סיכה בבלון השקר: זו לא שנאת חרדים, זה הכח שחוסם את המדינה כבר שנתיים וכעת שוטף גם את הקואליציה
אם תצאו לרחובה של עיר ותשאלו את העוברים והשבים נטולי הכיפה, או חובשי הכיפה הסרוגה או אפילו מעטים מחובשי הכיפות השחורות – מדוע נתניהו פיטר את גלנט, התשובה תהיה מיידית וחד משמעית: בשביל החרדים, או בגלל החרדים. יהיו כאלה שאף ידייקו ויסבירו: בשביל הישרדותו הפוליטית באמצעות כניעה לחרדים.
השקר הזה, כדרכו של כל שקר בעלמא דשיקרא הדין, תפס כל כך חזק וחלחל כל כך עמוק עד שהוא נתפס כאמת פשוטה גם בעיני אלה שנחשבים לשותפינו הטבעיים, אפשר לשמוע זאת בכלי תקשורת המגדירים את עצמם כימיניים וגם בתוך הליכוד כבר לא מתביישים לומר כך בפה מלא ואף לגבות את הטענה הזאת אקטיבית במעשים.
מול גל כזה של בלבול קשה מאוד להילחם, בלתי אפשרי להפריך את השקר. את הגל העכור לא נצליח לעצור אבל חובה עלינו לפחות לומר את האמת, גם אם היא תיבלע ותיעלם בשאון הסערה, אבל לפחות נזכיר אותה ונסביר אותה לעצמנו, אם לא לעולם.
קודם כל, שווה להאזין לקול המצהלות שנשמע בליכוד בליל פיטורי גלנט ולגלות שיש שם יותר מידי אנשים שגלנט נתפס בעיניהם כעצם בגרון באופן כללי ובפרט בענייני המלחמה, ואז להבין בדיוק מה קרה שם ועד כמה זה קשור למפלגות החרדיות. אבל מעבר לכך, יש לנתח כמובן את מהלכיו של נתניהו עצמו ולעשות אחד ועוד אחד, כדי לגלות מה באמת עושה האיש הזה ועד כמה זה קשור לשותפיו החרדים.
נתניהו כמו נתניהו, פועל בדפוסי פעולה קבועים וצפויים, באמצעותם הוא שורד וממציא את עצמו מחדש כבר שנים רבות בניגוד לכל היגיון ותחזית. אחד מדפוסי הפעולה הקבועים שלו זה לגרום לנו לדבר על דבר אחד, רק כדי שלא נדבר על משהו אחר שהוא לא רוצה שנשים לב אליו.
המתיחות בינו לבין גלנט היא לא חדשה, היא עולה ויורדת ובשבועות האחרונים היא היתה בהחלט נסבלת, הם עבדו יחד ובאמת לא היתה שום סיבה להרעיד את הקואליציה באופן כזה, לא זה מה שהיה חסר לו. אבל הנושא הזה היה על המדף וחיכה לרגע בו ייווצר צורך לעשות בו שימוש.
והצורך הזה הגיע השבוע.
לשכת נתניהו מתמודדת בשבועות האחרונים עם שתי פרשות קשות מאוד שנקשרות בלשכה ומכוונות לראשו של העומד בראשה. הפרשות הביטחוניות החוסות עדיין תחת צו איסור פרסום, מדברות על הדלפת מסמכים ואף זיוף פרוטוקולים, כשהמטרה המוצהרת היא להגיע לכך שהעם ידרוש מנתניהו לצאת לנבצרות ולא לנסות לגלגל את האשמה כלפי מטה לעובדי הלשכה, כשדברים חמורים כל כך נעשו תחת עינו הפקוחה אצלו בחדרי החדרים.
שתי הפרשות הללו הפעילו לחץ מאוד גדול במסדרונות לשכת ראה"מ, לחץ שהתחבר גם לסקרים המדאיגים שהגיעו מעבר לים וצפו מירוץ צמוד מאוד לנשיאות, עם יתרון קל של אחוז בודד לטובת המועמדת התמוהה והלא ברורה הנשלטת בידי כוחות פרוגרסיביים שונאי ישראל שמפעילים אותה.
זירה שלישית שמעיקה עליו היא העובדה שהוא איבד שליטה על הקואליציה ואף על מפלגתו שלו, כשיותר מידי ח"כים כולל כאלה זוטרים מהעשיריה השלישית והרביעית מגלים דעה עצמאית ומצהירים שלא יצביעו בהתאם למשמעת הקואליציונית. וזה לא רק בגלל מהות החוקים שעלו אלא בגלל הרוח הכללית הנושבת במדינה ומחלחלת גם לימין ולליכוד. ראש ממשלה לא יכול לאפשר לעצמו מצב כזה, משמעת קואליציונית זה א' ב' של כל ממשלה חפצת חיים.
