נשיא המדינה יצחק הרצוג צפוי לצאת הלילה לביקור מדיני בארצות הברית, במהלכו ייפגש עם הנשיא האמריקני ג'ו ביידן, עם יושבי הראש של בית הנבחרים – זה הנוכחי וקודמתו. גם ישא נאום היסטורי בפני שני בתי הקונגרס, נאום שהפעם האחרונה בה נמסר במעמד זה על ידי נשיא ישראלי, היה בזמנו של הנשיא הרצוג הקודם – אביו של זה הנוכחי.
סגירת המעגל מצידו של הרצוג היא מאוד נחמדה, אך בביקור זה טמונה בעייתיות רבה. אומנם נשיאות ארה"ב דאגה לשחרר מסר לפיו הביקור של הרצוג אינו בא לפגוע בנתניהו – שעד כה לא הוזמן על ידי ביידן מאז הקמת הממשלה, אך בפועל כולנו יודעים את האמת. ארצות הברית מנסה בצורה גסה ביותר להתערב בנעשה במדינה, ופועלת להוביל תהליכים העונים על צרכיה, השקפותיה והאינטרסים האישיים שלה. ראינו זאת במהלך כהונתם של בנט ולפיד, ראינו זאת במסר ששוגר מצידה על נתינת חופש לפעילי המחאה האנרכיסטית, ואנו רואים זאת ביתר בולטות בהימנעות מהזמנת נתניהו לבית הלבן – הזמנה שניתנת אפילו למנהיגים שהבעייתיות במדיניותם אינה מוטלת בספק.
אז אם לא מזמינים את נתניהו, מחפשים פתרון אחר. הפתרון נמצא בדמותו של הנשיא יצחק הרצוג, שאם אתם אזרחי ישראל לא התעדכנתם עד כה, הוא ראש הממשלה החדש של המדינה. הוא אמנם לא נבחר לראשות הממשלה על ידי האזרחים, אמנם מדינה זרה היא זו שהפכה אותו לנציג האלטרנטיבי לממשלה הישראלית, אך מי מתעניין בעידן הנוכחי בזוטות שכאלו. יבוא הטוען ויטען, שהרצוג נבחר בקונצנזוס רחב יותר מזה של נתניהו – שכן נתניהו קיבל 64 מנדטים ואילו הרצוג קיבל 87 אצבעות בבחירות לנשיאות. התשובה לטענה זו מונחת בתוכה. הרצוג נבחר לתפקיד עציצי משהו, שכל סמכויותיו מסתכמות בחנינה על פי קריטריונים, הטלת המנדט על בעל הסיכויים הגדולים ביותר להרכיב את הממשלה ובעיקר הרבה דיבורים ומלל על אחדות וחשש מקרע בעם. אם הרצוג היה מעמיד את עצמו לראשות הממשלה, מסתבר שהתוצאה לא הייתה טובה יותר. הוא הרי עשה זאת בשנת 2015, ובה הפסיד לנתניהו בלא פחות מ-6 מנדטים. כעת, למרות שלא נבחר לתפקיד ראשות הממשלה, יש מי שמנסה ליצוק את אותו תוכן בתפקיד הנשיאות, ובעצם לסלול כביש עוקף לנציג העם-בנימין נתניהו שנבחר על ידי האזרחים.
טוב יעשה הנשיא הישראלי אם ישמור על גבולות הגזרה, ויידע היכן מסתיימות סמכויותיו ומתחילות סמכויותיו של ראש הממשלה. עד כה, הוא הוכיח שהוא נשיא פוליטי לחלוטין, המושפע מצד אחד של המפה הפוליטית באופן מובהק, וכדאי מאוד שיחזור לתפקיד ההיסטורי של נשיא המדינה – כמו שהגדיר הנשיא עזר ויצמן: "ממחטה היא הדבר היחידי שהממשלה מרשה לי לדחוף בה את אפי". הנשיא אינו אמור לקבוע מדיניות בעם, הוא בסך הכול אמור להיות סבא חביב המנדנד את אצבעו בחומרה כאשר נכדיו משתובבים.
מה שנעשה פה עם הנשיא הרצוג, גם בביקוריו בארה"ב וגם בשיחות בביתו, זו גניבת השלטון באופן הכי מכוער שיש. הכול נעשה כביכול בכדי לחזק את השלמות בעם, אך אין לך קרע גדול מזה – בו רוב העם מודר מהאפשרות להביא את עצמו לידי ביטוי באופן שוויוני. זה כל כך הזוי וכל כך מסואב, אך התרגלנו כבר להכל. כולם היו בטוחים שניצחון הימין אומר שינוי ודאי וכוללני במערכת, דבר שעד כה לא נעשה וספק גדול אם ייעשה בעתיד. אם הממשלה תאפשר לדברים הללו לזרום ולא תעמוד על שלה, התפיסה לפיה הימין אינו רשאי לשלוט באמת – תתקבע אצל האזרחים, וכל שאיפותיהם של אנשי הימין יישארו במקום שהיו עד כה – בחלום.
חזק