כשהנשיא ביידן נחת בישראל אחד עשר ימים לאחר הטבח הנורא, הוא דאג לחבק אותנו חזק ולא שיחרר עד שנשמע הקנאק, וכבר אז ידענו שלחיבוק הדב של הדוד סם מאמריקה יש מחיר.
שלא נטעה, ביידן לא שכח כזה מהר את יום ה7.10, הוא ויועציו רק הדחיקו את זה הצידה כדי לזכור יותר את יום ה5.11 שבו יתקיימו הבחירות לנשיאות בהן הוא ייפגש עם יריב דומיננטי ומשמעותי מהעבר, ויש סיכוי סביר שלאחר שנים רבות נשיא דמוקרטי יודח לאחר קדנציה אחת בלבד.
זה ללא ספק מכניס את ביידן לסטרס ולכן הוא יורה לכל הכיוונים, הכיוון שיועצי הקמפיין מכוונים אותו והוא הכי נוח מבחינתם, זה מדינת ה51 שלו, בחושבם שכך אולי יצליחו להשיג אלקטורים נוספים במדינות מתנדנדות תרתי משמע, להימנעות בהטלת הווטו באו”ם מצד ארה”ב אין משמעות אופרטיבית, אבל כן יש משמעות נרטיבית בזה שישראל לא השכילה מספיק לקבע את הנרטיב בעולם על הטבח הנורא שחוותה, וזה לאט לאט מביא אותה לבידוד בינלאומי על דבר שאילו היה קורה במדינה אחרת, העולם היה תומך בה תמיכה אבסולוטית, אבל כשמדובר בישראל תמיד יש תנאים, אזהרות ולחצים הגורמים לאיבוד הלגיטימציה הבינלאומית, והתחיל להתקבע נרטיב הפוך, שישראל היא זאת שמבצעת רצח עם ולא חמאס.
סינוואר שיושב לו אי שם במנהרות עזה תחתית שומע את מה שנעשה באו”ם והחיוך נמרח לו מפה לאוזן, ובדומה לחברות מזון המנצלות את הצרכן בזמן מלחמה ומעלות מחירים, גם סינוואר מנצל ומעלה מיד את המחיר במו”מ למתווה המתגבש בהחזרת החטופים, והפעם זר פרחים גם לדוד סם שחשובה לו הישרדותו הפוליטית, פלוס התרסקות נתניהו יותר מהשבת החטופים לביתם, וגם זר לנתניהו שיכל לדבר פחות על הפעולה ברפיח ולעשות יותר ובכך למנוע את הסכסוך המתוקשר והמיותר עם ביידן.
המפסידים מהמהלך של ביידן, הם בני משפחות החטופים שלא יודעים את נפשם מתסכול מתמשך, ומקווים שהסכסוך המתוקשר בין וושינגטון לירושלים ייפסק, ויפה שעה אחת קודם.
גלנט שנמצא בוושינגטון ינסה למזער נזקים לאחר ההימנעות בשימוש הווטו המסורתי, וישכנע את השר בלינקן והיועץ סאליבן שפעולה ברפיח היא מחויבת המציאות, לנו נותר לקוות שגלנט לא יסטה וימשיך חלילה את הביקור השנוי במחלוקת של חברו וכנראה גם שותפו לעתיד גנץ, והנזק שנגרם בעקבותיו.
חשוב לומר, יחסי גנץ וגלנט ידעו בעבר בעיקר מורדות, ומה שהדביק את הצמד גנץ וגלנט לסיפור אהבה, זה שנאת נתניהו שהעבירה אותם על דעתם, ובזמן שכולם רצים לחפש מתווה לחוק גיוס שירצה את כולם ויציל את הפלת הממשלה תוך כדי מלחמה, גנץ וגלנט מחפשים מתווה להפלת נתניהו.
ואפרופו חוק הגיוס, כל הניסיונות להגיע להבנה עם היועמשי”ת בעניין היעדים והסנקציות בחוק עלו בתוהו, בהרב מיארה תיפקדה יפה כיועצת כל עוד שהפטרון שלה גדעון סער היה חלק מהממשלה, כיום שסער בחוץ היועצת הפכה שוב לרועצת, ואין טריגר מושלם יותר מחוק הגיוס שיכול להפיל את הממשלה ועל הדרך את נתניהו, ואם אפשר לעשות זאת תוך כדי מלחמה עקובה מדם עוד יותר טוב, ובא לרועצת גואל.
כמה פופוליזם זול עומד מאחורי עניין הגיוס, במקום שיתמקדו במאמצים להשבת החטופים, הם מתעסקים בתפוח אדמה לוהט שגורם לקרע מיותר בעם.
עם רצון טוב ונפש חפצה אפשר וניתן להגיע להבנות ולפשרות עם כלל הנוגעים בדבר, וברגע שגנץ וגלנט יסכימו לרדת מהעץ שטיפסו עליו ויסכימו למתווה הוגן, אחריהם יתווספו כמה סוררים מהליכוד שיתיישרו, החרדים יתפשרו, היועצת תתמוך, וסביר להניח שגם בג”ץ שיראה חוק בהסכמה, לשם שינוי יחליט לא להתערב, ובא לנתניהו ולחרדים גואל.
מי שנהנה מהצד מכל הדרמות וקוטף דיבידנדים זה איווט ליברמן, שאפשר לומר שהוא היחיד שהרוויח מאי כניסתו לממשלת החירום הלא מאוחדת, הוא יודע למנף כל סכסוך מתוקשר ולתרגם אותו לרווח פוליטי יקר, הבייבי של איוט זה כמובן חוק הגיוס, ומבחינתו שלא יימצא פתרון לסאגה שמסרבת לעזוב אותנו, הוא מצידו רוכב על זה בהנאה ועל הדרך שותה מנדטים מהיריבים.
נותר לקוות שהשכל יגבר, ושכל הנוגעים בדבר יניחו בצד את כל השיקולים הפוליטיים, יגיעו להסכמות רחבות ככל הניתן, ויתעסקו בדברים החשובים באמת כדי לסיים את המלחמה בניצחון מוחלט בעז”ה.
לתגובות: [email protected]
כתבה מקיפה מעניינת מאד , ניתוח מדויק , אחדות שורות נדרשת כדי להציל את המצב , יעדי המלחמה שהקורבנות לא יהיו לשווא ובמיוחד למנוע קרע בעם בעקבות חוק הגיוס – חייבים לבנות מתווה התנדבות במקום להתעקש על גיוס