נתניהו חיבר את הקצוות ועשה חשבון, עד שהגיע למסקנה הברורה. הוא חייב לעשות משהו שיסיט את תשומת הלב הציבורית מהנעשה בלשכתו, יחזיר לו את תדמית השולט והמבוגר האחראי ובעיקר ילכד שוב את השורות בתוך הליכוד סביבו, שיחזיר את הצבע ללחיים של חברי הימין שיחזרו לראות בו מנהיג עם עמוד שדרה ללא חת.
השאלה שנותרה היא רק מתי לעשות זאת. וגם לכך נמצאה התשובה: רגע אחד לפני שאמריקה סוגרת את הקלפיות.
הממשל הדמוקרטי שהיה עד כה בבית הלבן, רואה בגלנט סוג של שגריר שלו בממשלת נתניהו ובאמצעותו הוא מנהל את הדיאלוג הטרנס-אטלנטי. לא בכדי הזדעק נתניהו ובלם לאחרונה את נסיעתו של גלנט לארה"ב, כשהבין שהוא הולך לסגור שם עניינים מאחורי גבו ובלעדיו.
כעת נתניהו עושה את החשבון: אם האריס אכן תנצח ברוב דחוק כמו שצפו הסקרים, גלנט יהפוך להיות לא רק שגריר אלא זרוע מבצעת של ממש בתוך הממשלה שלו, אם עד היום היה רעיון הפיטורין מאוחסן במדף ולא בוער, הרי שכעת הוא בוער כי אחרי שנשיאת ארה"ב תהיה חפצה ביקרו, יהיה הרבה יותר קשה לפטר אותו. ואם טראמפ ינצח, הרי שיכול להיפתח דף חדש מול הבית הלבן ואין שום סיבה שגלנט יהיה שם אז וינסה לגזור קרדיט משלו.
וכך שלף נתניהו כדרכו את הקלף המנצח מכיסו וביצע את הפעולה המדויקת ברגע המדויק. הוא יצר סערה תקשורתית שהסיטה את תשומת הלב מהפרשות שלו, החזיר את השליטה ורוח האחווה במפלגה ששמחה לראות את גלנט הולך, ואת כל זה עשה רגע אחד לפני שיהיה מאוחר מידי מבחינת האמריקנים.
על הדרך, הוא גם צירף את סער לממשלה עם הסכם קואליציוני נדיב, בצעד שהיה צורך פוליטי נטו לשני הצדדים, סער שלא עובר אחוז חסימה בשום סקר, חייב חבל הצלה כדי להישאר על הגלגל ונתניהו חייב עוד קצת מרווח נשימה לקואליציה. גם כאן מדובר אך ורק באינטרס פוליטי אישי של שני הצדדים הללו בלבד.
בתוך הסערה הזאת, נתניהו מבין שחוסר השליטה שלו במפלגה נובע כאמור מהרוח המחלחלת מבחוץ והוא מבין שחוקים משמעותיים לטובת המפלגות החרדיות כבר ייתפסו לא טוב בתקשורת. כך הוא עצמו ניסה ולבסוף הצליח להוריד מסדר היום את חוק המעונות, וגם את חוק הדיחוי הוא לא צפוי למהר ולהביא, בסופו של דבר גם הוא עצמו צופה פני עתיד ומבין לאן הרוח הישראלית נושבת, יש גבול לכמה שהוא יהיה מסוגל לבודד את עצמו ולפעול נגד הרוח.
במקביל, כמעט בלי שנשים לב, הכנסת אישרה בטרומית חוק של ח"כ סעדה חובש הכיפה ממפלגת הליכוד, המבקש לקבוע הטבות למשרתי מילואים, יוזמה חיובית לכשעצמה לולי סעיף נוסף הקובע שלילת הטבות ממי שלא משרת, כולל פגיעה בתקציבים, מניעת השתתפות בהגרלות מחיר למשתכן, ועוד. סיעת יהדות התורה דרשה למחוק את הסעיף מהחוק והובטח לה שכך יעשה, אבל בינתיים הכנסת אישרה את החוק כולל הסעיפים הללו וסעדה אץ-רץ להתפאר במהדורות התקשורת בכך ש"החרדים עצמם הצביעו בעד החוק החשוב הזה".
זו הרוח הנושבת בליכוד, זה המצב בקואליציה ומכאן צריך רק תפילות על ההמשך ועל העתיד. וכשזה המצב, הדבר האחרון שאפשר לומר זה שפיטורי גלנט נעשו בשביל החרדים, אם זה המצב עכשיו קל לשער מה יהיה אחר כך כשההסתה רק תחמיר. גלנט פוטר אך ורק בגלל האינטרס האישי של נתניהו והחשבונות האישיים שלו. חייבים לצעוק ולהזכיר ששום דבר מזה לא קשור למפלגות החרדיות ולא מסייע להן. לא פיטורי גלנט, לא הצטרפות סער שבעצמו מטיף מסרים שנויים במחלוקת, שום דבר לא נעשה עבורנו.
