כמעט חודשיים שהמדינה בוערת. ההפגנות מתרחבות ומצטמצמות בהתאם למזג האוויר באולפני התקשורת ולאחרונה גם מכת"זיות ורימוני עשן נכנסו לפעולה. ממש כמו בהפגנות אמיתיות של החרדים והמתיישבים.
אבל בסוף השבוע נפל דבר בקואליציה. חברי הכנסת יולי אדלשטיין ודני דנון, חברו לכמה מחברי האופוזיציה ויצאו בהצהרה משותפת, אודות עתידה של הרפורמה המשפטית.
"אנו החתומים מטה, חברי כנסת מסיעות שונות, אשר בראש מעיינינו טובתה של מדינת ישראל, מתחייבים לעשות הכל כדי לשמור על הבית המשותף" כתבו בהצהרה נוגעת ללב שעליה חתומים רק חברי קואליציה שלא יצאו מרוצים מחלוקת התיקים בליכוד.
"אין לנו כל ספק כי על אף שהמחלוקות קשות, חובה עלינו לפעול בכל דרך להגעה להסכמות רחבות. כל שנדרש הוא להיענות להזמנת נשיא המדינה ולקיים דיון על בסיס עקרונות המתווה שהציע. אנו קוראים לכל חברי וחברות הבית לתמוך בדרך זו ולהיענות לקריאת נשיא המדינה".
אחרי פרסום המכתב, החלו הגמגומים וההסברים. דנון ואדלשטיין מסבירים שלא דיברו על הקפאת החקיקה, אבל את האנרכיסטים משמאל, זה כבר מספק. מבחינתם המכתב של השניים, הוא יעד חשוב בדרך להרחבת ההתנגדות בתוך הקואליציה.
האמת היא שהידברות היא לא דבר רע, אבל גם דנון ואדלשטיין וגם נתניהו יודעים שהמאבק על הרפורמה הוא רק הכיסוי למאבק בנתניהו. אם בממשלה הקודמת כל מתנגדי נתניהו נאספו לממשלה אחת שעיקרה היה 'רק לא ביבי' עכשיו כולם מתאספים ברחבי תל אביב מידי מוצ"ש ומכריזים בכל שבוע על נקודת "שיבוש" אחרת.
המפגינים השונים נוטים להכריז בהפגנות השונות, שההפגנות אינן פוליטיות ואין כל קשר לימין או שמאל, לדתיים, או חילוניים. האמת, הם צודקים חלקית. הימין פשוט לא קשור להפגנות, וכך גם לא מי שאכפת לו משמירת חיי הדת בישראל, ההפגנות שייכות לכל מי שהוא אנטי נתניהו. מתאספים לשם מוחים נגד ה-"כיבוש" חמושים בדגלי ארגון טרור, פנסיונרים צבאיים שלא הצליחו להתקדם בשירות הפוליטי יוצאים גם הם להפגין. מארגני מחאות מתווה הגז גם כן מוצאים סוף סוף את עצמם בימים העליזים שלהם, כשהנושא התחלף, היעד נשאר. רק לא נתניהו.
אם ההפגנות היו באמת על הרפורמה המשפטית, אולי עוד היה מקום לפשרות ולדיונים כדי להחזיר את המדינה למסלולה, אבל ההפגנות הן של אנשים מתוסכלים שלא האמינו שנתניהו יוכל לחזור אי פעם לשלטון. הרפורמה המשפטית היא רק תירוץ למחאה, אבל היא ממש לא סיבה ואם בכל זאת יהיה מי שינסה להיענות לדרישות כלשהן, ההפגנות הבאות הן עניין של זמן.
ככל שזה היה תלוי בנתניהו, לא מן הנמנע שהוא היה מעדיף להגיע לחצי פשרה כלשהי, אבל בממשלה מבינים שממשלה שנכנעת להפגנות, לא תוכל להתנהל לאורך זמן. פעם זה מינויו של אבי מעוז, פעם זו הרפורמה המשפטית, פעם זהו החוק שאמור להכפיף את הספרייה הלאומית לשר החינוך ועוד שלל יוזמות. אם הממשלה תיכנע במאבק על הרפורמה המשפטית, ההפגנות הבאות כבר כאן וייתכן שיהיו גם בהיקפים גדולים יותר וזו הסיבה שלממשלה אסור להיענות לשום דרישה.
דנון ואדלשטיין, שני הח"כים הסוררים בליכוד, הם בהחלט אידיאולוגיים, אבל הם גם פגועים. הם זיהו במכתב הזה הזדמנות לפגוע בנתניהו והגישו לו נקמה קרה, אבל יותר משהמכתב הזה שירת את השניים, המכתב הזה הוא קריאת כיוון עבור המפגינים. מבחינתם יש שכר לפעולתם, והבקיעים בקואליציה, הם לא עניין של בל יראה ובל ימצא.
במצב כזה, התיאבון של המפגינים רק יגבר, וההפגנה הבאה היא עניין של זמן, עכשיו זו הרפורמה המשפטית, אבל בהמשך זה יכול לקרות גם בחוקים זוטרים שדנון ואדלשטיין יזמו. זו הסיבה שלממשלה אסור להתייחס ליוזמת ההידברות הזו.
ממשלה שחפצה חיים, לא יכולה להיענות לקריאות להידברות. ממשלה שחפצה חיים, צריכה פשוט למשול ולממש את רצון הבוחר ששלח אותם.
פורסם לראשונה בעיתון 'שחרית'
חזק כתמיד!!!
ידוע שאסור להיכנע לטרור
דברו בגלוי, דנון ואדלשטיין: באיזו מפלגה הייתם חפצים להשתבץ, יש לי פרוטקציה בכולן – עבודה (מיכאלי), מחנה הממלכתי (גנץ סער ואלקין 'חברים לדעה' עד לא מזמן ואולי גם עכשיו), ליברמן (יוצא חבר העמים כמוך, יולי), או המאוחדת? נא תשובה עד פורים.
חד כתער