אחת החידות הנוגעות לרפורמה המשפטית היא עמדת נתניהו בנושא והמקום לשם הוא מכוון להגיע. בהזדמנות אחת מתקבלת הודעה שהרפורמה תקודם באותו השבוע ובאחרת מעדכנים על הוצאת האוויר והתוכן מהבלון המשפטי. נתניהו נראה כפוסח על שני הסעיפים ומציג עמדה שונה בכל פעם לפי צורך השעה. היה ניתן לחשוב שרצונו למוסס את כל עניין הרפורמה, אך דבר זה אינו מסתבר כלל. נתניהו הוא מראשוני הסובלים מהניהול המשפטי המעוות פה במדינה, והוא אף יודע שעמדותיו הימניות יוכלו לצאת לפועל, רק במידה והשלטון יחזור לנציגי הציבור בכנסת ולא יישאר בבתי המשפט. אם כן התנהלותו של נתניהו יושבת על רקע אחר לחלוטין.
ראש הממשלה בכל שנותיו הציבוריות נשען באופן אבסולוטי על נושא התדמית. הקו שליווה אותו מאז ומעולם היה שפחות משנה מה עושים, יותר חשוב איך הדבר נראה. נתניהו גם יודע שרוב ככל הפוליטיקאים מתעניינים בעיקר בצורה שבה פעילותם מצטיירת בעיני הציבור, ופחות בעובדות בשטח. התפיסה הזו מוכחת מהחלפת האידיאולוגיה בצורה כל כך משמעותית וכל כך המונית בממשלה הקודמת – אך לא רק! ונתניהו יודע שלמקום הזה הוא צריך לכוון. הוא מנסה למצוא את הדרך שמבחינה ציבורית גם אנשי המחאה יוכלו לראות הישג בתוצאות וגם אנשי הימין יוכלו להביא הישגים הביתה. התוכניות שלו משתבשות פעם אחר פעם, בגלל פוליטיקאים יסודיים, ענייניים ועקשניים דוגמת יריב לוין ושמחה רוטמן. אך ברגע שבקבוצה זו נמנים רק שניים, בתוספת מצומצמת של דרישות החרדים שאינן נוגעות כלל ברוב נושא הרפורמה, נתניהו מרגיש שהוא יצליח למצוא את שביל הזהב ומחכה לשעת כושר.
העיוות בניהול תחום המשפט במדינה זועק עד לשמים. הסחבת בניהול התיקים וחוסר הבאתם לידי גמר על פני שנים רבות, זו מציאות שפוגעת לא רק באנשי ימין. הרבה מאוד מהאנשים היוצאים להפגין ולהגן על בתי המשפט אלו אנשים שסבלו או עלולים לסבול בהמשך משרירותו של בית המשפט וההתנהלות הלא הוגנת (בלשון המעטה) מצידו. אנשי השמאל יורים לעצמם ברגל כשאינם מוכנים להביא שינוי במערכת המשפטית. הימין אינו מחפש כלל לדחוק את רגליהן של קבוצות שונות באוכלוסייה, אלא להביא שוויון בין כלל המגזרים במדינה והעברת חוסר הצדק בבתי המשפט מהעולם. אנשי השמאל מתנגדים לרפורמה, כי זה מה שפופולרי בעת הזו וזה מה שמציב אותם ציבורית במקום הכי טוב שבו הם מעוניינים להיות. מסמוס הרפורמה למראית העין עשוי לעזור מאוד בהורדת ההתנגדות ונתינת תחושת ניצחון לאותם דיקטטורים הסוחפים אחריהם אנשים רבים בציבוריות הישראלית בדברי שקר והפחדות הזויות. עם זאת התקווה היא, שנתניהו לא יאבד את המושכות לחלוטין, אלא ימוסס רק למראית העין ובפועל יעשה את הנדרש כדי להביא פה שינוי מהותי במדינה.
אחד הציבורים שהתדמית פחות חשובה לו, זה המגזר החרדי. לא בגלל שאינו מעריך תדמית חיובית אלא משום שהוא יודע כי לעולם לא יקבל זאת. כשהתדמית אבודה, המשאבים מופנים להישגים אמיתיים בתחומים הנצרכים למגזר. נתניהו כנראה עוד לא הפנים שבתחום פסגת ההתגברות עדיף שלא יתעסק, אלא אם כן הוא מביא פתרון אחר לחקיקת חוק גיוס יציב. בענייני תקציב, החרדים נוטים לעיתים קרובות לכופף את ראשם כדי לקבל את הדברים בהסכמה, אך בדברים הנוגעים לערכי הציבור, בזה אינם מתפשרים ודורשים בעקשנות את המגיע להם בצדק.
טוב יעשה ראש הממשלה, אם יחפש את הריכוך ברפורמה בתחומים אחרים ולא ינסה לגעת בציפור נפשו של המגזר החרדי.