וכשמבינים את האמת הפשוטה הזאת, קשה הרבה יותר לראות את ההסתה חסרת התקדים נגד הציבור החרדי שמחלחלת גם לימין ולציבור הדתי. אין מנוס מלהודות שאותו נתניהו, שמנהל כעת את המלחמה בס"ד בצורה מוצלחת אחרי הניעור שקיבל בשביעי לאוקטובר, מתקשה הרבה יותר בזירה הפוליטית. נתניהו נותר בודד בצריח מול שיטפון המאיים להטביע את מפלגתו שלו. ונתניהו לא אוהב להישאר בודד. הוא יזהה את כיוון הגלים וינסה לשוט יחד איתם.
רוח המפקד שהוא עצמו הנחיל לפני שני עשורים בכהונתו כשר אוצר, מנשבת היום בליכוד ביתר שאת ולא סביר להניח שהוא יעמוד בפרץ וימנע זאת, הרבה יותר מסתבר שהוא יזרום על הגלים הללו וינסה לתמרן בין כל הצדדים.
אי אפשר לעצור את הסחף, אי אפשר להפריך את השקרים שהשתלטו על חיינו. אבל חובה עלינו להסביר ולהזכיר זאת לפחות לעצמנו, לא להתבלבל ולא להיסחף. אנחנו לא מתמודדים היום עם שנאת חרדים כי פתרונות אמיתיים אפשר למצוא לכל דבר אם השיח רק היה ענייני ולא פופוליסטי. מה שאנחנו רואים היום זו לא מתקפה נגד החרדים אלא שדרוג של הכוחות האימתניים שמרעידים וחוסמים את המדינה כבר קרוב לשנתיים וכעת הצליחו לחדור לתוך הליכוד והימין. הא ותו לא.
קל לדבר, קשה לעשות: חוק משפחות המחבלים שאושר השבוע במליאה מסתיר את האמת המסוכנת
בעיצומו של הפיליבסטר שקיימה האופוזיציה השבוע ומשכה את דיוני הכנסת מיום רביעי בבוקר עד חמישי בבוקר ברציפות, אישרה המליאה כמה חוקים בקריאה שניה ושלישית, ביניהם החוק לשלילת אזרחות למשפחות מחבלים.
את החוק יזמו חברי כנסת מהליכוד ומעוצמה יהודית, כשהם מעמידים במבוכה את חברי ישראל ביתנו התומכים עקרונית בחוק אבל מחויבים למשמעת האופוזיציונית ולהחלטה שלא להצביע בעד אף חוק של הקואליציה בלי קשר לתוכן שלו, זאת לאחר סערת פיטורי גלנט והתייצבות סיעות האופוזיציה לצידו באופן מובהק.
ספק אם החוק אכן יבוא לידי מעשה, אבל חשיבותו העקרונית אינה מוטלת בספק. החוק מעניק אפשרות לשר הפנים לשלול אזרחות למשפחות של מחבלים שביצעו פיגועים אם הם ידעו מראש על הכוונה ולא מנעו אותה. מדובר בכלי הרתעתי חשוב, אבל כשמעמידים אותו מול המציאות, אפשר להעריך שמדובר בחוק מעט פופוליסטי, לא זה מה שאנחנו צריכים עכשיו.
הבעיה הגדולה של מדינת ישראל היא לא משפחות מחבלים שידעו על כוונתם, אלא אלפי אם לא מאות אלפי השב"חים, הפלשתינים שנכנסים מידי יום באופן מאורגן ולא חוקי מהשטחים ועובדים בכל ערי ישראל ובעיקר בגוש דן וירושלים וכל אחד מהם הוא מחבל פוטנציאלי.
המשטרה ומערכות אכיפת החוק לא באמת יכולות לעשות משהו מול נחילי השב"חים, כל מעצר מסתיים בלא כלום ואותם שב"חים עצמם חוזרים לעבודה. ההחלטה לטיפול חייבת להיות ברמת החקיקה והממשלה, משרדי הביטחון וביטחון הפנים נמצאים בידי הליכוד ועוצמה יהודית, אותן מפלגות שחברים מהן יזמו כעת את חוק שלילת אזרחות למשפחות.
מדינת ישראל כבר מתמודדת עם בעיית אישורי הכניסה לפועלים פלשתינים מהשטחים, החלטה תמוהה מאוד נוכח שואת יהודי הדרום. גם אחרי פרוץ המלחמה החליט נתניהו להמשיך ולאפשר הכנסת פועלים מהשטחים למרות הכל מתוך אותה קונספציה שהורדת הלחץ הכלכלי תביא להורדת הטרור, תפיסה שכבר עכשיו מוכחת כשגויה עם המצב המסוכן וחבית חומר הנפץ של יו"ש.
