השבוע, רגע לפני ההצבעה על הקריאה הראשונה לחוקי הרפורמה המשפטית, עלה השר יריב לוין לנאום. השעה היתה מאוחרת, המתח הורגש לאורך כל היום. בתוך המליאה פעלו ח"כ מהאופוזיציה בצורה שלא ראינו כמותה שנים. שר המשפטים החלם לנאום ואמר "הלילה הזה זוקפים את קומתם המונים אזרחים". במשך 49 דקות הוא נאם. ישנם רגעים בכנסת שזכורים לנו מהעבר הקרוב והרחוק. נאומים תמיד היו סוג של שיא. אבל הנאום של השר לוין היה שונה בתכלית. בעייני, זה אחד הנאומים החזקים שנבחר ציבור נאם בכנסת בעשורים האחרונים. תשמעו אותו. לא תצטערו.
ההצבעה לקריאה הראשונה היא התחלה של דרך ארוכה. הפרוצדורה של חקיקת חוקים וההליך הטכני דורשים זמן עד לקריאה שניה ושלישית. ועדיין, צריך לומר בלי שום הגזמה- היינו עדים השבוע למהלך היסטורי, מהלך של תיקון משמעותי שמשפיע ישירות על כל אזרח במדינה.
בעייני, הרפורמה הנוכחית היא תיקון או תשובה לגירוש גוש קטיף. אנחנו קצת עם זיכרון קצר אבל מה שהלך במדינה באותם ימים נצרב אצלי בלב. זה פצע מדמם שפתוח שנים. מה בעצם עברנו בגוש קטיף? דרסו אותנו, רמסו, ירקו, ביזו והשפילו אותנו. לקחו מאיתנו כל זכות מיעוט שעליה בגצ מתהדר כשומר הסף. בגצ בגוש קטיף הלך לישון שינה עמוקה, הכשיר מעצרים של קטנים, במאות. לדוגמא- תשעה אוטובוסים שרצינו להוציא מר"ג להפגנה חוקית בדרום נעצרו ללא שום סיבה ע"י משטרת ישראל במחלף אלוף שדה. סתם. השוטר אמר שהנסיעה שלנו לשם "פוגעת בשלום הציבור". איפה היה החוק אז? איפה היה הצדק? הדמוקרטיה הגדולה? מדינת ישראל, בהובלת ראש הממשלה שלה דאז, שדדו את הזכויות של האזרחים שלה בלי למצמץ, בלי להסס. ובית המשפט לא נתן שום סעד למיעוט.
ותראו מה הולך במדינה בחודש וחצי האחרונים. עצומות, הפגנות, מחאות, חסימת כבישים, חרדי, מתנחל, אתיופי וערבי שיחסמו כביש ימצאו את עצמם גג אחרי חצי דקה בגובה האספלט, עם שוטר עליהם, פרשים ומק"תיזיות, איפה זה ואיפה ככפות המשי שראינו פה בשבועות האחרונים, תקשורת מגויסת, וואו כמה שהיא מגויסת. אין תקשורת בישראל. כל גופי התקשורת הגדולים בישראל משמשים היום, בלי להתבייש בזה, כשופרות וצינורות של ראשי המחאה. פרובוקציות, דה-לגיטימציה, הסתה פרועה, כל זה מקבל במה, איתרוג, הנחות, אמרנו כבר- גוש קטיף. אותה שיטה, אותם אנשים אפילו בחלק מהמקרים, אותו מנגנון.
אבל הפעם זה שונה, הפעם הממשלה הנבחרת, ממשלה ש-2,200,000 מיליון איש רצו ובחרו בה, מובילה מהלך הפוך, מהלך של תיקון, של השבת האיזון באמת.
וצריך לומר מילה על השר לוין וח"כ רוטמן. הלחץ שמופעל עליהם, החיצים שנשלחים לעברם, ההפגנות, הבוז, ההסתה- זה הגיע לרמות הגבוהות ביותר. אחדד- ח"כ רוטמן, יו"ר וועדת חוקה, מסתובב היום בתוך משכן הכנסת עם אבטחה. אין לזה תקדים. כאלה דברים לא ראינו. עומדים ראשי ממשלה לשעבר, קצינים, עו"ד וקוראים בצורה ברורה למרי אזרחי, לירי חי, לסרבנות, לאנרכיה ולקריסת הכלכלה. זו מציאות מטורפת. ובתוך המציאות הזו עומדים לוין ורוטמן, חוטפים אש בשביל מחנה שלם שזעק פה שנים. מחנה שביקש רק דבר אחד- להרים ראש.
ביום שני האחרון, נסללה הדרך לזקיפת הקומה של מנחה הימין. בשנת 1977 היה המהפך ובשנת 2023 הימין התחיל למשול.
ממתי התמונה?