עמך ישראל צריכים פרנסה / דעה

השבוע השתתפתי בשמחה משפחתית, כמו תמיד התפעמתי מחדש מהמפעל המוצלח של ההיימישע טיילערס המעסיק מלצרים מאנ"ש, אם יום אחד יחלקו פרס נובל חרדי לכלכלה – אין ספק שהמקום הראשון מגיע ליוזם של הדבר הנפלא הזה.

יש כאן רעיון כפול: מצד אחד אופי המלצרים עד היום לא התאים כלל לרוח השמחות שלנו וד"ל, ומצד שני כסף שיוצא מתוך המערכת החרדית צריך להישאר בתוכה עד כמה שאפשר – זה הכלל הבסיסי לקיומנו, צאו והתפרנסו זה מזה.

תפסתי שיחה של כמה דקות עם אחד המלצרים, אברך בעל משפחה גדולה ונדהמתי לשמוע ממנו שבסוף הערב מלצר רגיל שעבד קשה מאוד, פיזית ומנטלית, הולך הביתה עם 240 ₪ בלבד.

מה אפשר לעשות עם סכום כזה? גם אם נניח שיש לו כל ערב שמחה וגם ברית בבוקר (וזה לא קורה באמת) הוא עדיין לא מגיע לסכום של שבעת אלפים ₪ (לחודש, בחלוקה שנתית), איך מפרנסים משפחה של שמונה נפשות עם הסכום הזה ועוד משלמים משכנתא או שכירות?

בחור בישיבה זה אלפיים ₪ (כולל המסביב) סמינר לא יותר זול, שלושה ילדים יש לאברך זה מעל גיל בר מצוה, הלכה המשכורת – ומה עם המשכנתא וגם שאר הילדים צריכים לאכול.

האברך הצדיק אכן הודה בפניי כי הוא לא מצליח לסגור את החודש אלא אם לוקח על עצמו עוד עבודות מהצד או שהוא נכנס לחובות, כלומר – הוא גם עובד קשה מאוד כל החודש ובסוף החודש עדיין נזקק לחובות או חלטורות? זה לא מצב נורמלי!

אינני יודע מה צריך לעשות ואם צריך לעודד תעסוקה או רכישת מקצוע, הדבר רגיש מאוד ומסור לידיהם של גדולי ישראל שליט"א וכאשר יאמרו לנו כן נעשה, מצד אחד יאה עניותא לישראל ומצד שני עניות זה דבר אחד (וגם זה, שכל אחד יגיד על עצמו ולא על זולתו) אך אם לא מספיקים לשלם שכר לימוד זה כבר עניין אחר.

ניסיתי לעשות – יחד עם ידיד יקר – בימי בין הזמנים קורס ללימוד מקצוע התיווך במחיר שלא כיסה מחצית מההוצאות, לא קבלתי מזה שקל, המטרה הייתה לעזור לאברכים לפתח אפיקי פרנסה, לא הגיעו הרבה אך העשרים שהגיעו יצאו עם משהו יש לקוות, איני יודע אם זה טוב או לא טוב אך המצב הנוכחי וודאי לא טוב.

מה שכן אנחנו צריכים ללמוד דבר אחד: כשאנו מוציאים כספים נשתדל ככל האפשר לעשות זאת בתוך המסגרת החרדית, כך נתרום כל אחד את חלקו הקטן שיצטרף לקופה גדולה להעמיד את התורה ומקיימיה, בפרט לעת הקשה הזו שאנו ניצבים בה.