1.
לעסוק במהות: למישהו בלשכת ראה"מ היה חשוב מאוד לבזבז הרבה זמן אוויר על הדברים החשובים פחות כמה וכמה סיפורים קטנים יותר וקטנים פחות, רדפו זה את זה במהלך הימים האחרונים ובמהלך התקופה האחרונה, תקריות קטנות שכשהן משתלבות זו בזו, הן מספרות סיפור לא בלתי מעניין.
לשכת ראש הממשלה, הקדישה השבוע זמן די רב לעיסוק בנושאים העומדים ברומו של עולם. זה התחיל בנסיעתו המפתיעה של בני גנץ לארצות הברית ונגמר בשעות ארוכות של ניסוח הודעה תמוהה לתקשורת על ממצאי ועדת חקירת אסון מירון.
נסיעתו של גנץ אמנם גורמת לנתניהו הרבה כאב בטן, אבל מן הסוג שיש לו בכל יום ראשון כשהוא נכנס לישיבת הממשלה ורואה את שרי המחנה הממלכתי יושבים סביב השולחן. שלל הדיווחים וההדלפות שחגגו מאחורי הקלעים של הפרשה המוזרה, העידו שהנסיעה הזאת היא לא אסון כזה גדול. לשכת ראה"מ ידעה מראש ואף סידרה כרטיסים לפי הפרוטוקול, אבל בשיחה אישית בין נתניהו לגנץ בצהרי יום שישי שעבר הבין נתניהו לראשונה את משמעות הענין.
מאז ועד לרגע זה, עוסקת התקשורת כולה בשאלה עד כמה נתניהו עיקם אפו על הנסיעה ולאיזה כיוון, האם הלשכה אכן שילמה על הכרטיסים או שהתשלום התגלגל על הח.פ. של מפלגת המחנה הממלכתי, האם מייק הרצוג יקבל את פני השר בנחיתתו על אדמת היבשת הגדולה והאם השגרירה חוטובלי תכין את הביקור המתוקשר ותפרוש את השטיח האדום, או שתשאר בלשכתה.
מניסיון העבר, אם לשכת נתניהו מפרנסת את התקשורת בסיפורים ותדרוכים על נושא מסוים, יתכן מאוד שהם רוצים שלא נדבר על משהו אחר ושלא נשים לב למה שהם לא רוצים שנשים לב. וברוך השם לא חסרים היום נושאים שלשכת ראה"מ מעדיפה שלא נשים לב אליהם, ויתכן שהם קשורים גם ליחסים של נתניהו עצמו עם הבית הלבן באמשים אלה.
ממשלת ישראל וצה"ל יוצאים מגדרם ממש במאמץ גדול – אין דרך אחרת להגדיר זאת – כדי להכניס סיוע הומניטרי לעזה. זה קורה כמעט אך ורק בגלל הנשיא היושב בבית הלבן ומצודתו פרוסה על מיליארדי הדולרים העושים את דרכם למערכות החימוש וההגנה של ישראל. לצד הדולרים, זורמות מוושינגטון גם המילים הפחות נעימות שביידן משמיע על נתניהו והפרדוקס הזה הופך להיות קצת מביך.
בימין שמימין לנתניהו זועמים ממש על המאמצים הכבירים ועל הרעיונות יוצאי הדופן שישראל מוצאת כדי לאפשר לאמריקה ולמדינות ערב להכניס סיוע לשטח האויב, אם זה בהצנחה מהאוויר, אם זה דרך הים, אם זה בפריצת מעברים לא קיימים לאורך הגבול ההרוס, נדמה שנשאר רק למצוא איזו מנהרה להכניס דרכה את החבילות והתמונה תהיה מושלמת, היא תשתלב היטב עם התמונות המגיעות מעזה של חמושי חמאס בוזזים את כל הסיוע למחסניהם הפרטיים תוך הפעלת ירי ואלימות אכזרית כלפי האזרחים האומללים. העולם רואה ומבין זאת היטב ובכל זאת הכנסת הסיוע נמשכת באין מפריע.
