1.
וחוזר (חס ו)חלילה:
אם הממשלה הנוכחית נופלת, אין יותר אפשרות להקים ממשלת ימין חדשה. אז מה בעצם השתנה בתשפ"ג?
מעשיה יהודית ישנה, מספרת על שני מקבצי נדבות יושבי קרנות, שישבו בשעת בין ערביים בחצר בית הכנסת וחיפשו כיצד להעביר את זמנם ולשעשע את רוחם הנדכאה. אחד מהם פנה לחברו ואמר לו: אם תצליח לרדוף אחרי חתול ולתפוס אותו, אתן לך מאה רובל.
הקבצן השני קם ממקומו, החל לרוץ וכעבור זמן קצר שב כשחתול בידו. חברו חייך ונתן לו מאה רובל. כעבור כמה דקות אמר לו הקבצן השני: עכשיו תורך, אם גם אתה תצליח ללכוד חתול, גם אני אתן לך מאה רובל. הקבצן הראשון מיהר גם הוא לרוץ, חזר מתנשף ובידו חתול וזכה גם הוא במאה רובל.
אחרי שנרגעו קצת אמר הראשון: מה הרווחנו בעצם? הרי את מאה הרובל שהבאתי לך – קיבלתי בחזרה, לא השתנה משהו מהותי במצב שלנו, אז מה עשינו בעצם? אבל הקבצן השני לא התרשם וענה מיד: מה זאת אומרת מה הרווחנו, עשינו ביזנס, גלגלנו כסף, ככה עושים עסקים!
ואם תרצו, זה פחות או יותר מצבה של הפוליטיקה הישראלית בסיכומה של שנת תשפ"ג. הרבה התרחשויות התרחשו, אבל שום דבר מהותי לא השתנה.
בדיוק לפני שנה היינו בעיצומה של מערכת בחירות חמישית. בפתחה של שנת תשפ"ג עדיין לא הסתמן אף מהלך שיכול היה להביא את השינוי ולפרוץ את התיקו הקשיח, הסקרים עדיין הראו שלגוש הימין אין אפשרות להקים ממשלה, כולם השתעשעו במספר הקסם 61 וניסו לחשב כיצד בכל זאת תהיה אפשרות להשיג את מספר המנדטים הזה.
נתניהו לא התייאש והמשיך לזרוע בכולם את התקווה והאופטימיות שהנה הנה זה קורה, רק עוד מאמץ קטן, "אחד ועוד אחד שווה ארבע" הוא הכריז מאחורי הזכוכית המשוריינת בכל מקום אליו הגיעה משאית ה"ביביבא", כשהוא מתכוון שכל מצביע שיביא איתו רק עוד מצביע אחד, יעזור להקים ממשלה יציבה שתחזיק ארבע שנים. המלחמה היתה לנסות ולהצליח לעשות רק את הצעד הקטן לכיוון השישים ואחד, זה הכל.
בסופו של דבר, רק ימים ספורים לפני הבחירות העמיק הסכסוך בשמאל עם סירובה העיקש של מרב מיכאלי להתאחד עם מרצ, מה שהביא לשריפת קולות של כשלושה מנדטים בגוש השמאל, וזה לדעת רוב הפרשנים היה המהלך שובר השוויון ששינה את מאזן הקולות והביא את הימין ללא פחות משישים וארבע מנדטים, מספר שגם האופטימיים ביותר לא חלמו להגיע אליו.
ימי תחילת חשוון היו ימים של אופוריה, מצביעי הימין חשבו שהם חולמים כשהחלו להגיע תוצאות המדגמים. ריח מהפך עמד באוויר ובצדק, משבר פוליטי עמוק וארוך הגיע לכאורה לסיומו, כעת תקום ממשלת ימין על מלא שתהיה יציבה ותפתור את כל שלל הבעיות שיצרה לכאורה הממשלה הקודמת: יוקר מחיה, גל פיגועים ועוד. אף אחד לא הכיר עדיין את המילים רפורמה משפטית או עילת סבירות, וגם אם המילים הללו נאמרו פה ושם במהלך הקמפיינים, הם נבלעו ונעלמו בתוך שלל המסרים שבאמת עניינו את המצביעים.
