זה לא שולחן בחתונה חרדית בלי…/ משה לוי בטור הומוריסטי

ההוא שיושב ומספר לכל הסובבים על חתונה יוקרתית שהוא השתתף בה.

ההוא שמקטר על האוכל ומספר סיפור זוועה על מה שראה פעם במטבח של קייטרינג.

הקומבינטור שמסדר לעצמו לחמניות מהמקומות שעדיין ללא מתיישבים.

ההוא שלא מפסיק לבקש שיעבירו לו דברים.

ההוא שמנסה לקחת חומוס מרחוק לבד ומפיל עם בטנו כוס קולה מה שמקפיץ באחת את כל יושבי השולחן.

ההוא ששולח עשר פעמים את המלצר להביא משהו שחסר לו.

המלצר ששם שפע רוטב בנדיבות יתר בדיוק על המנה של ההוא שלא סובל רוטב.

ההוא שאולי מאוד אוהב רוטב אבל לא כשהוא נשפך על חליפתו רותח היישר ממגשו של המלצר המובך עד אוזניו.

ההוא שרוצה עוד מנה ובהרגשת תחכום אינסופית אומר למלצר לשים מנה למישהו (והוא תוקע שם! גאון!) שעוד מעט יגיע.

ההוא ששעה מתלבט בין המבחר כששאר יושבי השולחן מביטים עליו בתחנונים שישחרר ברחמיו את המלצר אליהם.

ההוא שעוקב בדאגה לאורך כל חלוקת המנה לסובבים שיישאר לו בלינצ'ס אחד לרפואה.

המבוגר שלוקח את הדבר שאף אחד לא מעז לגעת בו.

הדאוג על הבלינצ'ס הנ"ל שלבסוף לא נשאר לו בלינצ'ס ויושב בפרצוף אבל וחפוי ראש עם מוסקה.

ההלם האינסופי של ילד שמגלה שהבלינצ'ס במילוי ירקות.

השמן ששולח את הילד הקורבן התורן ללכת להביא לו מהמזרח את הפפסי מקס.

ההוא שיושב ומנסה במשך שעה לנסות להסתיר עם העניבה והחליפה את כתם השמן והפפריקה שהוא קיבל מתפוח אדמה סורר.

הצווחה של המזל טוב המתפרצת אחרי התנפצות צלחת שנפלה מידו של מלצר אומלל.