אם בן גביר, סמוטריץ' ועוד כמה ימניים בליכוד היו באים לחדרו של נתניהו כדי להתלונן על המצב הזה, הם היו מוצאים אותו יושב שם עם בכירי מערכת הביטחון וסוגר איתם על ההתנהלות בהר הבית בחודש רמדאן הנפיץ והמסוכן שיתחיל ביום ראשון הקרוב. עמדתו של בן גביר נשמעה בקבינט ונזרקה אחר כבוד לפח האשפה הקרוב, המדיניות במקום המסוכן בעולם תהיה מקלה ומתחשבת, זאת למרות ההערכות שטוענות שצריך לעשות את ההיפך. וגם זה קורה בגלל הפזילה לכיוון האיש עם שיער השיבה הלבנבן מהחדר הסגלגל.
וזה עוד לא הכל. אותה מערכת ביטחון שלחה בשבוע שעבר אנשי מקצוע לפגישות בקטאר, אודות חלום שהתפוגג ושמו עסקת חטופים נוספת. חמאס עושה כל פעולה אפשרית חוץ מלצעוק במילים מפורשות שהוא לא רוצה הפסקת אש, לא רוצה עסקה אלא רק תבערה כוללת באזור בימי הרמדאן, הוא מורח זמן ומתיש את המדינות המתווכות, אבל עדיני הנפש המחויכים מהבית הלבן לא ממש דוברים את השפה ועדיין לא חושדים שתנועות הידיים של המרצחים הנאצים אולי לא ממש מרמזות על רצון לפיוס ושחרור שבויים.
לישראל אין הרבה ברירה והיא נמצאת תחת לחץ אדיר של אמריקה לעשות הפסקת אש ארוכה, ואם זה לא הולך עם עסקת חטופים, אמריקה לא מתייאשת ומנסה לשכנע את ישראל לעשות הפוגה בלחימה, סתם בלי תנאים. למה? ככה. כי אמריקה לא אוהבת רעש של תותחים וטנקים. כפי שזה נראה גם לא תהיה לממשלה הרבה ברירה ובסופו של דבר נראה עוד התקפלויות מול חמאס, וכל זה עוד לפני שהתחילו ימי הרמדאן, הימים המסוכנים בהם כל הסיסמאות הביטחוניות עומדות למבחן קשה, ד' יצילנו.
לכל זה נוסיף את ההשתלחות הקבועה של אותו ממשל אמריקני במתיישבי יו"ש תחת הכותרת "אלימות מתנחלים", בעוד שמבחינה עובדתית אין כמעט תופעה כזאת ובקושי מקרים בודדים כאלה, אבל זה לא מפריע לאף אחד, ממשלת ה'ימינעלמלא' לא עושה כלום כדי להגן על שמה של אותה קבוצת אוכלוסיה, ששולחת את בניה לשדה הקרב ומקבלת בחזרה מהמדינה יחס של אזרחים סוג ד' חרף השותפות והנשיאה בנטל. רק השבוע, נעצר עורך דין מארגון חוננו, שמייצג את פעילי הימין במאבקם מול מערכת המשפט שרודפת אותם וכעת עוכב בעצמו על ידי שוטרי המשטרה של בן גביר, כשהגיע לייצג פעילי ימין שחסמו את משאיות הסיוע לעזה.
במצב כזה, כל אדם עם מוח מתפקד מבין באיזה מצב נמצאת הממשלה ובאיזה מצב נמצאת ישראל. ואם זה המצב, ברור למה לשכת ראש הממשלה רוצה שנדבר על כל כך הרבה שטויות ונתעסק בכל כל הרבה פוליטיקה קטנה, רק שלא נעסוק במהות ולא נשים לב מה באמת קורה כאן.
לנתניהו עדיף מאוד שנתעסק במימון הכרטיסים של גנץ, בטיול שלו מאמריקה לבריטניה, הוא מאוד רוצה שהאולפנים יתישו את הצופים עם ספקולציות סביב השאלות החשובות האם המתיחות בין נתניהו לגנץ מעידה משהו על המשך השותפות בממשלה, עד כמה ביבי כועס על בני ומאיפה הועבר התשלום לחברת התעופה, לאבטחה ובתי המלון. העיקר אל תדברו על המבוכה בעזה והאימה ביו"ש, רק אל תדברו על מצבם של מצביעי הימין בממשלת הימין הזאת.
