הרעים, ומעשי אבותינו שהיה שבזיכרון דברים אלו נשוב להיטיב וכו' עכ"ד הרמב"ם".

"ולכן עי"ז שיודעים הצרות האיומות שסבלו כלל ישראל גורם שנחזור בתשובה שלימה, וודאי שיום זה זמן מתאים לעסוק בזה". הגר"ע פריד שליט"א מסיים את מכתבו וכותב: "והקב"ה יעזור שנזכה בקרוב לביאת משיח צדקינו, ויגזור עלינו ביום זה שהוא יום הדין שבי"ד של מעלה דנים אם יבנה בית המקדש בשנה זו (חת"ס בדרשותיו) שיבנה ביהמ"ק בקרוב, במהרה בימינו, אמן".

***

נכונה העובדה שהרבנות הראשית לישראל קבעה את צום עשרה בטבת ל'יום הקדיש הכללי', מה שקישר בין יום זה לשואה האיומה. אך אנו נבחר ללכת עוד מאות ואלפי שנים אחורה אל דברי קודשם של חז"ל שהורו לנו באלה ימים נגביר את עיסוקנו בצרות הגלות. בכך נסמן את גבול ההתערבות של מוסדות השלטון בחיינו הרוחניים.

אָמְרוּ לְכוּ נְכַלֵּם, וְנַשְׁבִּיתָה זִכְרָם. אֵל קַנֹּא וְנוֹקֵם, גָּמְלֵם יִשְׂאוּ אֶת שִׁבְרָם • יום יזכרם