"התחרדות הנגב" / דעה

בשנים האחרונות התקיימו אין ספור מכרזים בנגב על מגרשים לבניית דירות, חלקם חזרו שוב ושוב ללא מתעניינים, והנה בחודשים האחרונים ארע נס: במכרזים רבים זכו יזמים חרדים בסך כולל של כשש מאות דירות בנגב (גילוי נאות: לא בכולם היה לי חלק).

היה ברור שדבר כזה לא יעבור בשתיקה ונכנסנו לכוננות ספיגת הסתה, ואכן העיתון לאנשים חושבים – זה שמטיף כל הזמן על סובלנות כלפי אויבינו – פרסם השבוע תחקיר ענק על "התחרדות הנגב", תוך האשמה שלי ושל חבריי בכך שאוי ואבוי זכינו במכרזים בירוחם ואופקים וכו', ומתכוונים למכור את הדירות לחרדים.

זה לא מפתיע וגם אין עניין להגיב על כל פרסום שלילי שלהם כאן, יכלה הזמן והם לא יכלו, אך מה שהפתיע כאן זה התגובות של הקוראים שלהם, המובאות בסוף הכתבה.

לצד קיתונות הביב הידועים והמוכרים שאין מה לחזור עליהן וגם הרמה לא מתאימה לבמה נכבדה זו, היו גם תגובות מאוד מעניינות אשר לדעתי כדאי לשים לב אליהן.

הרבה אנשים שם דיברו מהראש, כאשר כתבו בפיכחון כי – כמה מפתיע – גם חרדים הם בני אדם וצריכים דירות, ואם כבר אז עדיף שנעודד אתם ללכת לדרום, זה בהחלט יכול להיות פתרון נפלא לשני הצדדים: הם שם ואנחנו כאן ושלום על ישראל.

זוהי נקודה מעניינת המסמנת שינוי זווית ראייה של הרוב החילוני, ואולי כדאי גם לנו לחשוב על זה באופן דומה, אולי גם אנחנו צריכים לחשוב על כך לכתחילה.

הראשון שייסד את האפשרות הזו, של התרחקות מההמון לצורך הקמת קהילות פריפריאליות נקיות, היה כ"ק אדמו"ר הלב שמחה מגור זיע"א, שהקים את ערד וחצור, עוד לפני כביש שש וקיצורי הדרך שלו, אחריו הגיעו קהילות נוספות וב"ה אין הרבה איזורים בארץ ישראל ללא קהילה איכותית.

הצעה לחול המועד, למי שרוצה טיול איכותי עם שמחת חג פנימית: לנסוע לאורך ארץ הקודש, צפונה ונגבה, ולנסות לזהות באמצעות השלטים מקומות עם קהילה חרדית טובה. מהר מאוד נגלה כי אין אפשרות לנסוע רבע שעה בלי להיתקל באחד מהם, כן ירבו.