לנתניהו עדיף מאוד שכל העולם כולל חברי הליכוד יקללו אותו על התגובה המבישה שפרסם על ועדת אסון מירון, שגם מקורביו הגדולים ביותר יטילו את האשמה על רעייתו וכולם יזקפו גבה וישאלו למה. כשיש יותר מידי נושאים קשים שאין עליהם תשובה, צריך למצוא רעיונות יצירתיים מאוד במה להעסיק את העיתונאים ובמה להאכיל את הפרשנים, וברוך השם יש גם פתרונות כאלה, עינינו הרואות ואוזנינו השומעות, כולנו אוכלים אל הלוקשען האלה בתאבון רב ומקנחים בשביעות רצון.
2.
אחים לקמפיין: הנשק היחיד של נתניהו היא הנרדפות, אותה מספקים לו בנדיבות אנשי ארגוני המחאה. תחת מסך העשן והערפל של הספינים התקשורתיים, יש לנתניהו זמן לעשות חושבים ולגבש את הצעדים הבאים. כשהוא חושב על מערכת הבחירות שצפויה להתקיים אחרי המלחמה, הוא מבין שהוא יצטרך להמציא את עצמו מחדש על כל המשתמע, ובתקופה כזאת מדובר במשימה קשה במיוחד.
כל מה שנתניהו שיווק למצביעיו, כבר לא רלוונטי בקמפיין הבא. הניסוי החברתי ששמו ממשלת ימין על מלא נחל כישלון. את תדמית מר ביטחון כבר קשה לו לשקם, מחדלי המלחמה והמודיעין שקדם לה טרפו את הקלפים הללו, הטענות שלו שהוא לא ידע ולא הביאו בפניו את המידע, לא מספקות ולא מספיקות, אף אחד לא מאמין שראש ממשלה שמכהן כאן כל כך הרבה זמן לא ידע היטב את הסיטואציה ואם בכל זאת הוא מאשים את המודיעין, את מערכת המשפט או את אמריקה בכך שאי אפשר ליישם מדיניות ימין, אז הוא כבר לא יכול לספר לבוחריו שהוא היחיד שיודע להיות חזק מול חמאס, או מול השמאל או מול כל דבר אחר. גם הניסוי החברתי הזה הוכח ככושל.
סביר להניח שנתניהו עצמו עוד לא החליט מה הוא יכתוב על הדגלים שלו בבחירות שיבואו כנראה יותר מוקדם ממה שהוא מצפה. ולכן בינתיים הוא מתנהל בשלב אחד קודם: שלב ההישרדות. קודם כל הוא חייב לשמור על הקיים, להילחם על כך שמצבו לא יהיה יותר גרוע ורק אחר כך אפשר יהיה לחשוב איך מתקדמים הלאה.
ההצלחה של נתניהו בשלב זה היא שהסקרים יחסית שומרים על יציבות והליכוד לא יורד עוד מהמקום אליו ירד אחרי המלחמה. פחות אכפת לו כמה מנדטים מקבל גנץ בסקרים האלה והאם הם דמיוניים או אמיתיים, יותר חשוב שמדד הליכוד ישמור על יציבות ממנה יהיה אפשר לצמוח כלפי מעלה בדרך כלשהי.
וכדי שזה יקרה, הנשק הטוב ביותר ובעצם הנשק היחיד שנשאר לו, זה נשק הנרדפות. את זה מספקים לו בנדיבות אנשי ארגוני המחאה שהם החתומים היחידים על ההצלחה הזאת, הם היחידים שהחזירו את נתניהו מהשאול ומהתהום אליה נפל אחרי טבח שמחת תורה.
זו עשויה להיות תשובה נוספת לתמיהות הרבות סביב ההודעה ההזויה שיצאה ממכבש הליכוד אחרי פרסום דוח ועדת מירון. כולם ידעו שהמסקנות אמורות להתפרסם, זה לא הגיע בהפתעה ובכל זאת לקח ללשכת ראה"מ כמה שעות טובות עד שהתפרסמה התגובה, שאגב אינה שונה כמעט בניסוח מהתגובה שפרסמה הלשכה לפני שנה וחצי, כשהוועדה שלחה מכתבי אזהרה בעיצומה של מערכת בחירות.
