אנו עומדים כ-4 יממות מאז נפתח המבצע הצבאי 'מגן וחץ' ויש תחושה באוויר שמשהו הפעם שונה משאר המבצעים שבוצעו בעבר. ההרגשה היא, שהשליטה על הלך הרוח נמצאת בצד הישראלי. ישראל היא היוזמת וישראל היא זו שמקדימה את צעדי האויב בכמה פסיעות ומשאירה לו אבק.
המבצע כפי הנראה כעת אכן מתנהל ביעילות ובנחישות עיקשת, מתוך מטרה להביא להרתעת המחבלים מדרום, ולשטח את קודקודי הפיקוד והביצוע של ארגון הג'יהאד האיסלאמי. נראה שהעזתים מבינים שכוחות הביטחון הישראלים משחקים הפעם בצורה שונה מכללי המשחק שבוצעו בעבר. הם מופתעים ומנסים להתארגן מחדש לצורת הלחימה הנוכחית מהצד הישראלי.
לצד דפוס הפעולה הישראלי החדשני, יש עוד נקודה בולטת שמתקיימת בסבב הנוכחי שלא היה מובן מאליו בעבר. התמיכה האזרחית והפוליטית בהחלטת הממשלה לצאת למבצע הצבאי היתה די מוחלטת. יש לגיטימציה מצד כל חלקי המפה הפוליטית לפעול בשטח האויב בצורה אגרסיבית, עד להשתקתם של משגרי הרקטות וחבריהם.
ההזדהות הציבורית עם מהלכי הממשלה וכוחות הביטחון, אינו ענין של מה בכך. האווירה שמתקיימת במרחב הציבורי, היא קריטית ליכולתו של ראש הממשלה להוביל מהלכים בביטחון המדינה ובכל תחום, כיוון שאם הוא מקבל את התמיכה הרצויה, הוא פנוי לשעוט קדימה בלי נתינת ברקסים מצד מתנגדים על כל צעד ושעל.
את ההיפך הגמור ראינו בחודשי סוף החורף האחרון, כאשר למרות הרוב המוחלט הקיים בקואליציה, כוחות האופוזיציה הצליחו להרעיל את האווירה ולחנוק את הלגיטימציה הציבורית להעברת הרפורמה המשפטית.
יצירת אווירה תומכת, היא אחת מההשקעות הכי חיוניות המוטלות על כל כוח ניהולי ובפרט על ממשלת ישראל האמונה על ניהול חייהם של מיליוני אזרחים. נראה שבדבר הזה הפלסטינים הפנימו את מה שבישראל עדיין צריכים ללמוד. הפלסטינים הצליחו ליצור אווירה בעולם שצריך לרחם עליהם ומידת המוסריות של כל מדינה נמדדת בכמה היא מתנגדת ל'כיבוש הישראלי'. הם מוציאים סרטונים של נשים וילדים שנרצחים על ידי כוחות צה"ל ומציבה את ישראל בעמדת מגננה. זה לא סוד שיחסי הציבור של ישראל, לקו בחסר במשך שנים רבות, כאשר בשנים האחרונות, אירעה תפנית חיובית בנושא, וטוב שכך. חוסר בהסברה הישראלית, פוגעת ביכולתה המעשית לפעול ביד חופשית. בתחומים שיש מספיק הסברה, רואים בצורה מוחשית איך העמדה הישראלית מתקבלת יותר, (עיין ערך הסכם הגרעין האיראני).
ההסברה היא כל כך חשובה, וזאת למרות שיש אנשים שמעריכים רק את אנשי העשייה ופחות את אנשי הדיבור המהוקצעים, בפועל צריך את שניהם. אנשי הדיבור והאווירה משלימים את אנשי העשייה. הם אלו שבונים את המסגרת והתמיכה, כדי שאנשי העשייה יוכלו לפעול. כשאנשי האווירה מגייסים את תמיכת האנשים מסביב, אנשי העשייה פנויים לפעול באופן חופשי ואינם צריכים להתעסק עם דעת קהל שתעצור אותם בעשייתם.
ועוד נקודה לסיום: ראש הממשלה בנימין נתניהו הוא מסבירן מספר אחת. הוא הצליח להטמיע תפיסות פרו ישראליות ברחבי העולם, דבר שגרם ליצירת קשרים מפתיעים עם מדינות שייחסי הידידות עימן אינם מובנים מאליהם. רצוי שנתניהו ימשיך בהסברתו ויגייס את הציבור בתחומי הביטחון והרפורמה המשפטית, תחומים שכל צעד ופעולת קידום בהם חייבים להיות מתואמים עם הסברה נכונה שתתקבל בלב העם. מצד שני, טוב יעשה אם יניח גם לכוחות הביצוע להביא את התוצאות המיוחלות לטובת אזרחי ישראל, ללא עצירות, ללא חששות שווא וללא מלחמות על קרדיט.
