הרצון החרדי – סיום המלחמה בכל מחיר / דעה

בשעת כתיבת השורות (שלישי ערב) טרם ידוע האם יש ממש בחרושת השמועות המדברות על השבת חטופים וסיום המלחמה בעזה.

לצד השמחה הגדולה בהחזרת חטופים, גם חלקם, כולנו יודעים גם מה המחיר: שחרור סיטונאי של כל חיות הטרף מהכלובים וכניסה לכוננות ספיגה של אירועי טרור רבים השם ישמור.

אין ספק שהלב היהודי הוא אוטומטית יותר לכיוון סמוטריץ' ובן גביר לעת הזו, כולנו רוצים לראות כבר את אויבינו ניגפים לפנינו עד תום, כאשר עשינו לחיזבאללה ולאסאד כן ייעשה גם לחמאס שגרוע משניהם.

אך כאשר בוחנים טיפה לעומק מגיעים למסקנה אחרת לחלוטין, והיא שההיגיון צריך לשלוט על הרגש היהודי האוטומטי, כעת מה שחשוב לנו יותר מכל זה הצלת עולם התורה.

לא משנה איך נצא מהסיפור של הקואליציה, כל עוד תהיה כאן מלחמה יהיה לנו רע: אם הליכוד יפול אנחנו נשלם את המחיר ונואשם בידי שני הצדדים בבחירות הקרובות בכל הצרות של המדינה, ואם הממשלה תמשיך אנחנו כמובן נואשם בידי השמאל ושותפיו במערכת המשפט באותו כנ"ל.

גם אם יולי אדלשטיין יחזור מחר בתשובה ויהפוך לחסיד עדיין אין אפשרות באווירה הנוכחית לחוקק חוק שיעבור חלק בגרון הישראלית וגם יתאים לכח הבליעה שלנו, אין היתכנות כזו.

רק אם ישקטו קולות המלחמה ותירגע המערכה, רק לאחר שלא יותרו לפרסום כל הזמן עוד ועוד פרחים, רק אז נוכל לנסות לשכנע את מי שצריך לעשות מה שצריך, לפיכך הרצון שלנו צריך להיות לסיים את המלחמה ויפה שעה אחת קודם.

גם אם לסיים את המלחמה זה אומר לסגת מרוב עזה ולצפות בחגיגות החמאס, הכל עדיף מאשר הסכנה הברורה לעולם התורה, כי היא חיינו וכל השאר טפלים לה.