נתניהו לא מתכוון ללכת לשום מקום – וזו הסיבה / יוסף טיקוצ’ינסקי

1.
רק הכסא אגדל:
חשבנו שמשהו ישתנה אחרי המלחמה, אז חשבנו. הפוליטיקה לא מתרשמת מהאסון הנורא

לא עושים פוליטיקה בזמן מלחמה, גם לא בזמן הפוגה. פשוט לא עושים, מה לא ברור?

אפילו נתניהו אמר את זה, אפילו לפיד אמר את זה, כולם אמרו את זה. כולם הסכימו על זה שלא עושים פוליטיקה בזמן מלחמה.

רק כבדרך אגב, לפיד וראשי האופוזיציה מאשימים את נתניהו שהוא עושה פוליטיקה בזמן מלחמה, רק כבדרך אגב נתניהו מקפיד לומר שלכל ענין האחריות והפוליטיקה יהיה זמן אחרי המלחמה ולא צריך לעסוק בזה עכשיו, אבל חוץ מזה – כולם מסכימים שאסור לעשות פוליטיקה בזמן מלחמה.

אה, ועוד משהו. מחאת משפחות החטופים האומללות קיבלה צבע פוליטי חזק מאוד, שגרם לחלק מהמשפחות לפרוש מהמטה המונהג בידי יחצ”ן ידוע עם אג’נדה יותר ידועה. אבל חוץ מזה הכל ענייני, חוץ מזה לא עושים פוליטיקה בזמן מלחמה.

ומה זה אומר שלא עושים פוליטיקה בזמן מלחמה? אז ככה: מחוץ לבנין הכנסת הוקם אוהל מחאה מעוטר כולו בשלטים הקוראים לנתניהו להתפטר, אבל בתוך בנין הכנסת יושב נתניהו ועורך פגישות עם חברי כנסת מהליכוד. על פי ההדלפות מאותן פגישות שעשו את דרכן למהדורות החדשות, נתניהו מוודא בפגישות הללו שאין לאי-מי מחברי הליכוד תכניות לפרוש מהמפלגה או להצטרף להתארגנות פוליטית כלשהי שתחתור תחתיו.

נתניהו אומר לאותם חברי כנסת כי הוא היחיד שיידע למנוע הקמת מדינה פלשתינית בעזה וביו”ש אחרי המלחמה ורק הוא זה שיידע לנהל את המדיניות מול ארה”ב ומול הפלשתינים, אמירות מעניינות בהחלט שהיו נשמעות אפילו אמינות באופן כלשהו בימים שלפני שואת יהודי הדרום.

בשבועיים האחרונים נפוצו דיווחים לפיהם נתניהו מתכוון להתפטר מתפקידו ולהשאיר את הליכוד ואת גנץ להתמודד לבדם מול הכאוס הביטחוני. דיווחים אחרים דיברו על כך שהוא מתכוון לצאת לבחירות מיד אחרי המלחמה, הדיווחים הללו גרמו גם לתזוזות והתלחששויות במערכת כולה ובעקבות כך ככל הנראה יזם נתניהו את הפגישות עם חברים רבים בליכוד.

למעשה, מי שמפיץ את הדיווחים הללו או מאמין להם, כנראה לא מכיר מספיק טוב את הד.נ.א. של נתניהו ואת הנעשה בעומק ראשו ונפשו של האיש שמנהיג את מדינת ישראל יותר שנים מכל ראש ממשלה אחר אי פעם.

נתניהו לא מסוגל – לא נפשית ולא פיזית – לעשות שום מהלך שיקצוב באופן כלשהו את כהונתו או יהפוך את שעון החול לסיום תפקידו. לאורך השנים האחרונות ומערכות הבחירות המתישות, היו אינספור סיטואציות בהן היה ברור שהוא יחתום על איזשהו הסכם רוטציה או יעביר את השרביט למשמרת אצל מישהו בליכוד, אבל זה אף פעם לא קרה למרות שהיה בכך אז הרבה היגיון. וזה לא קרה כי משפחת נתניהו לא בנויה לדבר כזה, זה נוגד את חוקי הפיזיקה ואת סדרי העולם הקדומים.