נתניהו שכנראה ישב וחישב היטב כל מילה ומילה בהודעה הזאת, הבין היטב את האנטגוניזם שהיא תעורר ואת התגובות שהיא תייצר, ובכל זאת החליט שזה הניסוח הטוב ביותר שייצא לתקשורת. ומדוע? כי הנזק התדמיתי או הפוליטי שזה עשוי לחולל, עדיין שווה את המחיר בעבור תוכן ההודעה שכל כולה רדיפה והתקרבנות. עדיף שההודעה תגרוף ביקורת אבל אחרי שהסערה תשכח, עדיין יישאר לאנשים בראש המסר שכל מה שקורה במדינה הוא בעצם רדיפה פוליטית אישית נגד נתניהו, אם זה בשמחת תורה תשפ"ד או בל"ג בעומר תשפ"א.
בחישוב קר, התועלת רבה על הנזק. אם הדבר החשוב ביותר לנתניהו זו השמירה על המצב הפוליטי כשאין שום קלף יעיל אחר מלבד נשק הרדיפה, אזי אין מחיר שישווה לזה. הסערה הזאת תחלוף כמו כל סערה פוליטית וכולם יעברו לנושא הבא – שגם אותו מן הסתם יספק נתניהו – והעיקר שהמסר האחד ייכנס היטב לאזרחים אל תוך תת המודע.
3.
לעולם כן עוד: כמעט 80 שנה חלפו מהשואה ושוב מפחיד להיות יהודי, בכל העולם. בזמן שגנץ מהלך בשבילי הבית הלבן ומתקבל בחמימות על ידי הממשל, התרחשו שני אירועים מטרידים מאוד באזורים אחרים של היבשת הידידותית.
במשרדי האו"ם בניו יורק הפיקו דוח על זוועות חמאס בטבח שמחת תורה, שהציג אמנם את העדויות המחרידות אבל בעקבותיו לא התקבלו שום מסקנות, האו"ם עוד לא ממש מכיר בחמאס כארגון טרור ומזכ"ל האו"ם לא ממהר לכנס את מועצת הביטחון בעקבות הדוח הקשה, צעד שהיה קורה מהר מאוד אם היה מדובר באיזה מתנחל שהרים אבן בשומרון. תגובת ישראל היתה להחזיר את השגריר ארדן להתייעצות, צעד קיצוני ומשמעותי.
צפונית לשם, בלב קנדה, התגודד אספסוף פרו פלשתיני סביב מבנה הקהילה היהודית ואיים לפרוץ פנימה עד שהמשטרה נאלצה לנקוט בכח. צעקות "פרי פלשתיין" הפכו לפס קול לגיטימי ברחבי ארה"ב.
כשגנץ סיים את ביקורו בוושינגטון הוא המשיך ללונדון, שם הוא פגש בעצמו את המציאות החדשה והמפחידה של אנטישמיות פומבית וחסרת מעצורים, וגם זה במדינה שהיתה תמיד ידידותית ורגועה. אפילו שווייץ השלווה והמנומנמת כבר טועמת את נחת זרועו של האסלאם המשתלט על אירופה והמערב בקצב מחריד.
המטה לביטחון לאומי בלשכת ראה"מ פרסם השבוע חידוד לאזהרת המסע והזכיר כי חלקים גדולים מכדור הארץ מסוכנים מאוד ליהודים וגם במקומות שנחשבים פחות מסוכנים, יש לנקוט משנה ערנות וזהירות בפרט בימי הרמדאן הקרבים.
וכאן בארץ ישראל, אין צורך לספר מה המצב בדרום ההרוס, בצפון הנטוש, בטרור המאיים בלב הארץ ל"ע, במלחמה בעזה ובאיומים המפורשים של איראן וחיזבאללה. העולם המערבי רואה את התעמולה של חמאס, מבחין בהרס ובעוני בעזה ובמספרי ההרוגים הפצועים שם, ומתחיל
לאבד סבלנות כלפי ישראל. הקרדיט שהמערב העניק לצה"ל אחרי שמחת תורה מתברר כמוגבל מאוד, השואה שעברו יהודי הדרום לא מקהה במאומה את האמפתיה של המערב כלפי אותם מרצחים.
