סוד הקיום החרדי / עו"ד נתן רוזנבלט על הבחירות המקומיות ומצוקת הדיור

לפני שנים רבות סיפר לי מורי ורבי הגר"מ קסלר שליט"א שאמר לו מרן הגראי"ל זיע"א, שאם היה באפשרותו היה מבטל כליל את כל הבחירות בציבור החרדי. לקח לי זמן רב להבין את פשר הדברים, שהרי בחז"ל שנינו שאין ממנים פרנס אלא אם נמלכין בציבור, אך עם הזמן הבנתי שלא רק כהשקפה אמר כן, אלא כפרקטיקה: ההבנה הפשוטה שבציבור החרדי אין באמת בחירות בדרך כלל. כל אחד מצביע לפי מחנהו ולפי דגלו. ואם כן כל הדם הרע – שעומד להישפך בשבועות הקרובים (מטאפורית) – מיותר.

המערכה החשובה ביותר היא בעיר החרדית השלישית בגודלה, בית שמש. וזאת בשל עתודות הבנייה הבלתי נגמרות שהעיר יכולה להעמיד לנו ולצאצאינו לכמה דורות, עד ביאת המשיח ועד בכלל. גם אחרי ביאת גואל צדק נצטרך הרבה דירות, והעיר הזו בהחלט יכולה לספק את הסחורה.

ולכן חשוב ביותר שבראשות העיר יעמוד אדם שמחויב לציבור החרדי. המצב כיום הוא שהרבנית בלוך עושה כל שביכולתה על מנת לעצור את מעבר עתודות הקרקע לידי הציבור החרדי. כולל נקיטת שיטות לא קונבנציונליות, כגון החלפת זוכים בהגרלות משרד השיכון, הקצאת שטחים ובניינים למטרות בעייתיות מבחינתנו, ועד לאילוץ קבלנים לשווק לאוכלוסייה לא חרדית-קלאסית.

תשאלו את תושבי רמה ה' או רמת אברהם, אשר כמעט איבדו במהלך הקדנציה את האפשרות להתגורר בבתיהם. אלמלא חסד עשה עימם ועימנו הקב"ה שהצליחו לעצור חלק מהגזירות ולדחות חלק אחר עד לאחר הבחירות הבעל"ט. הם עדיין צריכים להיאבק על זכויות פשוטות כמו מקום תפילה או לימודים, בשל פעילותה הלא מוסתרת של ראש העיר (היוצאת?). מבחינתה היא צודקת, על כך נבחרה. רק צריך לדאוג שלא תיבחר שוב.

ועל מנת להבטיח את אי היבחרה, יש לעשות הרבה: לשכנע אנשים מחוץ למחנה, לשנע, לפעול ולהפעיל כי הרבה גופי תורה תלויים בזה.

אך למרות החשיבות של עתיד הדיור החרדי, יש דבר אחד שהוא חשוב יותר אפילו מזה, והוא: עתיד ה צ י ב ו ר החרדי, כי יום לאחר הבחירות, נצטרך לשוב ולשבת כל העדות והחוגים יחדיו. הגרלות משרד השיכון אינן מבחינות כידוע בין בוחרי ג, כח, דגל, ש"ס ועץ (סליחה אם שכחתי מישהו). היא מערבבת את כולם, ובת קול מכרזת בית פלוני לפלוני, ולפלוני, ולפלוני. רצון השם הוא שיגורו יחדיו בבית משותף אחד. ולכן לא כדאי למתוח את החבל יותר מידי ולהחליף האשמות, אשר רובן, או שאינן נכונות או שהצד שלך לא יותר טוב בהן. כולם הפרו הבטחות של פוליטיקאים ולכולם יש סיבות טובות לכך. אין טעם לריב על כך.

מתוך עשרת הקוראים, יש כמה בגילי. הילדים של תשמ"ט זוכרים היטיב את הצלקות, איך רבנו עם הילדים השכנים, ובמקרה שלי גם עם החברים בכיתה (אז עדיין נהגו ללמוד, רחמנא ליצלן, כל החוגים יחדיו באותה כיתה). איש מאיתנו לא רוצה לחזור למריבות הללו שקרעו בניינים, משפחות וקהילות.

אך מלבד הרובד הטכני של הצורך בחיים משותפים, יש כאן משהו עמוק בהרבה. מדובר בסוד הקיום של הציבור החרדי.

אנתרופולוגים רבים ניסו לתהות על סוד הקיום שלנו. כיצד זה שבעוד כל אידיאולוגיה קמה ונופלת, כולל כאלו שומרי תורה ומצוות, הציבור היחיד שרק גודל ומתחזק מיום ליום, הוא הציבור החרדי. הם אינם מבינים, כיצד מערכת שדורשת כה הרבה מכל אחד מחבריה, גודלת ומתעצמת, ואיך כל אחד מהציבור חש גאווה עצומה להשתייך לציבור האיכותי ביותר בעולם?

סוד הקיום של הציבור החרדי הוא כמובן במילה אחת: התורה, ובשתי מילים: גדולי התורה! הציות המוחלט לגדולי התורה הוא העמוד המרכזי עליו עומד הציבור החרדי, ועומד איתן. שום רוח לא יכולה ולא תוכל לו לעולם.