גם עכשיו במלחמה האיומה ואחרי כל המחדלים שנחשפו, כולם קוראים לנתניהו לקחת אחריות או אפילו להתפטר, כולם מסכימים שגם אם זה לא הזמן לעסוק בכך, הרי שאחרי המלחמה הוא יצטרך לפנות את כסאו משום שזה מה שעושה כל מנהיג שפוי בעולם עוד לפני ועדת חקירה, כולם צופים שנתניהו כבר לא ינהיג יותר את מחנה הימין ושהוא את שלו עשה וסיים, כולם חוץ מאיש אחד: נתניהו עצמו. הוא אמנם מנסה לשדר שהוא לא עושה פוליטיקה בזמן מלחמה, אבל המהלכים שלו מעידים באופן ברור על כוונותיו ותכניותיו.

הוא מדבר בטרמינולוגיה של תיקון הכשלים, הוא רומז בחוץ ואומר במפורש בשיחות סגורות שרק הוא זה שיידע להמשיך ולהנהיג את ישראל בעתיד ולהיות אחראי לשלומה וקיומה, כאילו כלום לא השתנה. כל מי שמכיר את נתניהו קצת יותר מסתם תמונות או נאומים בתקשורת, מבין שלמרות שכל מנהיג בעולם היה יורד מהבמה אחרי אירוע נורא כזה, נתניהו פשוט לא מתכוון לעשות זאת.

אם נדייק יותר, נתניהו לא ממש עושה פוליטיקה עכשיו. הוא לא יעשה אף צעד משמעותי, הוא לא ייצא לבחירות ובוודאי שלא יתפטר, שום מהלך פוליטי דרמטי לא יקרה כל עוד המצב הוא כפי שהוא היום. רק אם תושג תמונת ניצחון גדולה מול חמאס או ששמו יטוהר בוועדת החקירה, רק אז הוא ישקול מהלכים של ממש. עד אז, הוא שומר על הבייס, מחזק את בדקי הבית ומוודא שאין זליגות מהגוש הקיים.

למעשה, אי אפשר לבוא בטענות לנתניהו עצמו. הוא לא פועל בחלל ריק, הוא מתמודד עם זירה לא הוגנת ולא פשוטה בכלל. אוהל המחאה שהוקם מול הכנסת קורא לנתניהו להתפטר, קריאה שיכולה להישמע הגיונית אחרי המחדלים הנוראים. מאוד טבעי שאזרחים מתוסכלים ידרשו מהדרג המדיני לקחת אחריות ולשלם מחיר. אבל אם אכן היה מדובר באזרחים מתוסכלים, השלטים היו פונים לכל שדרת ההנהגה והפיקוד.

בכל יום מתגלים פרטים חדשים ומחרידים החושפים שהמידע המודיעיני היה קיים ולא סתם קיים אלא מונח על השולחן, בניירת ובמצגות, אבל בכירי המודיעין עשו מעשה גולדה מאיר, דחפו את כל המידע למגירה הסגורה והמשיכו בחייהם. ההפקרות זועקת לשמים והיא עולה מדרגת המפקד הזוטר ביותר בשטח, דרך ראשי מערכות המודיעין ועד לראש הממשלה עצמו. ולכן היה מצופה שזה מה שנשמע מאותם אזרחים מתוסכלים שפתחו במחאה לכאורה ספונטנית.

אבל כשהמחאה פונה לאיש אחד בלבד תוך התעלמות מופגנת משאר נושאי התפקידים, יושב נתניהו בחדרו, צופה מהחלון ומבין שגם שואת יהודי הדרום לא שינתה כלום וגם לא זעזעה חלק נכבד מאזרחי ישראל. הם ממשיכים לעשות פוליטיקה ולרדוף אחריו באותה רדיפה פוליטית שעשו לפני המלחמה.

