לפי תגובות שקיבלתי על הטור הקודם (וכאן המקום להודות על מילים חמות ומחזקות הנותנות כח להמשיך. תודה!), הבנתי כמה הנושא שהוצף – נוער מתמודד – קרוב מאד להרבה לבבות בעמנו.
לפני שאגע בעוד כמה נקודות בעניין הזה, אני רוצה לפנות להורים יקרים ומסורים המתמודדים בגבורה עם נסיון כזה ולנסות לתת להם קצת כח. ברור שמה שמניע אתכם לפעול כך או אחרת זאת האהבה העצומה לילדיכם ודאגה אמיתית כלפיהם בהווה ובעתיד. תזכרו את זה כל הזמן! תחזקו אחד את השני, תעצימו זה את זו ולהיפך, וכן את עצמיכם!
זאת תקופה לא פשוטה בכלל ואתם זקוקים לקרקע יציבה לפחות ביניכם, ולהזנה עקבית של כוחות נפש. כדי שתהיה לכם האפשרות להעניק עוד ועוד אהבה לילד המתמודד, להתעלם מהרע שהוא חושף לאחרונה ולהעצים רק את הטוב!
תזכרו להתפלל ולבקש מה’, גם על כוחות להמשיך להתמודד באומץ וגם על הילד עצמו ועל מצבו… נבחרתם לגדל ילד כזה כי דווקא אתם מסוגלים לתת לו את מה שהוא זקוק לו בשביל לגדול ולצמוח, בן למלך העולם, וכשאתם עושים את שלכם באמונה – שום דבר לא בידיים שלכם חוץ מזה. זו לא אשמתכם, לכו עם הפנים קדימה, תלמדו ותחקרו על הנושאים הבוערים והמשיכו לעשות את הטוב האפשרי.
באופן טבעי אנחנו אוהבים את הילדים שלנו והיא מניעה אותנו בקשר איתם. הקושי מתחיל כשההתנהגות שלהם אינה תואמת את הציפיות שלנו, נעשים מעשים שאינם ראויים בעינינו, ואז מתלווים לקשר רגשות של כאב, תחושת כישלון של ההורים, כעס על זה שהוא לא הולך בדרך שלנו, אכזבה מרה ועוד… או-אז המניעים הם כבר לא רק אהבה טהורה אלא היא מוכתמת וחסרה, מה שהופך את התגובות שלנו לא יעילות ואף מזיקות ומחריפות את המצב עשרת מונים.
עלינו להבין שהדרך הקצרה והבטוחה ביותר לשמור על קשר קרוב ובריא עם ילדינו היא אהבה, אהבה, ושוב אהבה.
קיימות מספר דרכים לביטוי אהבה: נתינת מחמאות, הענקת מתנות, נשיאה בעול עם השני, בילוי זמן איכות ביחד, ומגע. לכל אדם יש דרך אחת המועדפת עליו יותר משאר הדרכים לקבל אהבה. אפשר לזהות מה הדרך הפייבוריטית של הזולת ע"י שנתבונן מה הצורה הכי שימושית אצלו לגלות אהבה כלפי הסובבים אותו, האחים וכו. וכן, כשהוא מתלונן שחסר לו משהו מאיתנו – על מה הוא מדבר? שלא קונים לו מתנות? שלא מעריכים אותו? וכו’.
כאשר מדובר בנוער בסיכון יש דרך המיוחדת עבורם לחוש אהובים, והיא: קבלה. כאשר מקבלים אותם כך כמו שהם, על נטיותיהם השונות, על רצונותיהם החזקים, על התבטאויותיהם החריפות…
קשה לנו לגלות אמפתיה כלפיהם, כי יש תחושה שאם נבין אותם ולא נוכיח אותם על כל צעד ושעל זה אומר שאנחנו כביכול נותנים לגיטימציה להתנהגות שלהם. אבל זה לא נכון!
כשאנחנו משדרים אמפתיה אנחנו מתייחסים להרגשה של הילד (זה כמובן מתאים לכל אדם בכל גיל ומצב אבל כרגע אנחנו מדברים על הילדים), לתחושות ולמקום הרגשי שהוא חווה עכשיו, ולא למעשים שלו.
אמפתיה היא מרכיב מאד משמעותי וחשוב בקשר עם ילדינו, ועבור ילדים עם קשיים או נוער בסיכון על אחת כמה וכמה, היא קריטית ממש!
שיח אמפתי כולל שיקוף, אישוש והתייחסות לרגש.
שיקוף – לוודא שהבנו את הילד, לחזור ולסכם נקודות משמעותיות מדבריו.
אישוש – לתת לו תחושה שסה"כ הגיוני להרגיש כמו שהוא מרגיש. שימו לב – הגיוני להרגיש כך, לא מתייחסים כרגע למעשים כלל.
התייחסות לרגש שלו – להבין את מקומו ואת ההתמודדות הרגשית שלו, להכיל את תחושותיו, לנסות לעודד אותו ולעזור לו עם כלים משלנו.
כל זה לא קשור להסכמה שלנו עם המעשים שלו! חובה עלינו להבין זאת ולבצע את ההפרדה הזו!
אמפתיה צריכה לבוא עם אפס שפיטה לאורך כל השיחה. "לעולם לא הייתי מתנהג כך", "דבר כזה לא יכול היה לקרות לי", ואמירות נוספות באוירה זו – אלו אמירות שיפוטיות שאין להן שום מקום בשיח אמפתי.
