הדילמה של דרעי: בין הקול המסורתי ללחץ מהישיבות

אריה דרעי מוצא את עצמו בימים אלו בצומת פוליטית ואישית רותחת. לא אחת ידע יו"ר ש"ס לתמרן בזירות סוערות, אבל הפעם — מדובר בדילמה מהותית שקשה להיחלץ ממנה ללא נזק.

מהצד האחד ניצב לחץ כבד מצדם של ראשי הישיבות הספרדיות. עבורם, הפשרה בחוק הגיוס היא לא עוד שיקול פוליטי — אלא עיקרון של "ייהרג ואל יעבור". בעולם הישיבתי, עצם ההסכמה למתווה גיוס, גם מרוכך, נתפסת כקריסת החומות. והם מבקשים מדרעי לא לשמש חלילה גשר להלבנת החוק, אפילו במחיר של פיזור הכנסת.

מהצד השני, עומדת הבייס הפוליטית של ש"ס — ציבור מסורתי רחב, שרובו המוחלט יושב עמוק במחנה הלאומי-ימני. אותו ציבור לא יאהב לראות את ש"ס נושאת באחריות להפלת ממשלת ימין יציבה, בטח לא על רקע שנראה לו כ"מלחמה על פטור מגיוס". גם אם יש לו הערכה עמוקה ללומדי התורה, הוא מבקש לראות הנהגה אחראית, כזו שלא מטלטלת מדינה שלמה בגלל סעיף חוקי כזה או אחר.

דרעי יודע גם דבר נוסף: הבחירות הבאות ממילא לא רחוקות. בעוד כשנה, אולי פחות, נחזור שוב לקלפיות. כל חבלה ביציבות הממשלה כעת תיתפס בציבור כהתנהלות חסרת אחריות. ולמה למהר ולהפיל את הבית כשממילא השעון הפוליטי מתקתק?

אבל כאן נכנס לתמונה עוד נדבך חשוב: דרעי אינו רק שליח, הוא גם מנהיג. מי שמכיר את דרעי יודע שהוא יודע להוביל מהלכים מורכבים, גם כשמדובר על דברים הדורשים את אישור רבני מועצת החכמים. אם ישתכנע שהאינטרס הציבורי, הפוליטי או התורני מחייב כיוון אחר — הוא ידע לגייס את ההסברים, לשכנע, ולפעמים גם להוביל את הדרך. זה לא יהיה פשוט, אך זה גם לא יהיה חסר תקדים.

כך דרעי, מי שנחשב לאחד הפוליטיקאים המתוחכמים בזירה, נתון בסבך בין לחצים תורניים פנימיים לבין הצורך האלקטורלי הבסיסי לשמר את הקשר עם המצביע המסורתי, זה שמחפש ביטחון, יציבות וממשלת ימין חזקה.

הבחירה שהוא יעשה בשבועות הקרובים לא תהיה טכנית בלבד — אלא תכריע גם על דמותה של ש"ס: האם היא תישאר מפלגת גשר בין עולמות, או שתבחר להסתגר בתוך הגדר החרדית ולהיפרד מקהלים רחבים.

כך או כך, מדובר ברגע מבחן היסטורי.