אז אם זו הזירה שהוא מתמודד איתה, למה מצופה ממנו לנהוג אחרת? אז הוא מגיב באותה צורה וממשיך להיאבק איתם בחדוה ובעיזוז בדיוק כפי שעשה לפני האסון, הם מדברים פוליטיקה והוא חושב פוליטיקה. והם מצידם מפרגנים לו מכל הלב וממשיכים במחאה חד סטרית שבסופו של דבר מחזירה את כל הביביסטים הביתה ומחזקת את כוחו האלקטורלי של גוש הימין, אירוע שכל כולו רווח נקי לנתניהו.

המצב הזה מתסכל עד כדי יאוש. מאז פרוץ שואת יהודי הדרום אנו שומעים פרשנים והוגי דעות הטוענים שישראל של אחרי המלחמה כבר לא תהיה אותה מדינה, החברה בישראל לא תהיה אותה חברה, יהיה פה תהליך קשה של חשבון נפש כמו אחרי מלחמת יום כיפור, אבל אז אנחנו חוזרים להביט סביב, מציצים מהחלון ומגלים ששום דבר לא באמת השתנה, השמש אותה שמש, הגשם אותו גשם והפוליטיקה הישראלית היא אותה פוליטיקה. כנראה שהאסון לא היה מספיק מזעזע רח”ל כדי לנער את הלוחות הטקטוניים מתחתינו.

בשבוע הקרוב תחל הכנסת בדיוני התקציב המתוקן ואנו צפויים לראות מאבק קשה של האופוזיציה נגד החוק, בגיבוי המחנה הממלכתי שהפכה להיות חלק מהממשלה אבל מתפקדת כאופוזיציה בתוך הקואליציה. עוד לא ברור מה יהיה מצב המלחמה והאש אבל מצלמות התקשורת כבר מכוונות למליאת הכנסת ולוועדות, שם ממתין אירוע פוליטי על מלא כמו בימי שגרה. דמם של ההרוגים הי”ד עדיין תוסס אבל נבחרי הציבור עסוקים כבר בקטטה פוליטית ופופוליסטית של קואליציה נגד אופוזיציה.

מסתבר שלמרות הצקצוקים, ההרהורים ומאמרי הדעות המרהיבים, שואת יהודי הדרום לא זעזעה אותנו ולא שינתה כלום מהישארליזציה שאנחנו מכירים. ואם לא זה, מחריד לחשוב מה צריך לקרות כדי שמשהו בכל זאת ישתנה פה, שלא נדע.

2.
ההתפכחות טרם הגיעה:
כפתור ההפעלה של הפיגוע בירושלים נמצא אי שם מתחת חאן יונס, ושלא יספרו לנו אחרת

בשעה ששורות אלה נכתבות, עדיין לא ברור לאן פניה של ההפוגה מועדות ועד מתי היא תימשך, מתי תתחדש הלחימה כפי שמבטיחים בדרג המדיני והצבאי, האם היא בכלל תתחדש ואם כן – באיזו עוצמה.

נתניהו והדרג הצבאי מבטיחים שוב ושוב שהמלחמה לא הסתיימה וזו רק שאלה של זמן עד שהאש תתחדש בדרך למיטוט חמאס והסרת האיום מעזה. בינתיים, ישראל מדשדשת כבר למעלה מחמישים יום בבוץ העזתי ועל פי ההערכות צה”ל עוד לא הגיע ליותר משני שליש מהרצועה, חמאס שומר על כוחו ומצליח לשטות בישראל ולנהל עסקאות כרצונו כשגם יכולות השיגור שלו לרוב חלקי הארץ נשמרים באופן מלא.