זה אמנם בעיקר הבטחת הקב"ה כי לא תישכח, אך יש בזה גם הסבר פשוט: בכל ציבור ישנן שאלות כבדות משקל מידי פעם. אם כל אחד מחליט בעצמו מה הוא צריך לעשות ואיך הוא צריך להכריע בסוגיה ציבורית פלונית, מטבע הדברים חלק מהציבור יחליט כך וחלק אחרת. הוויכוחים שיתחילו בנעימות יגלשו לדיונים סוערים במהירות, תיווצרנה שתי קבוצות ויותר, ומכאן הדרך לפילוג שותת דם – קצרה ורצופה בהרבה "לשם שמיים".

אמר לי פעם אחד מגדולי המחנכים, כי בלתי ניתן לנחש מראש מה יהיו הניסיונות של ילדינו בדור הבא. בדיוק כפי שהורינו לא יכלו בשום אופן לחלום על הניסיונות שיש היום. לפיכך, לא יעזור לכאורה כל חינוך, משום שהוא מושתת על המצב הנוכחי ולא חוזה את העתיד. יש רק עצה אחת: אם נלמד את ילדינו לציית באופן מוחלט לגדולי הדור, זו הערובה היחידה להישארותם כאן.

אמנם, ישנם כמה שיטות בין גדולי ישראל, אך כל אחד יודע לאיזה חוג הוא שייך ומי הגדול "שלו" ומה היא עמדתו. מי שלא יודע ומחליף כל יום גדול אחר, כדאי לו להחליט מייד, בטרם יהווה הוכחה בעצמו להיכן מגיעים ללא ציות.

כך שאין כל טעם ותוחלת בניסיון לשכנע את הזולת להצביע עבור מועמד של החוג שלך (או במקרה בית שמש: האם בכלל להצביע בניגוד להוראת רבותיו). זה גם לא יעזור וגם לא כדאי. רק נזקים ייצאו מכך, והם גדולים בהרבה מכל נזק אחר שיכול להיגרם אם פלוני שאינך אוהד ייבחר חלילה.

סיפור פרטי/ציבורי: לפני למעלה מעשור התקיימו בחירות במודיעין עילית. סברתי (ועודני סבור) כי הרב גוטרמן מחזיק כח רב מידי ושליטה מוחלטת על מועצה ללא אופוזיציה. ביחד עם חבריי השגתי מאות חתימות, שילמתי את הערבות, והגשתי רשימה נגדית בראשותי.

במהלך מערכת הבחירות התברר לי מה שכתבתי כאן, כי אף אנשים שסבורים כמוני ומאוד רוצים בהצלחת הרשימה, לא יכולים לתמוך ואפילו לא להצביע בעדה. משום שהם מבינים כי סוד הקיום הוא הציות לגדולי הדור.

לאחר טלפונים מנכדי גדולי הדור, על הצער שנגרם למרן הגראי"ל והגר"ח, עליתי לביתו של מו"ר רב העיר. ולאחר דברים ששמעתי ממנו, נסעתי לבני ברק. נכדיהם של שני גדולי הדור הכניסו אותנו לבתיהם של גדולי הדור, אשר דרשו במפגיע כי הרשימה תוסר.

לא יכולנו לעמוד בפני זה והסרנו את הרשימה. כל הכסף (הערבות לבדה היא 22,500 ₪ לא כולל כל הפרסומות וכו') ירד לטמיון, אבל היה שווה את שכר הלימוד על סוד הקיום של הציבור החרדי (אגב, קבלתי מהם בתמורה הבטחה וברכה, לנושא מסוים שהעיק עליי באותה תקופה. ואכן, זכיתי לישועת השם באופן מופלא ביותר).

נחזור לבית שמש. לא כל כך משנה אם ייבחר מועמד א' (א'בוטבול) ב' (ב'לוך) או ג' (ג'רינברג), צריך לזכור כי למחרת הבחירות נצטרך לגור יחדיו א' (אשכנזים) ב' (בני עדות המזרח) וג' (אגודת ישראל על כל חלקיה) יחדיו. ולגבי הדיור? בכל מקרה הרוב החרדי במועצה יהיה מוצק ובלתי ניתן לערעור, כך שהנזק הוא מוגבל.

גם האיום על פילוג צפוי בבחירות לכנסת הוא איום סרק. אין אחד מגדולי ישראל שייתן ידו לסכן את כלל היהדות במדינה בשל מחלוקת על המקום החמישי במועצת עיריית בית שמש. לעומת זאת, האיום על המשך מסורת התורה, עם ערעור מעמדם של גדולי ישראל, הוא דווקא כן מוחשי, ומאיים הרבה יותר מאשר הטילים של חיזבאללה.

ועוד משהו: בכל מערכות הבחירות פעלתי להצלחת ג', וברבות מהן אף עמדתי בראש המטה. אגלה לכם סוד קטן מאחורי הקלעים: לפעמים המחלוקת מבוימת, לעיתים אפילו בהסכמה שקטה עם הצד שכנגד. מה לעשות, מחלוקת זה התבלין הטוב ביותר למערכת בחירות. הוא דרוש כמו פלפל שחור לצ'ולנט, על מנת לגרום לעוד כמה עצלנים בשולי המחנה שלך להצביע. השאלה היא האם זה שווה את המחיר, והתשובה היא: לא! יותר מכמה פירורים של פלפל שחור יגרמו לצ'ולנט הטעים ביותר להיזרק.

מדור זה אינו עוסק בשום אופן בפוליטיקה פנים חרדית, ואין לראות כל רמז לצד זה או אחר. המטרה היא רק להעלות את הנקודה השייכת לעניין הדיור, והגבולות גם במאבק הזה. כי בשביל דיור חרדי צריך שיהיה קודם ציבור חרדי.