נתניהו עלה באישון לילה לבמה במטה הליכוד ונשא נאום ניצחון, אותו נאום שכל כך רצה לנאום במשך ארבע מערכות בחירות ולא הצליח. מחיאות הכפיים ושאגות השמחה נשמעו למרחוק והאפילו על השקט המדכא ששרר במטות יש עתיד והמחנה הממלכתי, שכבר התחילו להתקוטט ביניהם מי אשם בתבוסה.
לאיש לא היה ספק שכבר למחרת בבוקר, נתניהו קורא לראשי מפלגות הימין והמפלגות החרדיות ותוך שעה- שעתיים יש ממשלה. הרי אין אופציה אחרת, לכולם ברור בדיוק מי מרכיב את הממשלה, אף אחד הרי לא ימנע את הקמת ממשלת ה'ימינעלמלא' ההיסטורית הזאת בגלל תפקידים וג'ובים ולכן גם הדיווחים שיצאו מלשכות הח"כים הנבחרים, דיברו ללא כל ספק על ממשלה שתקום תוך כמה ימים לכל היותר.
אבל אז החלו החריקות, החלו הוויכוחים ואיש לא האמין למה שהתרחש. תוך כמה ימים, במקום ממשלה קיבלו אזרחי ישראל את ההרגשה שנתניהו לא באמת רוצה את העיסקה הזאת והוא מנסה איכשהו לחמוק ממנה. השמחה והאופוריה החלו אט אט לשקוע ואת מקומן תפסה התהייה וחוסר הוודאות. ראשי המפלגות שראו את עצמן שותפות טבעיות, הבינו שנתניהו מנסה להתיש אותם ולהוציא להם את כל השמחה והחדווה שאמורות ללוות אירוע היסטורי כזה של הקמת ממשלת ניצחון.
לאורך כל ימי המשא ומתן הקשוח, היה ברור שנתניהו מנסה לנפח בלונים ולהכניס עיזים לתוך ההסכמים הקואליציוניים, כדי שאלה יתפוצצו בהמשך ויצרו לו הזדמנויות ואפשרויות לשנות את הרכב הממשלה ואולי אף להפיל אותה. חלק מהשותפים שהבינו זאת מיהרו להציב תנאים בלתי אפשריים משלהם וכך קיבלנו אירוע חסר תקדים של כנסת נבחרת ללא ממשלה, שמחוקקת חוקים משמעותיים מאוד כדי לאפשר את עצם הקמת הממשלה.
רק חודשיים תמימים אחרי הבחירות, הוקמה סוף סוף הממשלה כשחבריה מגיעים לאירוע מותשים ועצבנים, ללא בדל של שמחת חיים. אבל מצביעי הימין היו רגועים, הנה סוף סוף קמה ממשלת החלומות של ימין על מלא, עכשיו אין שום דבר שימנע ממנה ליישם את מה שמעולם לא הצליחה ממשלה לחולל ולקיים את כל הבטחות הבחירות או לפחות העיקריות שבהן, כאלה שיקלו על הביטחון האישי ועל החור בכיס של כולם. אחרי ארבע שנות כאוס פוליטי, עוד חודשיים זה לא נורא. העיקר שזה הסתיים וסוף סוף הממשלה תתחיל לעבוד.