כשהילד ירגיש שאנחנו מבינים אותו בלי לשפוט אותו על התנהגותו, הוא ירגיש שאנחנו מקבלים אותו, וכמו שאמרנו עבורו אהבה = קבלה, אז רק זו הדרך לאהוב אותו!
עלינו לראות אותו כילד טהור שלנו שכרגע חווה תקופה שהיא ממש קשה בשבילו, הוא גם סובל בה, ואם נשפוט ונבקר ונטיף מוסר על ימין ועל שמאל הוא רק יאבד את זה, יתייאש ויתרחק יותר. כולנו נצא מופסדים ממערכה כזו.
לחילופין כשהוא ירגיש מוערך עבור מי שהוא, כאינדוידואל בתוך הקבוצה, על כל הטוב האמיתי שיש בו, ויש כל כך הרבה! כשקשה לראות את הטוב הזה אז נתאמץ ונשקיע עד שנגלה אותו. ילד שמרגיש מוערך הוא גם מעריך.
הוא ירצה להישאר קרוב. ידע שתמיד יש לו לאן לחזור. יש לו בית עם הורים אוהבים שיקבלו אותו בכל מצב כי הוא – הוא. הבן היקיר שלהם שלא יוותרו עליו לעולם.
כידוע, כשהבור ריק ממים, נחשים ועקרבים יש בו. מתפקידנו לא רק להוציא את הנחשים והעקרבים אלא למלא את הבור! לעזור לילדים למלא את חייהם במשמעות, שהיא הכלי החזק ביותר המאפשר לגדול ולהתפתח בכיוונים חיוביים. להבחין איזה כישורים יש לכל אחד ולהתאמץ לפתח אותם בטוב, נער נמרץ שיעזור בתחזוקה בת”ת או בישיבה, נערונת שתסייע בהכנת קליפ למסיבה, התנדבות, לתת ביטוי בבית לכישורי אפייה, סדר וארגון וכו וכו.
עלינו לוודא שכל אחד מהילדים יודע ומרגיש שיש לו ולחייו משמעות המיוחדת רק עבורו, תפקיד ומקום שרק הוא יכול למלא פה בעולם.
אני חייבת לצטט מסרטון עוצמתי ביותר ומרגש עד דמעות שצפיתי בו, וממליצה מאד לכל הורה מתמודד ולכל איש חינוך לצפות בו, שם מגישים להרה"ג ר' גרשון אדלשטיין שליט"א שאלות נוקבות ב"הלכות נוער נושר", והתשובה הנחרצת היא, ומדובר בדעת תורה: ראש הישיבה מבהיר כי הורים לילדים נושרים שהם נגד התורה, חייבים לנהוג איתם רק בדרך של 'כבוד וידידות אמיתית' שתגרום לילד להאמין לחלוטין ולהרגיש במהותו כי הוריו 'באמת מקבלים אותו' כפי שהוא עכשיו! ללא כל חוקים או תנאים או הגבלות!
ראש הישיבה נשאל האם הכוונה כשילד כזה מבקש לקנות לבוש שאינו תואם את רוח התורה והבית, האם לקנות לו?
ותשובתו החד משמעית: 'ודאי! אין דרך אחרת! אין ברירה אחרת!'
האם זה לא נחשב מסייע לדבר עבירה? – לא! כי זוהי הרפואה לקרב אותם ולהחזיר אותם אל הדרך הנכונה.
ראש הישיבה אומר בבירור כי עלינו להסתכל על אנשים אשר יורדים מהדרך כ"אנוסים"!!! שהכריחו אותם לחטוא והם אינם מסוגלים לקבל את ההחלטה הנכונה להתנהג לפי דרך התורה בשלב זה של החיים! וכאשר אנחנו מתייחסים אליהם בשליליות – ביקורת או לחץ להיות בתלם, אנחנו מזיקים להם וגורמים להם לחטוא יותר!! ובכך עוברים על הלאו של "לפני עיוור"!
וכשנשאל על השפעתו על הילדים האחרים שבבית, הבהיר ראש הישיבה כי כאשר ההורים מתייחסים לילד בדרך התורה של אימוץ וכבוד וידידות חמה, אז לא צריך לדאוג שהילדים האחרים יינזקו, צריך רק להסביר להם איך להסתכל עליו, ברחמנות ובהבנה שזו תקופה של חולשה והיא תחלוף בע"ה.
הסרטון הזה הותיר בי רושם עז, עוצמתי באמת הפשוטה והיחידה האפשרית. הלוואי ודברים אלו יגיעו וייכנסו ללב של מי שצריך לשמוע את זה, והיה זה שכרי.
במדור 'עזרת נשים', הפונה אל נשות החיל היקרות והמסורות, נעסוק בעז"ה ב"ענייני דיומא" שלנו – הנשים. מאפייני הדור הזה שאנו חיים בו, נסיונות המיוחדים לו, ענייני חינוך ומשפחה ותובנות העולות מתוך העיסוק המהותי שלנו – כנשים ואמהות המבקשות להיטיב, לצמוח ולהתקדם.
קוראות יקרות! נשמח לקבל תגובות / בקשות / הערות / הארות וכן מי שיש בידה חומרים אישיים – מאמר / שיר / דעה / סיפורי אמונה או כל רעיון אחר שתרצו לעלות על במה זו (בהתאם לשיקול דעת הצוות מקצועי) – אני מזמינה אותך לשלוח למייל [email protected]
וואוו מחכים. נשתדל לאמץ. תודה מלי. תענוג לקרא אותך.