עסקה בכל מחיר??? / הרב מאיר גולדמינץ

מצווה גדולה לפדות שבויים, והוא קודמת להרבה מצוות אחרות. שבי קשה מכולם. ואע"פ שאמרו חכמים "אין פודין את השבויים יותר מכדי דמיהן", כבר כתבו התוספות שיש מקרים שמותר. כגון מי שפודה את עצמו ובני ביתו, מופלג בחכמה, או כאשר יש חשש סכנת נפשות לשבוי. וכתבו התוספות, שעל כגון אלו נאמר "איני זז מכאן עד שאפדנו בכל ממון שפוסקים עליו".

וישראל, רחמנים בני רחמנים, רוצים לגאול את השבויים מייסוריהם הקשים. ולכן מסתמכים על דברי התוספות שיש מצבים שפודים שבויים "בכל מחיר", בפרט אם יש סכנה לשבויים, ומוכנים לשלם "כל ממון שפוסקים עליו".

האם "בכל מחיר" יאמר גם על סוג מחירים אחר?

דרך משל, אם יאמרו השבאים, שהם מוכנים לשחרר את החטופים, בתנאי שעבור כל חטוף הם יהרגו שלושה יהודים. היעלה על הדעת שזה כלול בהגדרת "בכל מחיר"???

ואם נתלה זאת באיסור למסור להם בידיים, כי על זה נאמר "גוים שאמרו לישראל, תנו לנו אחד מכם ונהרגנו, ואם לאו נהרוג כולכם, יהרגו כולם, ואל ימסרו להם אחד מישראל", נשאל את אותה שאלה באופן מעט שונה:

יאמרו אנשי החמאס: התנאי שלנו לשחרור החטופים, שמידי פעם תאפשרו לנו להגיע עם נשק לרחובות ישראל, ולירות לכל עבר. אולי הם אפילו יציעו "תעריף": 10 ניסיונות עבור כל חטוף. היעלה על הדעת לקבל תנאי כזה?

ומה ההבדל בין ה"הצעה" הנ"ל לבין שחרור מחבלים?

הניסיון מראה, ש"התחייבותם" שלא לחזור לטרור אינה שווה את הנייר שעליה הם חתמו. הניסיון מראה, שמחבלים ששוחררו חזרו ועשו פיגועים. הניסיון מראה, שהתוצאה הסופית, שמשוחררי העסקאות רצחו הרבה יותר יהודים ממי שקבלנו תמורתם. האם גם על מחיר של חיי אדם נאמר "בכל מחיר"?

נמשיך ונשאל:

אם יציעו המחבלים: על כל חטוף שאנו מחזירים, תאפשרו לנו לחטוף כמה יהודים תמורתו, שהם יהיו כעת "חטופים" אצלנו. היעלה על הדעת להסכים ל"עסקה" כזו?

והרי בדיוק זה מה שקרה. המחבלים המשוחררים חטפו עוד יהודים, עד שהגענו למצב כה כואב, שב"תמורה" לחטופים בודדים שהיו אצלם, כעת יש בידם עשרות מונים.

אלא שכעת נאמרת סברא חדשה:

החטופים בסכנת חיים מיידית, ואילו הנרצחים מהמחבלים המשוחררים בסיכון עתידי. ופיקוח נפש מיידי קודם לפיקוח נפש עתידי. ובפרט, שאם המחבלים המשוחררים ירצו לעשות משהו, "למערכת הביטחון יש מענה", ותמיד נוכל להרוג אותם.

המשפט האחרון – כבר ראינו מה ערכו, ומה "שווה" התרברבותם של ראשי מערכת הביטחון, ולכן אין צורך להאריך בו.

אך בנוגע לעיקר הסברא נשאל את אותן שאלות לעיל:

האם באמת כל פיקוח נפש מיידי דוחה פיקוח נפש עתידי?

אין הבדל בין מצבים שונים ופרופורציות שונות?

כלומר, אילו ב"עסקאות" לעיל, שהמחיר לשחרור החטופים היה רציחת יהודים, היה סעיף שבו כתוב, שרציחת היהודים תהיה כמה שנים אחרי השחרור, היעלה על הדעת שבאופן כזה הדברים היו מותרים???

אך מכיוון שגדולי ישראל אמרו את הסברא הנ"ל, ננסה לברר באיזה הקשר היא נאמר, ונלמד על המצב המדוייק.

המשפט הנ"ל נאמר בשנת תשל"ו, כאשר נחטף מטוס של חבר אייר פראנס לאנטבה שבאוגנדה. על המטוס היו 105 יהודים, והחוטפים בקשו תמורתם שחרור 53 מחבלים, ביניהם 40 הכלואים בישראל. הם הודיעו, כי אם תוך 48 שעות לא תיענה דרישתם, הם ירצחו 2 חטופים בכל שעה, עד שירצחו את כולם.