אבל תוך ימים ספורים בלבד, יצא שר המשפטים הטרי יריב לוין למצלמות ונשא הצהרה דרמטית על רפורמה משפטית רחבת היקף שהוא מפריח לאוויר. ההצהרה היתה יריית פתיחה למלחמה פנימית כמו שלא ידעה ישראל מימיה והשאר כמו שאומרים היסטוריה. קולו של נתניהו נשמע בנושא רק אחרי יומיים ארוכים ואזרחי ישראל מצאו את עצמם בפתחה של סערה לא ברורה שהשתלבה עם גל הטרור שהמשיך להשתולל. לקח עוד קצת זמן עד שכולנו התחלנו להבין באמת את היקף האירוע הזה ומשמעותו ואת ההשלכות שלו על התקוות שהתנפצו על סלעי המציאות.
השנה העמוסה והדרמטית הזאת מסתיימת עם סקרים שנערכים אחת לכמה ימים למרות שאין אף מערכת בחירות ברקע. הסקרים הללו מלמדים שאם ישראל יוצאת היום לבחירות, שוב אין לימין אפשרות להקים ממשלה, אף שותף טבעי כבר אינו מובן מאליו. גם אם נוריד מהסקרים הללו את ההילה המוגזמת שניתנת שם למחנה הממלכתי, עדיין אי אפשר להתעלם מהמשבר בימין ומהאכזבה של המצביעים. השנה הזאת הביאה בכנפיה מהפך בקרב ביביסטים רבים, אנשים שתמכו בנתניהו ופתאום החלו להשמיע זמירות אחרות, צריך לשפשף את האוזניים כדי להאמין.
בשנה שעברה נפלה ממשלת בנט ולפיד, שנה קודם קרסה ממשלת האחדות בין נתניהו לגנץ והשנה אנו נמצאים עם ממשלת ימין שהוקמה בדרך נס בזכות משבר בשמאל, אבל כולם מחזיקים אותה כי אין להם ברירה אחרת. אם היא תיפול, אין סיכוי להקימה שוב. כך ששני הצדדים במפה הפוליטית יושבים היום בדיוק כמו אותם שני קבצנים, עם החתול שהצליחו לתפוס כל אחד בתורו, אבל עם אותה קופת מזומנים פוליטית סטטית וריקה. באופן מהותי – כלום לא השתנה. רק באופן טכני יש כעת ממשלה האוחזת בחתול ובשמנת השלטון, אבל איך אמר אותו קבצן? העיקר עשינו פוליטיקה, גלגלנו ביזנס.
אם בערב ראש השנה אשתקד היו מספרים לנו שתקום ממשלת ימין של 64 היינו חושבים שזה חלום. אם היו מספרים לנו שממשלת הימין על מלא לא תתפקד כממשלת ימין, היינו בטוחים שזה רק חלום רע. אבל שני החלומות הללו התגשמו ובעצם ביטלו זה את זה. אז מה בעצם השתנה בתשפ"ג?
2.
הימין שכח מה זה להיות ימין:
דווקא בשנה בה הוקמה ממשלת ימין על מלא, התברר המושג הזה כחלום בלתי יישים
מלבד ההתפכחות מחלום ממשלת הימין על מלא, אירועי שנת תשפ"ג הביאו עמם שאלה קיומית ומעט פילוסופית: האם אפשר בכלל לקיים ממשלת ימין בישראל?
נניח ונצא מנקודת הנחה שהרפורמה המשפטית לא היתה באה לעולם, או לפחות היתה באה במינון הנכון שלה ומקודמת לאט ובשקט בפרופורציות הנכונות. נניח שהממשלה באמת היתה עוסקת במלחמה ביוקר המחיה ובגל הטרור, גם אז מצביעי הימין היו שואלים את עצמם לאן נעלמה ממשלת הימין שלהם.
הממשלה החלה את כהונתה עם גל טרור קשה, קורבנות קדושים וטהורים שנקטפו וזעזעו את הארץ. כולם חיכו לראות איך יגיב בן גביר שמיהר לכבוש עד אז כל זירת פיגוע בהצהרות רהב, כולם המתינו בציפיה למהלכים של סמוטריץ' בשבתו כשר במשרד הביטחון וכולם ייחלו לראות את האיש שמייחס לעצמו את העשור הביטחוני השקט ביותר, מטפל בטרור כמו שהוא יודע להבטיח ולהצהיר. מיותר להזכיר – זה לא קרה.
