רק השבוע פורסם דו”ח יוקר המחיה של ארגון ה-OECD (הארגון לשיתוף פעולה ופיתוח כלכלי) לשנת 2022 שקבע שישראל היא המדינה היקרה ביותר מבין המדינות החברות בארגון.
לפי הנתונים, המחייה בישראל יקרה יותר ב-38% מהממוצע במדינות ה-OECD, יותר משוויץ איסלנד וארצות הברית. הנתונים שכאמור מתייחסים לשנת 2022, צפויים להיות כואבים יותר בשנת 2023 שבה כולנו משלמים הרבה יותר על המשכנתא, גלי פיטורים בהייטק ואתגרים כלכליים נוספים. הכל יותר יקר, הכיס של כולנו מרגיש את זה.
כשבועיים לפני חגי תשרי, יוקר המחיה משפיע על כלל האוכלוסיה הרבה יותר. בתקופה זו בה חוזרים ללימודים, אנחנו נחשפים שוב לסיפורים שנוגעים ללב של כולנו על ילדים שמגיעים לבית הספר ללא אוכל או עם בגדים קרועים ותכף גם נשמע שוב את הסיפורים על שולחן החג שנותר ריק ללא מצרכים בסיסיים, ושלא לדבר על בשר ומאכלים מיוחדים.
מתוקף העיסוק בגיוס המונים, אנחנו נחשפים לסיפורים האלה מידי שנה. עמותות חסד, בתי תמחוי, ארגונים קהילתיים ומוסדות רווחה, מתייעצים איתנו, ומקיימים ימי צ’רידי בהובלת הצוותים המקצועיים שלנו כדי להגדיל את המשאבים והתרומות לטובת פעילות הצדקה שלהם.
תקופת חגי תשרי מהווה מדי שנה את תקופת שיא הסיוע של עמותות המגזר השלישי לנזקקים החיים מתחת לקו העוני. השנה בעקבות גל ההתייקרויות ויוקר המחיה שממשיך להאמיר שיעור הפניות לעמותות הצדקה צפוי לעלות באחוזים ניכרים לעומת שנה שעברה ומאידך התרומות לעמותות הסיוע צפוי לפחות.
אם נחשוב על זוג נורמטיבי שאחד מבני הזוג עבד בהייטק ופוטר במהלך החודשים האחרונים או נכנס למצב של חוסר ודאות תעסוקתי, סביר להניח שבמקרה הטוב הוא יצמצם את התרומה שלו לעמותות להן תרם בעבר, במקרה הפחות טוב הוא ימנע מלתרום ובמקרה הגרוע הוא עלול להפוך בעצמו לנזקק שמבקש את עזרת אותן עמותות.
האירוע המסוכן יותר הוא, שהגל העכור הזה יפגע גם ביציבותן של ארגוני המגזר השלישי. כבר היום פונים אלינו עמותות להתייעצות וליווי מקצועי מקיף, מעבר לקמפיין צ’רידי נקודתי. אותן עמותות מבקשות סיוע בחשיבה אסטרטגית למציאת מקורות תקציביים חדשים בעקבות פגיעה בתורמים שתרמו להם בעבר.
המגזר השלישי מהווה עוגן תמיכה משמעותי לשכבות החלשות לאורך כל השנה, ובפרט בתקופות בהן ההוצאות הכלכליות גדלות כמו בתחילת שנה ובתקופת החגים. אם הסיטואציה הנוכחית שבה מחירי המחיה בישראל ממשיכים להתייקר ללא הפסקה, עלולה להיות פגיעה ממשית בפעילות העמותות וחלקן יבואו עד כדי סגירה. אסור שזה יקרה.
המדינה אכן מסייעת לארגוני הרווחה בסכומים מסויימים, אך נדרשת כאן התערבות מיידים ומשמעותית. בעולם מתוקן, המדינה היתה שוקדת על תכנון לטווח ארוך ומשיקעה משאבים בצמצום מקרי רווחה או לכל הפחות, פעילות הרווחה היתה מתבצעת כולה על ידי המדינה. אבל כעת, כשהחגים בפתח והעמותות נמצאות בפני שוקת שבורה, המדינה חייבת להקצות רשת בטחון לעמותות החסד שממלאות את מקומה ומחזיקות את אוכלוסיות המצוקה עם ראש מעל המים.
