יואב גלנט מתחיל להתרגל למעמדו החדש כחכפ"ש (חבר כנסת פשוט), אין מאבטחים רבים סביבך, אין לו"ז עמוס אדרנלין ושליחות, ובלי שיירת השרד ופמליה של עשרות חנפנים.
במקום זה יש הקשבה מונוטונית לנאומים משמימים של ח"כים משועממים שחוזרים אחד על השני ובסיום הצבעה אוטומטית לפי הוראות של יו"ר הקואליציה בהתאם לאינטרס הפוליטי של שנוא נפשו ראש הממשלה.
כל מה שנותר מתפקידו כשר ביטחון זה צו הסגרה בינלאומי (בעניין הזה כולנו איתו) וההילה שתידבק בו לעד כראש המערכת הביטחונית ביום הכישלון הגדול ביותר שלה.
המרמור מתחיל לעלות ואיתו הביטויים שמביאים את הרייטינג לכמה דקות ומרגיעים זמנית את התסכול ואת הצורך לחשוב איך הגעתי למצב הזה שראש הממשלה היה חייב לפטר אותי.
וזה אכן התחיל: אתמול הוא צוטט בתקשורת כמי שחושש ל"נפילת השב"כ כמו המשטרה", כלומר מניחים כי המשטרה נפלה (מה שלא נכון, לדעת רוב העם רק התחזקה), ואז מוסיפים את השלב הבא: גם השב"כ עומד ליפול, כך הוא מסייע לתקשורת להנדס את התודעה בתקווה כי היא תהנדס בחזרה כאילו לא היה כאן שר הביטחון בעת האירועים.
אנחנו מכירים את זה מהעבר: שרי ביטחון שהם גם רמטכ"לים לשעבר מתוסכלים מוציאים את דיבתנו רעה לאחר שאיבדו את התפקיד היוקרתי, כך למשל אהוד ברק ("סינואר מת כמו גיבור") בוגי יעלון שכבר מדבר על "טיהור אתני בעזה", בסגנון של אירלנד ושמאלה משם.
יש לצפות בתקופה הקרובה להקצנה של הביטויים, כולל בתחום הרגיש והחשוב לנו של הגיוס, מפיו של האיש היקר הזה שיש לו המון זכויות אבל הוא מבזבז אותן רק כדי להוכיח כי בסוף כולם שם בני אדם עם חולשות גדולות במיוחד, נא להתייחס בהתאם.