ממשלת ישראל התלבטה בעניין. הלחץ היה נוראי. מחד גיסא, פיקוח נפש של 105 יהודים באופן מיידי, ומאידך גיסא, המחבלים המשוחררים עלולים לבצע פיגועים נוספים. פנו ראש הממשלה והשרים אל רבני ישראל בשאלה, האם עסקה כזו מותרת על פי ההלכה. הכריע מרן הרב עובדיה יוסף זצ"ל, שאמנם יש סיכון שהמחבלים המשוחררים יחסרו לסורם, אך פיקוח נפש מיידי של 105 יהודים העשויים להירצח בכל רגע בלחץ כבד של זמן, קודם לספק פיקוח נפש עתידי, שאיתו יש זמן להתמודד ולהתכונן למעשיהם ולנסות למנוע מהם את זממם.

(נוסיף בסוגריים: אז עוד נטו להאמין, שמחבל שחתם שלא יחזור לעסוק בטרור, יכבד את חתימתו. מה שבהמשך הוכח כתקוות שווא.)

דרך אגב, באמצעות המשא והמתן הצליחה ממשלת ישראל לדחות את מועד האולטימטום בשלושה ימים נוספים, ובהם נערך מבצע צבאי מדהים לשחרור החטופים.

אך האם שחרור 105 יהודים שנמצאים במצב סכנה מיידית, במרחק של אלפי קילומטרים מישראל, עם אולטימטום תוך 48 שעות, כאשר ה"תמורה" היא שחרור 40 מחבלים, דומה למקרה שלפנינו?

הסברא שם נאמרה על מצב, שבו גם אם המחבלים יחזרו לסורם, ככל הנראה הם לא ירצחו כל כך הרבה יהודים כמספר החטופים, ואם ינסו, נהרוג אותם. לכן, אע"פ שמן הדין ספק אם מותר לשחרר חטופים אם כתוצאה מכך אפילו יהודי אחד ימות, כאן באה הסברא, שספק פיקוח נפש עתידי נדחה מפני ודאי פיקוח נפש מיידי.

אך במצב שהמציאות מוכיחה שכתוצאה מאותן עסקאות קרוב לוודאי שירצחו הרבה יותר יהודים, האם גם אז נאמר שאיננו מתחשבים בעתיד?

נקח כדוגמא את עסקת שליט. אנו קבלנו חייל חטוף אחד: גלעד שליט, ותמורתו שחררנו 1027 מחבלים.

אותם 1027 מחבלים משוחררים גרמו "סיכון עתידי", שאת התוצאות ראינו כולנו (גם) בשמחת תורה: 1,200 נרצחים, ולמעלה מ200 חטופים.

האם גם על זה נאמר שפיקוח נפש מיידי דוחה פיקוח נפש עתידי?

האם אין שום פרופורציות למשפט הזה?

האם שחרור 40 מחבלים תמורת 105 חטופים, דומה לשחרור 1027 מחבלים תמורת חטוף אחד?

היעלה על הדעת, שתורתנו הקדושה פוסקת לנו, שתמורת שחרור של חטוף אחד, שווה לשלם מחיר של 1200 הרוגים + למעלה מ200 חטופים (+ החללים שנפלו במלחמה)?

היעלה על הדעת שהדבר היה נכון על פי תורה, רק בגלל שהטבח בשמחת תורה היה 12 שנה אחרי שגלעד שליט יצא משביו, כך שנכון לאותה שעה היה זה "פיקוח נפש מיידי הדוחה פיקוח נפש עתידי"???

כעת נמצאים אנו שוב באותו מצב, הדומה לעסקת שליט ושונה מחטיפת המטוס לאנטבה.

עומדת הצעה לשחרר את החטופים שנשבו בשמחת תורה (או רק חלק מהם, ומי יודע כמה מהם חיים…), ובתמורה לשחרר אלפי מחבלים מבתי הסוהר, וכן להפסיק להילחם בחמאס ולתת לו להתארגן לקראת המכה הבאה שיכה אותנו.

דרך אגב נזכיר שוב, סיכוי רב שאילולי "עסקת שליט", שעמד בה השיקול של "הצלת שבוי מיידית, מול חשש לטרור עתידי", הם לא היו חטופים כלל, אלא גרים בביתם בשלווה.

שוב אנו עומדים מול אותה דילמה: האם לשחרר מחבלים, ושוב להביא עלינו את אותן תוצאות?

האם דרכה של תורה היא להמשיך את מעגל הדמים?

האם התורה רוצה שתמורת החטופים הנוכחיים שוב נשלם מחיר דמים רב, ונכין את התשתית לחטיפה ההמונית הבאה?

מי שעיניו בראשו, מבין שצריך לפעול בדרך אחרת.