יש ימים כאלה, שלא הייתי מאחלת לעצמי אותם, ולא לאף אחד מישראל.
ימים קצת קשים, מטושטשים, שום דבר בהם לא הולך כמו שאני מזמינה לעצמי… ימים של החלטות לא פשוטות, של שמועות לא טובות, של התמודדויות מורכבות…
השבוע היה לי יום כזה. דבר ראשון, אוטומטית, מה קרה לי? סף הלחץ עלה עשרת מונים.
מה יהיה? איך אני יוצאת מזה? למה אני מגיבה לילדים בכזו צורה, מסכנים, מה הם אשמים ב"יום" שלי? ולמה אין לי מוטיבציה לכלום? ומתי זה ייגמר? זה משפיע עלי ומשליך על הכל ועל כולם… מה התכלית??
נזכרתי ברעיון יפה שראיתי (בספר "אותך אבקש"), המדבר על כך שדוד המלך כשחיבר את מזמורי התהילים, היו אלה ניגונים, הוא התאים לכל מצב בחיים ניגון משלו. בזמן שמחה והודיה הוא שר את "מזמור לתודה", בזמן מצוקה הוא ביקש "מן המיצר קראתי י-ה", כשחש התפעמות מהבריאה שברא ה' הוא שר "ברכי נפשי את ה'", בזמן צרה או קושי הוא דבק בה' וזימר "מזמור לדוד ה' רועי לא אחסר", בזמן שחש מרוחק ובעומק ההסתרה התחנן "שיר המעלות ממעמקים קראתיך", גם שם מצא את קרבת ה' וגילה את כבודו, בכל מצב עם הייחודיות שלו והאופן המדויק לחוש את ה'.
באחד המזמורים כותב דוד המלך "אפתח בכינור חידתי". החידה הכי גדולה בחיים היא, להבין מה מטרת ההסתר והירידות בעולם הזה?? מה תועלת יש בהן?? הרי הקב"ה הוא אבא טוב שלי, אוהב ודואג ומרחם, למה הוא נותן לי קשיים בכלל? למה שלא ילך הכל חלק, בדיוק כמו שאני רוצה ומבינה, ואשב לנוח עם תותים בקצפת על זרי הדפנה??
לדוד המלך יש תשובה. הוא פותר את החידה הזו עם הכינור – עם הנגינה. ניגון תמיד יהיה מורכב מעליות וירידות לרוב. החלק הדומיננטי והמרגש בד"כ הוא החלק העולה, אבל למרות זאת הניגון ירד גם ירד, יעלה וירד ושוב יעלה. אחרת הוא אינו ניגון! מנגינה שרק תעלה ולא תרד, תהיה חסרת טעם לחלוטין וצורמנית לשומעיה. כל היופי הוא בדינמיקה של התווים, רצף מרהיב של ירידות ועליות.
כך מלמד אותנו דוד המלך על החיים. כל היופי, המשמעות והטעם בחיים, מופקים מהעליות והירידות שבהם, מהמורכבות המיוחדת שבהם. איך היו נראים חיי אם הכל היה סטטי? תמיד אותו דבר, תמיד חלק, תמיד זורם…? גם משעמם היה וחסר גיוון, וגם, מניין הייתי שואבת את הסיפוק שלי בחיים? אם לא צריכה להתאמץ בשביל שום דבר, לא צריכה להתגבר על עצמי ולא להתייגע בעבודה הנושאת פרי, מה היה משמח אותי? מה היה המדד שלי האם אני עושה את רצון ה'? איפה הייתי רואה את ההתקדמות וההתפתחות האישית שלי?? איך הייתי מגיעה לרמות עמוקות של קרבת ה' אם לא היו לי מצבים בהם אני נזקקת להתחנן לרחמיו ונסמכת על משענתו היחידה??
אם כך, כל הטוב הזה מגיע אלי רק בזכות העליות והירידות שבחיים, מהתנודות בין מצב של גילוי למצב של הסתר…
מדהים להתבונן בזה. תשובה ניצחת לחידת העולם, פתרון יפהפה הנותן תכלית לכל קושי, לצער, לסבל, להתמודדות…
אמנם אני מבקשת שאצליח להגיע לתחושות אלו מתוך בריאות ושמחה, ולא מתוך צער או קושי, אבל כשהם ישנם לפחות ברור לי מה מטרתם ומה התועלת שבהם. משם כבר קל יותר לצמוח:)
מהיבט נוסף בהקשר הזה, כשעם ישראל יצאו ממצריים הם היו במצב של גילוי שכינה שלא היה כמותו. ראו והבינו שיש מציאות אלוקית מוחשית המנהלת את העולם, והיה להם ברור כי התכלית הבריאה כולה היא לעבוד את האלוקים.
ממצריים הם יצאו למדבר, עדיין בתוך המציאות הרוחנית החזקה – מוקפים בענני כבוד, יורד להם מן מהשמיים… אבל מצד שני הם במדבר, אדמה צחיחה ללא צמיחה, המסמלת את מצבם שהם עדיין קשורים לארציות ונמשכים לגשמיות… צמאו למים, רעבו ללחם, מאסו במן הרוחני והתאוו לבשר…
קשה היה להם להפוך את טבעם בן לילה, פתאום להיות למבקשי ה' הנמשכים אחריו בלבד, הם עדיין היו טבועים בגשמיות. המצב הזה היה להם קשה עד שהתלוננו על שהוציא אותם ה' ממצריים.. שאלו, מה שווה כל זה אם הם עדיין נשארו דבוקים בארציותם??
וזה הדבר הגדול שרצה ה' ללמד אותם. שהם עושים נחת רוח להקב"ה בכל מצב, גם במצב הכי נמוך, אם הם רק יודעים את האמת ומבקשים אותה ומתקדמים צעד – צעד. ובלבד שיראו את המטרה ויתקרבו אליה, לאט לאט, כל אחד בקצב שלו.
וזה מה שלמדתי גם אני. ה' רואה את הרצון שלי, וזה מה שחשוב לו. כשאני נופלת או נחלשת הוא לא נבהל ולא מתייאש ממני, רק להיפך, דווקא שם ודווקא בזמנים כאלה הוא רוצה את ההשתוקקות שלי להגיע אל הטוב, להתקדם ולהתקרב אליו, והוא אוהב אותי ואני רצויה לו בכל מצב, הוא איתי ומחכה לי. תמיד.
יפה מאד!!!
תודה לך על תוכן איכותי ומעניין