ביהמ"ש העליון קיבל את ערעור המדינה והותיר במעצר את יונתן אוריך, וזאת לאחר שביהמ"ש השלום הורה לשחררו והמחוזי הורה להמשיך לעוצרו.
כמי שהשתתף באין ספור הארכות מעצר מסוג זה, ההליך מאוד מוכר לי ולא מפתיע, הראיות הרי חשופות רק לעיני השופט בשלב הזה, כך שהסנגור מנסה לגשש כסומא באפילה, מחפש מתחת לאדמה מה אפשר לטעון כשאתה בעצם לא יודע כמעט כלום.
עצם המעצר (להבדיל ממאסר שזה לאחר גזר דין) הוא מעשה קשה מאוד כי בעצם אנחנו משליכים אדם למקום נורא מבלי שתהיה לו הגנה מספקת, שכן אי אפשר להגן אם אינך יודע את הפרטים, מצד שני אי אפשר לתת לעורך הדין את מלוא פרטי החקירה מסיבות מובנות, לפיכך המחוקק צמצם את האפשרות לעצור אדם עקב חשדות בלבד.
עילות המעצר קבועות בחוק והן בעיקר לצורך חקירה שאי אפשר לבצע בלי מעצר, חשש משיבוש חקירה וחשש מבריחה, שני האחרונים ככל הנראה לא נמצאים במקרה דנן כאשר האדם היה בכל מקרה במעצר בית, נותרנו עם עניין החקירה.
לסנגור אין באמת מידע מה קורה בחקירה ומה הראיות שבידי החוקרים ולפיכך אנחנו מסתמכים רק על יושרתם של השופט, שיבחן מה מידת הראיות שיש בתיק ויורה לפי זה האם חיוני להותיר את החשוד במעצר מלא, אשר היא כאמור הסנקציה הקשה ביותר הננקטת כלפי אזרח מהשורה.
ברוב המקרים אין לנו מושג מה יפסוק השופט, אך ישנם מקרים אשר די ברור מראש מה יהיה, בעיקר בתיקים פוליטיים, כגון עצורי הפגנות, אמור לי עבור מה הפגנת ומי השופט ואומר לך בהסתברות גבוהה אם אתה משתחרר או ממשיך למעצר.
וכאן התחושה מאוד לא נוחה והריח הפוליטי חריף מאוד, עצם העובדה שכמעט כולם ידעו מה יפסוק שופט השלום, מה יפסקו במחוזי ומה תהיה ההכרעה בבית המשפט העליון – אומרת יותר מכל על הכל.
זה אומר שאין כאן עניין של מעצר גרידא של אדם כלשהו שקיבל או לא כספים מקטאר, מעצרים מתרחשים מידי ים במאות ואיש לא יודע עליהם (יש לי הרבה ביקורת על ההליך הזה שהופך אנשים למתים מנטלית בהחלטות של שניות וללא כל בסיס אמיתי, אך זה לא הנושא כעת), כאן מדובר בפרשה לאומית, לא פחות.
וכמו בכל פרשה לאומית, יש לכל אזרח השקפה, ושופטים הם גם בני אדם ולכן אנחנו יודעים לנחש את השקפתם פחות או יותר מראש לגבי החלטתם, וזה מאוד מאוד לא טוב.
כי ברגע ששופטים מכריעים לפי כן ביבי / לא ביבי, זה אומר שאין יותר בית המשפט אלא מערכת משפטית שתופסת את המדינה בגרון ומשתמשת בו שלא לפי שיקולי אמת וצדק (הביטוי לא שלי, אלא של היועמ"ש מנדלבליט בכבודו ובעצמו).
הארכת המעצר היא רק דוגמית קטנה לעוד שורה של החלטות הזויות בכל הקשור לתיקי נתניהו ו/או כל מי שקשור אליו בדרך זו או אחרת, ואת זה חייבת מערכת המשפט עצמה לעצור בטרם תאבד את שארית האמון שעדיין רוחשים לה חלק מהעם.
עיוות דין נורא כל כך
עצוב על הקורבנות של המערכת המשפטית הרקובה ביותר בעולם