אשמים במחדל יש למכביר. כל אחד מאשים את השני וכולם יחד מצאו גם את היועהמ"שית ובג"ץ כאשמים המרכזיים, איך לא. בממשלה אין שום 'שמאלני מחמד' אחד לרפואה שאפשר להאשים אותו בחוסר היכולת לטפל בטרור ולכן כשמשלחת ישראלית יצאה לעקבה לשיחות ישירות עם הפלשתינים, אי אפשר היה להאשים יותר את גנץ שאירח בביתו את אבו מאזן.
ממשלת הימין התחייבה בעקבה שלא להרחיב מידי את הבניה ביו"ש, ממשלת הימין יזמה אמנם את מבצע 'מגן וחץ' בעזה אבל גם זה קרה אחרי ירי בלתי פוסק של רקטות על יישובי הדרום, ממשלת הימין היא זו שמאפשרת הזרמה של מיליונים לחמאס, המאמצים שארגון הטרור עושה כדי לשמור על השקט בעזה מלמדים עד כמה התופעה הזאת עמוקה ומשתלמת לו.
ממשלת הימין הזאת הזרימה ומזרימה הטבות מפליגות והקלות לרשות הפלשתינית, רק מתוך תקוה שזה יעזור מול חמאס ושאר הארגונים הקיצוניים שכבר שולטים בפועל ביו"ש, ממשלת הימין היא זו שהקימה ועדה לטיפול ביוקר המחיה רק כדי שאפשר יהיה לספר לציבור שמשהו נעשה, מבלי שיהיו לכך תוצאות אמיתיות, ממשלת הימין היא גם זו שטיפסה על העץ הגבוה של רפורמת המשפט והיא זו שמיהרה להתקפל משם עם זנב בין הרגליים.
ממדיו האמיתיים של בן גביר התבררו לכולנו והוא נחשף כמי שכוחו בפיו בלבד, חלומותיו של סמוטריץ' על תכנית גדיעת התקווה הפלשתינית נשארו בעיקר במסמכים הארוכים שהוא כותב, בזמן שהוא מגלה שגם נתניהו וגם גלנט לא סופרים אותו ועל הנשק לרש"פ הוא מגלה מהתקשורת, אוי לבושה. נתניהו בשבתו כנתניהו הולך בין הטיפות, לא נוקט אף מהלך משמעותי ומנהיגותי, בדיוק כמו תמיד הוא ממשיך לכבות שריפות ולשמור על שקט מדומה שהולך ומתפוצץ לכולנו בפנים.
מעבר לתחושת האכזבה, כולנו מבינים שזה לא קורה בגלל שהממשלה הזאת לא רוצה להיות ימנית, היא בהחלט היתה רוצה אבל זה קורה בגלל האילוצים. מערכת הביטחון מתנהלת באחריות לפי שיקול הדעת של אנשי המקצוע ולכן כפי שזה נראה, בדרך הטבע אין באמת יכולת לטפל באיומי הטרור האימתניים הללו ובוודאי שאין לכך פתרון קסם. הרפורמה המשפטית קרסה בעיקר בגלל הלחץ הבלתי ייאמן משמאל, מה שמוכיח איזה כוחות אדירים עומדים מולנו ושולטים באמת בנעשה כאן.
כך שגם בהנחה שמהיום והלאה ייבחרו כאן רק ממשלות ימין על מלא ברוב גדול, גם אם נניח שיום אחד נתניהו יפרוש ורק סמוטריץ' ובן גביר ישלטו כאן, גם אז אין סיכוי שתהיה כאן מדיניות ימין כמו שאנשי הימין חולמים ומדברים. המציאות הפוליטית והמדינית באזורנו לא מסוגלת ליצור אקלים שמתאים לזה, זה פשוט לא יקרה.
