האירוע בברזיל שבו ישראלי נאלץ להימלט מהמדינה בחסות המוסד ושות' בטרם יעצרו אותו בגין השירות הצבאי שלו בעזה, אינו חד פעמי. כפי שכתבנו כאן עם פסיקת ביהמ"ש הבינלאומי בהאג, אנחנו הולכים לקראת אירועים רבים וחמורים בהרבה.
החוק הבינלאומי הוא פשוט מאוד והוא לא לטובתנו, יש לכל מדינה זכות עקרונית לעצור במקרים כאלו את מי שהיא תמצא לנכון גם אם אינו אזרח המדינה, עד כמה שכואב לומר זאת הרי שרבבות חיילים בסדיר ובמילואים יצטרכו לחשב מסלול מחדש אם אינם רוצים לבלות את שנותיהם בכלא הברזילאי הידוע לשמצה.
אין יותר טרקים באמזונס, תשכחו בטיול עדין בדבלין, מעכשיו זה ארצות הברית וחלק קטן ממדינות אירופה אשר עדיין לא בטרללת הזו של שנאת ישראל צרופה.
ברור שזו שנאת ישראל ולא אהבת צדק, את איש מהם לא מעניינים באמת הפלסטינאים, אם כבר אז הם סולדים מהם וממה שהם חוללו בכל מקום שדרכה כף רגלם, אך האנטישמיות כידוע לא הולכת יחד עם היגיון, אפילו לא עם היגיון פוליטי.
כולם מתמקדים בברזיל וכמה הנשיא לולה שונא אותנו וזה נכון, הוא טען שחיילים רצחו מיליוני (!) ילדים בעזה, ויצא לגנות אותנו מעל כל מיקרופון, בפורטוגזית זה נשמע יותר רע.
אבל ברזיל לא לבד, מדינות רבות ילכו בעקבותיה ואי אפשר להילחם עם כל העולם.
יש רק דרך אחת לעצור את זה: לקבל את החסות של טראמפ, ארצות הברית זה כבר משהו אחר, אין מדינה שיכולה להתעלם ממנה, למרות גודלה העצום של ברזיל היא לא מסוגלת להתנהל בלי הסיוע האמריקאי.
הנשיא הנכנס טראמפ – אם הוא לא יאכזב כפי שאנחנו חוששים – יבהיר לעולם בלשונו הידועה מה דעתו על הטרלול של האג שהופך את הטובים לרעים ואת המחבלים ליוני דואר.
ובשולי הדברים: אי אפשר שלא לחשוב על ההקבלה שבין הסנקציות הפליליות האישיות אשר שר הביטחון הבטיח השבוע להשית על בחורי הישיבות…
אל תבטחו בנדיבים
טוב לחסות בה’ מבטוח (פי’ הבטחה של) בנדיבים