הפיגוע המזעזע והמחריד שהתרחש בירושלים בבוקר יום חמישי, ממחיש באופן מזעזע את היכולות של חמאס ואת שיטות הפעולה של הישמעאלים השפלים צמאי הדם. הקונספציה הידועה שקרסה בבוקר שמחת תורה, היתה בנויה הרי מההבנה לפיה חמאס מורתע, שחמאס לא חפץ במלחמה ושפניו של סינוואר להסדרה שתעניק לו טובות הנאה כלכליות ושלטוניות ברחוב הערבי.

זה המסר שמנהיג חמאס דאג לשדר כלפי ישראל, כשבמקביל הוא עודד באופן מעשי את תאי הטרור שלו ברחבי יהודה ושומרון. באופן רשמי חמאס לא נהג ליטול אחריות על הנעשה בג’נין, בחברון או בשכם, אבל הדגלים והאג’נדה של חמאס שולטים בכיפה ירוקה על כל בית ומסגד ביו”ש.

בהנהגת ההתיישבות דרשו אחרי כל פיגוע לגבות מחיר מחמאס בעזה משום שברור שההכוונה לטרור כמו גם הכסף והנשק, מגיעים משם. אבל חמאס דאג תמיד להסתתר ולהעמיד פני תם, למקבלי ההחלטות בירושלים ובקריה היה מאוד נח לשתף פעולה עם התזה הזאת ולשמור על הפרדה בין עזה ליו”ש, כי לאף אחד לא היה רצון וכח לפתוח במלחמה נוספת לצד ההתמודדות עם הטרור בלב הארץ.

גם אחרי שקרסה התפיסה הזאת בקול רעש גדול ומחריד, ממשיכה ממשלת הימין לשמור על התפיסה כאילו יו”ש לא קשורה לעזה והכנסת אלפי הפועלים משם היא רק אחת הדוגמאות לכך.

כעת הגיע הפיגוע המחריד בירושלים וחשף עוד חלק בזרועות התמנון של הצורר מעזה. הפיגוע בוצע על ידי מחבלי חמאס ובאופן לא שגרתי חמאס נטל עליו אחריות רשמית. אי שם בבונקרים של עזה יושב סינוואר ומחזיק את הבטן מרוב צחוק. ביד אחת הוא מפעיל את כל העולם שילחץ על ישראל להאריך את ההפוגה ועוד להתפשר על מספר החטופים שדרשה מלכתחילה, הוא נהנה מהנאיביות האמריקנית שדורשת להכניס לו דלק ומזון בשפע, וביד השניה הוא שולח את מחבליו לרצוח יהודים קדושים בעיר הבירה של ישראל.

אי אפשר להיתפס לתמימות ולגלגל עיניים, עקבות הפיגוע מובילות באופן ברור לכפתור ההפעלה הנמצא אי שם מתחת לחאן יונס. מערכת הביטחון יכולה לספר לעצמה ולנו הרבה סיפורים על טרור יחידים שהגיע ממזרח ירושלים, אבל זו עבודה בעיניים ועבודה מסוכנת.

הפיגוע הזה אינו מקרי, הוא מכוון בדיוק ומתוזמן היטב כחלק מאכזריות חמאס שנהנה להתל בישראל ולהראות את כוחו בדיוק בנקודות הנכונות. סינוואר יודע היטב שמטוסי חיל האוויר לא יעלו שוב על שמי עזה בגלל הפיגוע הזה, הוא יודע שמדינת ישראל לא תגבה ממנו שום מחיר כל עוד עסקת החטופים מתנהלת ויכולה גם להימשך, אז הוא פשוט עושה את זה, כי למה לא.

3.
בעד הנפש:
סינוואר ידע היטב איך לייצר את סערת הרגשות הישראלית מול שובם של החטופים

קשה היה שלא להתרגש התרגשות כנה ואמיתית, מול המחזות המרנינים של שבויים החוזרים ממרתפי חמאס ויוצאים מאפלה לאורה. ילדים רכים עם מבט תמים ומפוחד בעיניהם פוגשים שוב את בני משפחתם, נשים מבוגרות החוזרות לחיק נכדיהם, באמת מחזה נוגע ללב.

