משל נפלא ששמעתי (בשם הרבנית מילר) והייתי חייב לשתף (שדרגתי קצת…).
היו היה בחור שקיבל הצעת שידוך מוצלחת ביותר.
ההצעה התקדמה באמת בחורה בעלת חסד מידות טובות. נשמע טוב. הגיעו לשלב הפגישות ונקבעה להם פגישה.
שעת הפגישה הגיעה הבחור נכנס למקום וחשכו עיניו. הבחורה יושבת ללא נעליים, עייפה וחסרת מצב רוח. הבחור היה בהלם. אבל מה לעשות? נקבעה פגישה.
התחילו לדבר ולאורך כל השיחה הבחורה מתווכחת איתו. הוא חיכה רק שהדבר הנוראי והמביך הזה הסתיים. למזלו כעבור שעה הסיוט נגמר והוא שב לביתו.
אימו ששמעה ממנו את קורות הזוועה שעבר ומסרה זאת לשדכנית המהוללת.
השדכנית הלומת רעם התקשרה לבחורה עצמה ושאלה אותה "הכל טוב? את נורמלית? מה הסיפור?"
אמרה הבחורה. "אני לא מבינה. עם כל הרצון הטוב, במשך החיים שהוא יחיה איתי הוא יראה אותי בהמון מצבים. רבות אני אהיה עייפה וללא מצב רוח. כמובן שאני אהיה לידו גם ללא נעליים וגם נתווכח לפעמים. אז אני מראה לו את איך שאני באמת בכל המצבים".
ענתה לה השדכנית. "טיפשה! הוא יודע שהוא יהיה לצידך בהמון סיטואציות! כל מה שהוא ביקש זה לראות אותך במיטבך ובמקום זה את מראה לו את כל הסיטואציות הפחות טובות?"
לא טענה אווילית מה שטענה הבחורה?
אבל כמה פעמים אנו אומרים את אותה טענה שלה. "למה שאני אשחק אותה לקדוש ברוך הוא בימים האלה של אלול ועשרת ימי תשובה? הרי הוא יודע איך אני בתמוז". טיפשי לחלוטין! בימים אלו אתה נפגש עם הקב"ה. הוא רוצה לראות אותך עכשיו במיטבך! הוא יודע שאולי בתמוז תתנהג אחרת, זה לא אומר שאתה צריך להראות לו את את מה שיקרה אז היום בשעת הפגישה שלכם!