כמעט 80 שנה חלפו מאז השואה האיומה, מאז שהיהודים באותה תקופה הכריזו "לעולם לא עוד". את הקמת המדינה והצבא ליוו ההצהרות שהנה יש לעם היהודי בית ומעתה יידעו היהודים להגן על עצמם בכוחות עצמם, כדי שאסונות כאלה לא יתרחשו עוד. והנה אנחנו עומדים כיום שוב במצב בו מפחיד להסתובב כיהודי בעולם ומפחיד להסתובב בחלקים גדולים מארץ ישראל, אויבי ישראל מדברים בגלוי על המשך הפתרון הסופי והשמדה שיטתית של העם היהודי, והעולם מקבל זאת בשתיקה. אז מה השתנה בעצם?
לא מובן איך יהודי שאינו מאמין מצליח לשרוד בימים קשים אלה. אין שום הסבר גשמי וטבעי למה שהולך כאן והמצב הזה זועק גם ליהודים הרחוקים ביותר. שבכל דור ודור עומדים עלינו, ונהפוך הוא.
הטור פורסם במוסף 'יתד השבוע' מבית יתד נאמן לתגובות: [email protected]
הכותב ה"מלומד" כנראה בוגר כמה קרנות זרות ששטפו לו את הראש בשנאת נתניהו וחוסר הגיון עקבי בהתהדרות של דיבור עיניני
אז כדאי שנעזור לו להבין קצת יותר .
א.למרות לחץ עולמי אדיר נתניהו נותן לצבא את מלא הזמן להשלמת המשימה הקשה של מיטוט החמאס ולמגינת ליבם של רבים זה הולך בקצב טוב
ב.נסיעתו של גנץ היא מעשה חמור ונפשע שכל מטרתו לעקוף את ראש הממשלה המכהן ולנהל מומ משל עצמו
אלא שגנץ שלא כנתניהו חלש מאוד ואת פרות הביאושים של כניעתו התחלנו לקבל בדמות ה"מזח" שביידי רוצה לבנות מול עזה ולפרק את המצור על העיר כדי לאפשר הגעת נשק במידה וציר פילדלפי יתפס בידי צהל
ג.הגיע הזמן לקצת הוגנות כלפי רה"מ שמנהל את המערכה בשיקול דעת [כמו לא לקפוץ לא מוכנים לבנון כנגד גנץ וגלאנט ] ומצד שני בנחישות שלא משתמעת לשני פנים למרות שני ברפוסים שיש לו בקבינט .
לסיום תתביש לך על חוסר העינניות וחוסר הרצינות
לא כולם ביביסטים כמוך
אכן, נתי, מבין בתרי שורות כתיבתך משמע שהנך שטוף עיתונות ותקשורת, לדאבון לב הפכת ל'ביביסט' כמו הרבה בציבור החרדי, לאחרונה, ל"ע.
הגיע הזמן שכולנו נבין, כי נתניהו החילוני (אגב, השמאלן בצעירותו, לפני שזיהה את ההזדמנות לנהל את הליכוד…), האוכל נבילות וטריפות, המחלל שבת בפרהסיא ועוד וכו' – אינו חושב עלינו לרגע קט, הוא לא חרדי ולא אוהב את החרדים; אולי דואג לנו פה ושם כדי שלמר את הקואלציה שלו, ויבעט בנו ברגע הראשון שיוכל (ע"ע ממשלת הנב"ל – נתניהו בנט לפיד בתשע"ג).
הייתי יכול להאריך הרבה בענין, אבל חבל לי על הזמן היקר, פשוט תפתח עיניים ותראה כי נתניהו הוא מגדול שונאי הציבור החרדי מינקותו, החל מקיצוצי הקצבאות, הדרה ממרחבי מגורים שונים ועד אישור חוקים מסוימים וד"ל.