אז כאילו לא די לנו בפועלים שנכנסים באישור החוק, אלא שאליהם מצטרפים אלפי שב"חים בניגוד לחוק ובלי שום סינון או הבחנה של השב"כ ומערכות הביטחון. הממונים על הביטחון הלאומי יודעים טוב מאוד לצעוק ולדרוש דרישות מהממשלה על המלחמה, על עזה, על לבנון ומה לא, אבל בעוד שהם נושאים עיניים למרום ומדברים גבוהה גבוהה, הם לא שמים לב שמתחת לאפם נכנסים אלפי פצצות מתקתקות לכל ערי גוש ורחבי הארץ. השב"חים הללו נשארים לפעמים ללון באתרי הבניה בלב שכונות מאוכלסות ללא כל פיקוח ולא צריך להרחיב על הסכנה האיומה.
הייאוש האוחז באנשי אכיפת החוק יכול רק להעיד שוב על אותה תופעה, שהאוחזים בהגה ביטחון הפנים אשר ממשיכים להינשא על כנפי ההצהרות והפופוליזם, יודעים יפה מאוד לדבר, אבל הרבה פחות טוב לעשות. הרבה יותר קל להם לחוקק חוק תאורטי נגד משפחות מחבלים מאשר לגעת בתפוח האדמה הלוהט של הטיפול במחבלים עצמם. בינתיים זה עובד להם יפה מאוד בסקרים אבל את המחיר רח"ל לשלם עלולים כולנו.
הודאת בעלת דין: אתגר בהבנת הנקרא: האם גם אנחנו נצליח להבין מהו חוק שוויוני
בשולי חוק המעונות שירד לפי שעה מסדר יומה של הכנסת, דווח על התרחשות מעניינת בישיבת הממשלה השבוע, כשנתניהו והשרים תקפו בחריפות את היועצת המשפטית לממשלה בהרב מיארה וטענו כי היא מתנהלת באופן לעומתי לממשלה ומקשה על עבודתה.
לפני הדיון, הביעה מיארה את דעתה נגד 'חוק המעונות' וטענה כי הוא אינו שוויוני, והוא יהיה שוויוני רק אם סבסוד המדינה יינתן להורים ששירתו את המדינה. מזכיר הממשלה יוסי פוקס פנה לחשב הכללי וביקש ממנו למצוא חלופות למימון המעונות, בטענה פשוטה: עצם התניית המימון פוגעת גם באלפי משפחות לא חרדיות שההורים לא שירתו מסיבה כלשהי, שלא לדבר על המגזר הערבי שלכאורה ייפגע גם הוא מהתקנה החדשה.
מסתבר, שפנייתו של מזכיר הממשלה לחשב הכללי עוררה את חמת היועהמ"שית והיא שיגרה אליו מכתב חריף, שעל פי החלקים ממנו שדלפו לתקשורת, נראה שאנו מתקשים מעט בהבנת הנקרא או לפחות בהבנת המושג חוק שוויוני, או שברוב זעמה לא הבחינה מיארה כיצד היא חושפת את קלונה.
וכך כותבת מיארה לפוקס, ננסה להבין זאת יחד: "טענתך בפנייה הנ"ל, לפיה גרמתי לכך 'שעשרות אלפי הורים במעונות שאינם קשורים כלל למגזר החרדי אינם מקבלים הנחה במעונות וזה מסתכם באלפי שקלים בחודש למשפחה' – שקרית. בפני שר העבודה הוצגו חלופות חוקיות להמשך המימון בתקופה זו, ואף עמדתי על החשיבות ביישומן. השר בחר שלא ליישמן, תוך פגיעה שלא כדין בציבור הרחב".
עתה ננסה להבין: היועהמ"שית בעצם כותבת במילים אחרות – עליך להירגע אדון פוקס, תנוח דעתך, חוות הדעת שלי הדוגלת בשוויון, נועדה לפגוע אך ורק במגזר החרדי ולא חס וחלילה במגזרים אחרים שאינם משרתים או בהורים מהמגזר הכללי שלא שירתו, לגביהם ביקשתי למצוא פתרונות שהשר בחר לא ליישמן. רק לגבי הורים חרדים אסור לנסות למצוא פתרונות כי הרי הם לא שירתו.
האם פספסנו משהו? חתיכת דילמה. כנראה שאנשים קטנים כמונו לא יכולים לתפוס בשכלם הדל מהו שוויון.
הטור פורסם במוסף 'יתד השבוע' מבית יתד נאמן לתגובות: [email protected]
תלכו עם השמאל עם ישככה בעיות עם הימין