הרפורמה המשפטית שלא עוזבת אותנו מזה תקופה ארוכה, חזרה לשולחן הדיונים בעיצומה של פגרת הכנסת, לקראת ימי כנס החורף של הכנסת הממשמשים ובאים, כאשר בהובלת נשיא המדינה נעשה ניסיון נוסף להגיע למתווה פשרה שיוסכם על הצדדים.
המתווה החדש שהציע נשיא המדינה יצחק הרצוג לשני הצדדים, יכלול התחייבות מצד נציגי הקואליציה שלא לקדם את הצעת החוק לצמצום עילת הסבירות ובתמורה, מינוי השופטים ייעשה בהסכמת שני הצדדים ויידרש לו רוב של 7 מתוך 9 – רוב שיכריח הסכמה. בנוסף, גם שאר חלקי הרפורמה יקודמו בהידברות והבנות שיבשילו להסכמה מצד אנשי האופוזיציה.
אך למרות פשרה זו, עדיין נשמעים הצדדים מתנגדים לכך, לכל הפחות בהצהרות רשמיות, אם ביש עתיד ובישראל ביתנו שתדרכו נגד הפשרה מחד ומנגד מפלגת השלטון – הליכוד, שגם שם מכחישים את הפרטים, לצד הצהרתו של יו"ר עוצמה יהודית השר איתמר בן גביר שמיהר להודיע שיתנגד לכל פשרה ומפלגת ציונות הדתית שהתחייבה להמשיך את קידום החקיקה.
איך לא, גם במקרה זה אנשי 'כוח קפלן', המובילים את ההתנגדות לכל פשרה, השמיעו את קולם וכמובן התנגדו לו נחרצות, בטענה כי אין ללפיד וגנץ "מנדט לפשרה רעה על הדמוקרטיה שתנרמל קרוב ל-225 חוקי דיקטטורה, תציל את נתניהו, תעניק לגיטימציה לממשלת החורבן בראשותו ותקדם את חזונו לדיקטטורה בחסות 'ההסכמות'", כך בדברים שאמרו ל'חדשות 12'.
התנגדותם של הפוליטיקאים, משני הצדדים, יכולה להיות מובנת. כך טבעו של עולם, להוכיח לבוחרים, עד כמה שניתן, כמה אתה דבק במטרותיך והבטחות הבחירות עמם צעדת, מבלי להתפשר ולפזול בדרך למטרה. לעומת זאת, אותם מפגינים שצועקים בגרון ניחר כנגד דיקטטורה, צועקים באותה נשימה על כך ש"אי אפשר לתמוך בפשרה שתעניק לגיטימציה לממשלת חורבן", שכזכור הוקמה בהליך דמוקרטי.
דבר אחד הם בוודאי כבר עשו – ולא בהסכמה רחבה. רפורמה למושג הקרוי דמוקרטיה.
