המבצע האדיר שהצליח ברוך השם אתמול, הוא בקנה מידה היסטורי, נשק שובר שוויון ומכריע מערכות, ומקומו במחלקה הראשונה בכל מוזאון לתולדות המלחמות המודרניות, ליד האטום ביפן וצניחת נורמנדי, רק בלי הקטל של חפים מפשע שהיה שם, הפעם רק הרעים נפגעו.
היה משעשע לשמוע אתמול בחדשות, את העיתונאים הישראלים (!) מדווחים על המבצע בדקה-שתיים, ומיד עוברים ל"אבל" כל אחד בסגנון אחר: אחד אומר "אבל זה לא משחרר את החטופים", והשני נואם על "אבל צריך לזכור שבזמן תכנון מבצע כזה עסקו גם בפוליטיקה", אך החמורים ביותר הם אלו שהדגישו שוב ושוב כי "אבל לא הרווחנו כלום, החיזבאללה יתאושש מהר וירה עלינו טילים כנקמה".
הרווחנו והרבה, הרבה מאוד, אתמול חסכנו את המלחמה הבאה, שהרי כל המערכת במזרח התיכון בנוייה על מאזן ההרתעה, הסיבה שאף אחד מלבד החיזבאללה לא הצטרף לחמאס ביום ההוא, לא אש"ף ביו"ש ולא ירדן, לא מצרים הענקית וכל אומות ערב, ואפילו לא סוריה ואיראן, איננה מגודל אהבת ישראל המפורסמת שלהם, בעניין הזה אין שום הבדל ביניהם, כולם (כעם, יש מיעוטים כמובן) רוצים לעשות לנו מה שהם עושים לאחיהם במלחמות הפנימיות.
הסיבה היחידה, היא פחד שבורא עולם נטע בליבם, והפחד נובע מהידיעה שהישראלים יודעים לנקום, וכי על כל מכה שיתנו יקבלו פי כמה, כמאמר הידוע "יתנו יקבלו, לא יתנו לא יקבלו", האלימות לא תשתלם להם, וזה מה שמרתיע אותם.
אתמול ניתן שיעור חשוב בעניין הזה, מהיום תדע כל אם ערבייה כי אם בנה עוסק בטרור בדרך כלשהי, הוא ישלם על כך ביוקר, ולא רק הוא אלא כל מי שנמצא בטווח של הביפר שלו, או שלו עצמו.
תיקשורת מצקצקת ומורידה מורל
תדע כל אם ערביה של התרבות עם חמורים יוצאים מחבלים.
בלי ה״אבל״ האלו, כל הטקטיקות הצבאיות הכי מדהימות ומטורפות בעולם שוות כקליפת השום!! איזה יופי לנצח קרבות בלי להציל אף אחד בדרך?
אכן מיעוטו וגם קצת מיעוט הבנתו.
עם כל רשע שמורידים מן המפה, בשעה טובה ומוצלחת,
מצילים נפשות רבות שהוא שאף לפגוע בהן.
ואם אתה מתעקש לדבר על אלו שכבר נפגעו –
זה גם מפני שזה שפגע בהם לא חוסל לפני שביצע את זממו.
על "הבא להורגך – השכם להורגו", שמעת?
מאוד יפה, באמת.
מעתה יוסיפו האויבים עוד יום "חג" – "עיד אל ביפר"