השמועה אודות סיום עבודתו של תא"ל דני הגרי דובר צה"ל היוצא מילאה את הציבור החרדי בתחושה טובה ולא משום שיש לנו משהו נגדו אישית, הוא קצין מצטיין וייתכן שיכול מאוד להצליח בתפקיד אחר, אך במקרה הזה עצם העובדה שמקהלת השמאל יצאה בהכרזות כנגד המהלך, מעידה כאלף עדים על כך שזה מהלך טוב ליהודים.
לנו כציבור חרדי אין כמעט עניין מי ממלא פונקציה פלונית בצבא, מטבע הדברים גם לא ממש מתייעצים עימנו, אך יש לנו בהחלט עניין רב במערכה על הפרדת הרשויות במדינה, וכאן הצעד הזה הוא חשוב.
תת אלוף דניאל הגרי ידוע בעבודה טובה שעשה בעת הקשה שבמלחמות, מצד שני הוא גם ידוע בהתבטאויות פוליטיות וזו הבעייה, לא בגלל שתמיד ההתבטאויות היו נגד עמדת הממשלה והקואליציה, זכותו האישית לנקוט בכל עמדה פוליטית, אלא לא כלובש מדים אשר אינו אמור ואינו רשאי להביע עמדה כלשהי.
העניין הזה הוא הרעה החולה בגינה יצאה הממשלה למאבק על דמותה של המדינה, השאלה המרכזית כאן היא האם פקידים וקצינים, שופטים או יועמ"שים, חשובים וחכמים ככל שיהיו, הם מעל הדרג הנבחר או שהריבון הוא העם ואם הוא בחר בעמדה כלשהי דעתו היא המכריעה.
במובן מסוים ערבוב הרשויות, כאשר פקידים וקצינים – זוטרים או בכירים, העיקרון דומה – מרשים לעצמם לנקוט עמדה בנושאים פוליטיים רגישים העומדים על הפרק, וגרוע מכך: מנצלים את המיקרופונים רבי העצמה שבידיהם ואת החותמת שבידם על מנת להדהד את העמדה שלהם, זהו מצב ששום דמוקרטיה לא יכולה להשלים אתו.
אנחנו הציבור החרדי הראשונים לסבול ממצב זה, היות ובאופן טבעי אין לנו שום השפעה בחוגים המחליטים הללו, אין לנו קצינים בכירים בצה"ל, גם לא שופטים ואפילו לא פקידים בכירים בשום מקום, הדבר היחיד שיש לנו – מלבד צדקת הדרך – הוא הכח שלנו בקלפי, כל כרסום בכח הזה ובהחלטות הרוב בכנסת פועל כמעט תמיד לרעתנו.
לפיכך, למרות שאיננו צריכים להתערב ולהביע שמחתנו על השינויים של הרמטכ"ל החדש, מותר לנו לחוש בסיפוק כי רוח חדשה מנשבת בקומה ה14 בקריה בתל אביב, רוח המבשרת את הפרדת הרשויות, כל אחד עושה את עבודתו נאמנה על פי החלטת רוב העם באמצעות הכנסת.