יחד עם המחזות המרגשים, מגיעות גם עדויות הזוועה שהחטופים מביאים עמם, המספרות על שפלות ואכזריות הפלשתינים הנאצים שהחזיקו בהם ללא גרם של אנושיות ובניגוד לכל אמנה בינלאומית. לא בטוח שנפשם הרכה של המשוחררים תשוב אי פעם לאיתנה והם זקוקים להרבה רחמי שמים כדי לנסות ולהתאושש איכשהו מהטרגדיה הבלתי נתפסת שפקדה אותם.

עדויות הזוועה הללו מוכיחות כי ארגון הטרור חמאס יודע בדיוק איך להתנהל מול מדינת ישראל. הארגון מנוהל על ידי אותו מנהיג פסיכופט שכגודל ההפרעות הנפשיות שלו כך גודל ההבנה שלו איך להתעלל ואיך להתאכזר לישראל ועל אלו כפתורים בדיוק יש ללחוץ כדי להשלים את מבוקשו.

בירושלים טוענים שסינוואר ירד על הברכיים וביקש את עסקת החטופים בגלל ההפצצות הכבדות והלחץ שהופעל עליו. בפועל, הוא ידע בדיוק מה יקרה בישראל כשעסקה כזאת תצא לדרך.

אחרי חמישים יום של אזעקות וחרדה, יישבו אזרחי ישראל מול המסך והעיתון וידמעו בהתרגשות מול תמונות הילדים החוזרים מהתופת. השקט השורר באין שיגורים ואזעקות ינעם מאוד לאוזן הישראלית שרוצה גם לראות כותרות בעיתון שלא מספרות על עוד חיילים הרוגים, אלא על ילדים שחוזרים הביתה.

החיילים בשטח כמו גם רבים בציבור הימני מנסים לשמור על איזון ולצעוק בכל כוחם שאסור לעצור, שחייבים להמשיך ולמוטט את חמאס, אבל דעת הקהל הכללית במדינה עלולה קצת להשתנות אחרי תמונות כאלה, לא כולם ישושו לחזור למלחמה, לטילים על תל אביב ולחיילים הרוגים ל”ע בעזה, ואולי הממשלה תאבד טיפ-טיפה מהלגיטימיות שלה לחזור לאש. זו המלחמה הפסיכולוגית שסינוואר ימ”ש מנהל בתחכום רב.

גם אם דעת הקהל נוטה עדיין לנקום בחמאס ולחדש את המלחמה בכל העוצמה, משהו בסבלנות הישראלית נשחק אחרי אירוע כזה. ולשם בדיוק מכוון סינוואר. הוא מנצל את הנפש היהודית העדינה ויודע איך לפרוט עליה, הוא מנצל היטב את האנושיות היהודית של ישראל ואת קדושת החיים, ומשחק בה היטב מול ההתבהמות הישמעאלית וצימאון הדם של חמאס המחנך את ילדיו על קדושת המוות והג’יהאד.

המציאות הזאת כואבת, מכעיסה ועושה לכל אחד חשק ראשוני לצרוח לדרוש את מחיקת חמאס בכל הכח. אבל במחשבה שניה, אפשר גם לראות בכך מקור למעט אופטימיות. כשהקב”ה יצילנו מידם, יישאר לנו רק לשמוח ולהודות שלא איבדנו צלם אנוש, שלא שם חלקנו כהם, שגם הגויים השפלים ביותר מבינים שלעם היהודי חשובה הנפש, חשובים החיים, שעם ישראל מקדש את צלם האנוש גם מול המרצחים השפלים ביותר.

אין חולק שיש להפעיל יד קשה וחסרת רחמים מול הטרור הפלשתיני – נאצי, אבל יחד עם זאת אנו חייבים לשמוח על כך שאפילו חיית הטרף בעזה מבינה מי אנחנו ומה מעלתנו.

הטור פורסם במוסף ‘יתד השבוע’ מבית יתד נאמן
לתגובות: [email protected]