בשנה בה הוקמה ממשלת ימין על מלא, הגיע החלום הזה לסופו, בשנה הזאת התעוררנו כולנו למציאות הזאת ולמדנו אותה בדרך הקשה. תם עידן החלומות, תם עידן הימין על מלא. ישנן הרבה פילוסופיות ותאוריות האם יש בישראל שמאל ומהו בעצם, אבל השנה הזאת לימדה שגם המושג ימין בישראל חייב לחשב מסלול מחדש.
3.
תזכורת לגבולות הכח:
אחרי שנה כזאת, זה חשבון הנפש שצריכים הפוליטיקאים ללמוד
הנקודה החיובית והאופטימית בסיומה של שנה דרמטית כזאת, היא שבאופן כללי כל הצדדים הבינו פחות או יותר את גבולות הכח שלהם.
הימין כבר לא יכול למכור למצביעיו חלומות וראשי מפלגות הקואליציה הבינו שהם חייבים לחזור ולעסוק בדברים האמיתיים שלשמם נבחרו. בשנה הקרובה ינסו כולם לאחוז במושכות השלטון, אף אחד לא רוצה ללכת הביתה כי אם זה יקרוס, אין דרך חזרה. קיימת גם אפשרות שגנץ ימצא איכשהו את דרכו לתוך הממשלה ואז בן גביר יצטרך להחליט אם הוא רוצה ללכת או להישאר בתנאים החדשים, אבל כך או כך, איזו ממשלה שלא תהיה, היא תהיה חייבת להתעסק בעיקר ולנסות לאסוף את השברים.
גם המפלגות החרדיות גילו את גבולות הכח והבינו שאין לנו על מי להישען, גם לא על שותפים טבעיים, אוהדים ומחייכים. אי אפשר לצאת בהצהרות רהב כוחניות, יש לפעול בהשתדלות נכונה בדיוק כמו שהורו רבותינו זצוק"ל ויבדלחט"א, גם כשמדובר בממשלת ימין ידידותית. חוק מעמד בני הישיבות למשל, נמצא כעת בסימן שאלה וכפי שזה נראה כעת, קיים סיכוי סביר שלא תהיה כל חקיקה אלא איזשהו הסדר ביניים שיאפשר את המשך קיומם של היכלי התורה ללא הפרעה. וגם זה נתון שצריך לעמוד מול עינינו כלקח לעתיד, במיוחד לקראת גל ההסתה הנורא הצפוי לנו.
השמאל מצידו הבין שמה שהוא לא קיבל בכח, הוא קיבל ביותר כח אבל גם זה מוגבל. ההפגנות והסרבנות אכן מוססו את הרפורמה אבל לכח הזה יש אפשרות רק להרוס, לא לבנות. מחאה ציבורית כזאת יכולה אולי להפיל ממשלה אבל בשום אופן היא לא יכולה להקים ממשלה. ביום פקודה כשנצא לקלפיות, יצטרכו מפלגות השמאל להציע תכנית פוזיטיבית במקום סיסמאות רחוב קצביות וקולניות. וגם זה לקח חשוב שהם למדו מהשנה הנוכחית.
אפשר אולי לומר בעדינות ובאופטימיות, שהשנה הזאת שברה הרבה רגלי גאווה, כולם מכל הצדדים חטפו מכה וספגו תזכורת ברורה מלמעלה. ואולי, אולי אם נבחרי הציבור יקבלו מזה שיעור קצר בענווה ובמגבלות הכח האנושי, תיראה הפוליטיקה של תשפ"ד קצת יותר רגועה, שפויה ויעילה.
תחל שנה וברכותיה.
הטור פורסם במוסף 'יתד השבוע' מבית יתד נאמן
לתגובות: [email protected]
