האסון בגן החיות והלימוד ממנו / טור

אסון קרה ביום שישי בגן החיות: עובד מסור בן 36 נהרג כאשר הנמר קם על מיטיבו שמעניק לו את מזונו מידי יום, וקפץ עליו לטורפו,

איננו יודעים מה גרם לנמר לצעד נוראי זה, אך מה שברור שהאינסטינקטים הנמריים חזקים יותר מכל אילוף שהוא, סביר להניח כי העובד המסור הרגיש קצת מידי "היימיש" עם הנמר שהרי הוא מעניק לו את מזונו ויש ביניהם היכרות רבת שנים, אך דבר אחד הוא שכח: לא יהפוך נמר חברבורותיו ויצר הרצח הפנימי שלו אינו בר שליטה.

בעומדנו במוצאי תשעה באב אפשר לומר כי זהו בעצם יסוד הגלות לאורך כל הצרות שתכפו עלינו: כאשר אנו מתקרבים אליהם הם נושכים אותנו.

כך היה בזמן החורבן כמבואר בחז"ל ששנים רבות לפני החורבן הייתה התקרבות של המנהיגות הפוליטית של עם ישראל למנהיגות הפוליטית של אומות העולם, מי שהביא את הרומאים לארץ הקודש היו דווקא אנחנו בעקבות מלחמת ירושה פנימית, ההשפעה של מלכות רומי ניכרת בכל צעד של המלכים שמונו בידי השלטון הרומאי והתנהגו בהתאם.

כך היה גם בגלויות שונות ונוספות, כולל בדור האחרון: הקומוניזם למשל החל כידוע במעורבות יהודית גבוהה וסופו שנגס בעמנו מיליונים, כך גם בספרד כאשר יהודים מילאו תפקידי מפתח בעולם התרבותי הממלכתי שהוא כמובן לא עולם התורה בלשון המעטה, וכמובן גם באסון הגדול ביותר של השואה הנוראה, גם זה קרה כאשר התקרבנו אליהם כל כך עד שכבר לא ניתן היה להבחין בין יהודי לגרמני, בכל פעם שהייתה התקרבות מיותרת הגיעה ההתפכחות הכואבת.

וזה – בזעיר אנפין ומבלי להשוות – מה שקורה בימים אלו עם חוק הגיוס, אנחנו מרגישים קצת מידי היימיש עם עוקרי היהדות, הגענו למצב שאנחנו חלק מרכזי בשלטון ויש לנו ברוך השם נציגים בכל מקום (כולל עורכי דין חרדים…) והם לא אוהבים את זה, גם הקב"ה לא אוהב את זה ושולח את הנמר להזכיר שהוא נמר.

ביום חמישי שהיתי כל היום בשליחות "הוועד למען אסירי ציון" בכלא הצבאי ובבית הדין הצבאי, למעלה ממניין חרדים יושבים בכלא הצבאי רק משום שהם שומעים לקול רבותיהם שאסרו עליהם את ההתייצבות לגיוס, הגזירה הנוראית המרחפת על ילדיי וילדי כל אחד מהקוראים בגילי, או על הקורא עצמו, הגזירה הזו היא תוצאה ישירה של אותה התחבקות עם הנמר שמזכיר לנו כי אנחנו והוא לא יכולים להיות אותו דבר, אם נתחזק בתזכורת שהנמר הוא נמר לא נצטרך חלילה לספוג את נשיכותיו.